שהייה בין עוף לחלב

אי אפשר לומר כך. רבינו אינו פוסק כמנהג העולם, אלא אם כן הוא מציין את עיקר הדין ומוסיף שנהגו כך וכך.

בכל אופן, להבנתי - מה שכתבת מוסכם על כולם (עד הרמב"ם), גם לשיטת הרי"ף (שהוא מהמחמירים).

אם תרצה לרדת לעומקם של דברים, חייב ללמוד את הסוגיה מתוך הגמרא.

בתמצות, המחלוקת בין המקילים למחמירים נובעת מהברייתא (ועד סוף הסוגיה, כל אחד מפרש לפי שיטתו את הנאמר) "תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח" - ע"פ המקילים - מדובר באותה סעודה (!), בה צריך אדם לקנח פיו לאחר בשר אם רוצה לאכול גבינה (!). ע"פ המחמירים - יש שהייה בין בשר לחלב, ולכן מדובר על המקרה ההפוך, שהאוכל גבינה צריך לקנח פיו לפני שיאכל בשר - ואין מצריכים כאן שהייה ביניהם.

לפי מה שראיתי, יש כמה מהראשונים שכתבו, ע"פ גמרא זו, שמותר לאכול מאכלי חלב אחר עוף, גם בלא קינוח והדחה. מכל מקום גם הם כתבו שמנהג העולם להמתין גם אחר אכילת עוף כמו בשר.

אולי אפשר לומר שגם הרמב"ם הבין כך מדברי הגמרא, אך הלכה למעשה פסק כמנהג העולם.

אפשרי... יקח הרבה זמן. תוכל לקרוא בעצמך את הגמרא מק"ד ב (מהמשנה) עד ק"ה א (סוף הקטע, "אסתרי דמר שמואל:"). לאחר מכן ראה דברי הרי"ף (כשיטת הרמב"ם, פרט לעוף).

לאחר מכן קרא את התוספות, או בה"ג.

רק אחרי שמכירים את הסוגיה, אפשר לדון איזו שיטה עדיפה.

ניב, הנושא מעניין מאוד. נשמח שתעלה על הכתב בקצרה כיצד למדו 'חכמי אשכנז' (ותפרט מי מהם) את הסוגיה, כיצד למד רס"ג את הסוגיה, וכן כיצד למד בעל הלכות גדולות.

צריך להודות לקב"ה על הכלי המדהים שנתן לנו - חיפוש בכל ספרות חז"ל בלחיצת כפתור.

רס"ג מבין את הסוגיה כמו חכמי אשכנז (הובא ב'פירוש למסכת חולין ע"י חכם תימני' בתרגום של קאפח, בהערה 71. לא נמצא בסידור רס"ג שבידינו).

כנראה שבסורא למדו את הסוגיה בצורה אחרת. ככה גם הלכות גדולות, שכידוע נכתב באמצע תקופת הגאונים.

יש לי מה לענות אך הפורום פחות מתאים ללימוד גמרא (לוקח הרבה זמן). בל"נ אמצא זמן לשבת איתך פנים אל פנים. בכל אופן, תודה על ההשתדלות!

עתה התפניתי מעט לעיין בסוגיה, והנה היא לפניך (חולין קה ע"א):

"אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא".

ובדברי הרי"ף (לז ע"ב):

"ושמעינן מהא דהאי דא"ר חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, דלא שרי למיכל גבינה בתר בשרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתי, דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בישרא בפחות מהאי שיעורא, דהא מר עוקבא אע"ג דשהי ליה כי האי שיעורא קרי אנפשיה חלא בר חמרא".

מכיוון שאין חילוק בסוגיה בין בשר עוף לבשר בהמה, נראה די ברור שבמלה "בשר" שנזכרה בתלמוד ובדברי הרי"ף נכללים גם בשר עוף וגם בשר בהמה. שהרי לא יעלה על הדעת שאין צריך להמתין כלל בין עוף לגבינה... אלא פשוט וברור שחכמי התלמוד כללו את שני סוגי הבשר בסוגיה.

ואוכיח זאת:

בדקתי ומצאתי כי יש כ-300 מופעים של המלה "בשר" במסכת חולין. מבדיקת עשרים המקורות הראשונים עולה, כי כמחצית מהם המלה "בשר" משמעה גם בשר עוף וגם בשר בהמה...

הנה לכם אפוא המקור.

ולשאלה מדוע דווקא שש שעות?

ובכן, בגמרא נאמר שבסעודה הבאה (לאחר אכילת בשר) מותר לאכול גבינה. וכנראה שהעולם לא השתנה מאז ועד היום, והטווח הממוצע שבין הסעודות הוא כשש שעות.

וכך פוסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (ט, כז):

"מי שאכל בשר בתחילה, בין בשר בהמה ובין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר שלבין השיניים שאינו סר בקינוח".

אגב, שימו לב, שבמלה "בשר" שבסיפא רבנו כולל גם בשר עוף וגם בשר בהמה.

ההפרדה בסוגיה אינה מלמדת בהכרח על הפרדה במסקנת הסוגיה.

כידוע לך, לעתים גדרו שתי גדרות וכללו את שתיהן בגדר אחד.

ההיגיון אומר שאין הבדל בין עוף לבשר לעניין שהייה כדי שלא ליצור בלבול, שהרי בדרך כלל קוראים גם לעוף בשם "בשר", לפיכך שיטתו של רבנו הגיונית מאד.

כמו כן, איני מבין, התמיהה שלך היא על להעלות עוף וגבינה יחדיו או על שהיית שש שעות זהה לאחר עוף ובשר?

ובמלים אחרות, האם רס"ג התיר להמתין פחות משש שעות לאחר אכילת עוף?

ואם כן, על סמך מה? וכי יש ראיה בתלמוד שיש לחלק בין עוף לבשר לעניין שהייה? ואם אין ראיה, ההיגיון קובע שאין לעשות הבדל כדי שלא ליצור בלבול, ופעמים רבות "לא פלוג" רבנן בגזרותיהם, כל שכן בעניין כל-כך קרוב לטעויות ולשגיאות.

זה עצם העניין, יש הפרדה ברורה בתלמוד בין עוף לבין בשרא ראה בסוגייה שם.

באופן כללי, הדבר מוזר - האיסור להעלות עוף וגבינה על שולחן אחד שמא יתבלבל ויאכל בשר עם חלב הוא גדר לגדר מדבריהם (שכן, דרך בישול אסרה תורה ורק בבשר בהמה). להוסיף גם שהיה לעוף זה להוסיף גדר לשני גדרות.

כמו כן, למיטב הבנתי, הרמב"ם הוא הראשון בשושלת הפסיקה הספרדית שהורה כך (אצל פוסקי אשכנז וכן גאונים קדומים, רב יהודאי גאון ורס"ג, הדבר מותר).

קשיא.

לגבי ודאות שהנוסח מקורי, מסכים. אבל אפשר לומר שהוא בסבירות גבוהה מקורי.

אולי בשל העובדה שבשום מקום לא נאמר שיש לשהות לעוף מספר שעות שונה, ורבנו הרמב"ם הסיק מכך שאין הבדל בין שהיה של עוף לשהיה של בשר.

אגב, לעניות דעתי לעולם אי אפשר לומר בוודאות שהנוסח של הבבלי אינו משובש.