אור הרמב"ם

שבוע טוב, שאלה קטנה עלתה בראשי, ואני מחפש לה תשובה:

מה באמת חשב הרמב"ם על המושגים "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה"? האם כשהוא מתייחס אליהם כאל "סתרי תורה", אפשר להגיד שהכוונה היא למיסטיקה תורנית (כמו בקבלה), או שמא הכוונה היא לידע אחר?

אני שואל זאת לאור דבריו במשנה תורה, שם נראה שהוא מגדיר מושגים אלו כהבנה שכלית של העולם והאלוהות:

"העניינים האלו [...] הם הנקראים מעשה מרכבה". (הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה י"א) "וענייני ארבעה פרקים אלו... הם שחכמים הראשונים קוראין אותם פרדס... ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ו'לחם ובשר' הוא לדעת הביאור של האסור והמותר". (שם, פרק ד', הלכה י"ג)

אשמח להסבר כיצד נכון להבין את שיטתו בנושא זה.

תודה מראש.