ידוע כי רבינו הרמב"ם בניגוד להרבה ראשונים, לא הזכיר בכתביו את המושג 'בין המיצרים'.
המקור לשם זה הוא הפסוק "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל־רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".
מעניינת העובדה שבפירוש לפסוק זה אף אחד לא ביאר שהמילים בין המיצרים רומזים לתקופה שבין י"ז בתמוז לט' באב, פרט ל... רש"י שהביא משם מדרש איכה רבתי (א, כט): בין שבעה עשר בתמוז ותשעה באב.
כמו כן, ידוע שרש"י הוא זה שהחדיר את דברי המדרש הנ"ל כפשוטו, בנוגע ל'קטב מרירי' שהוא ש"ד המצוי בימים שבין י"ז בתמוז לט' באב. לעומת רס"ג ועוד קדמונים שלפי פירושם מדובר בביטוי לחום גדול שמצוי בימים אלה.
ובעקבות פירוש זה של רש"י פסק בשולחן ערוך את אחת ההלכות ההזויות ביותר: "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט". ועד היום אנשים לא מפסיקים להזות ולפחד משדים דמיוניים בימים אלה.
זו לשון המדרש, אשמח לשמוע משם החברים ביאור אמיתי על דברי מדרש זה.
כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִֹּׂיגוּהָ בֵּין הַמְצָרִים, בְּיוֹמִין דְּעָקָא, מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁבָּהֶם קֶטֶב מְרִירִי מָצוּי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים צא, ו): מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר דְּהוּא גָּזֵיז סוּגְיָא דְּטִיהֲרָה מֵרֵישֵׁהוֹן דְּשִׁית עַד סוֹפֵיהוֹן דִּתְשַׁע. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר דְּהוּא גָּזֵיז סוּגְיָא דְיוֹמָא מִסּוֹפֵיהוֹן דְּאַרְבַּע עַד רֵישֵׁיהוֹן דִּתְשַׁע, וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ לֹא בַּחַמָּה וְלֹא בַּצֵּל, אֶלָּא בַּצֵּל הַסָּמוּךְ לַחַמָּה.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם, קְלִפּוֹת קְלִפּוֹת, וּשְׂעָרוֹת שְׂעָרוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר עַיִן אַחַת נְתוּנָה עַל לִבּוֹ וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל וּמֵת. וּמַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְנָפַל עַל פָּנָיו וָמֵת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְהוּדָה בְּרַבִּי הָיָה. שְׁמוּאֵל חַמְתֵיה וְלָא נְפַל, אָמַר עֲכָן בַּיִת.
רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתֵיב וּמַתְנָא בַּהֲדָא כְּנִישְׁתָּא מִדּוּכְתָּא דְּקֵסָרִי, חֲמָא חַד בַּר נָשׁ דְּטָעֵין חֲדָא קְטִיתָא וַאֲזַל לְמִימְחֵי חַבְרֵיהּ, חֲמָא מַזִּיקָא קָאי בַּתְרֵיהּ דְּטָעֵין קְטֵיתָא דְפַרְזְלָא קָם וּצְרִיחַ, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי קְטֵיל חַבְרָיךְ. אֲמַר לֵיהּ בַּהֲדָא בַּר נָשׁ קְטִיל חַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ הָא מַזִּיקָא קָאֵים בַּתְרֵיהּ דְּטָעֵין קְטֵיתָא דְפַרְזְלָא, אַתְּ מָחֵי לֵיהּ בַּהֲדָא וְהוּא מָחֵי לֵיהּ בְּהַהִיא וָמֵת.
רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְפַקַּד לְסַפְרַיָיא וּמַתְנְנַיָּא דְּלָא לֶהֱווֹן טְעוּנִין עַרְקְתָא מִינוּקַיָּא בְּאִילֵין יוֹמֵי.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי הֲוָה מְפַקַּד לְסַפְרַיָּיא וּמַתְנְנַיָּא דְּיֶהֱווֹן מְפַטְּרִין רַב טְלָאֵי בְּאַרְבַּע שָׁעִין.
מפתיחת המדרש אשר מתאר את שלושת השבועות "כיומין דעקא", דבר שלא נזכר כלל בספרות חז"ל, הנני מגיע למסקנה שרוב המדרש הזה ואולי אף כולו הינו זיוף מאוחר אשר הוחדר בשקר לספרות חז"ל.
אם אכן היה מדובר בימים של סכנה, היינו מוצאים לכך ביטוי בהלכה, כי חמירא סכנתא מאיסורא, כידוע. אין זה אלא שמדובר בדברי הבל שמאן דהו מן המינים הקדמונים החדיר לתוך המדרש, ואולי אף עשו זאת בימי רש"י, כדי להראות שיש לדבריו מקור קדום כביכול. וכבר ראיתי דוגמאות לכך בעבודתי על רש"י.
המבוגרים שפנו להאמין בשדים מתכחשים לעונשם מאת ה' ולמעשיהם הרעים; אך ישנם המחזיקים באמונה במציאות ה' ובהשגחתו אותם גם כשמגיעים עונשים כגון מאורעות שבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב, וכך חיזק דוד אותם: "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם".