כח המדמה

נאור איש יקר

בוודאי קראת את תגובתו של איתמר על הדברים שכתבתי למעלה אודות הכוח המדמה, שוב, אם כתבתי משהו מטעה, ללא כוונת זדון, אני מבקש ממך מחילה.

החסידות מאמינה בדואליזם, כלומר, שלאדם שתי נפשות, נפש בהמית, ונפש אלוקית, כאשר הרמב"ם קובע ומכריז, שנפש האדם אחת! ולה כמה כוחות, בינהן גם נמצא הכוח המדמה.

קראתי את הדברים שהבאת, והם אכן רחוקים שנות אור מרוח דברי הרמב"ם.

מכל הנאמר על הכוח המדמה כאן, רק המישפט האחרון ניתן לקבלו כאמת: "כי כל זמן שאינו משתמש עם השכל, הוא נמצא בכוח המדמה". כל השאר, שטויות והזיות שאין הדעת יכולה לקבלן. רק אדם אחד בהיסטוריה האנושית הצליח להשליט את כוחו השיכלי על כוח דמיונו, וזהו אדון הנביאים, שדיבר עים ברוך הוא פנים אל פנים ולא בחידות, ולא בחלום, ולא במחזה! אלא שכל צרוף!

כל שאר הנביאים, הכוח המדמה מתערבב עים הכוח השיכלי שלהם, כל אחד לפי דרגתו השיכלית והנבואית.

מאחל לך שבוע טוב

חברי היקרים, אני מודה באופן אישי לכל אחד מכם על הטירחה והמאמץ. עזרתם לי מאוד.

היה חשוב לי לחדד את ההבנה בנקודות הללו, כי מה שהאכילו אותנו אצל כת החסידות בנוגע ל'בירור כח המדמה', זה את הביאור שאביא לקמן, שלכאורה הוא רחוק מאוד מביאורו של רבינו הרמב"ם בנוגע לכח זה.

ואלו דבריהם:

"טבע האדם שנמשך אחר כח המדמה, שזה כלל הדמיונות שעוברים על כל אחד, שנתהוו מעוונותיו המרובים. וככל שאדם חוטא יותר, נכנס בו מדמה שהוא הדמיון. וזה הורס לו את כל החיים, כי כל מה שאדם סובל בזה העולם, זה רק מחמת כח המדמה, שהוא הדמיון, שזה כח הבהמיות, שנמצא אצל האדם מצד גופו העכור.

וככל שנתעכר גופו, על ידי עביות וגשמיות ועוונות, כן מתעבה אצלו כח הבהמיות, שמשם נמשך הדמיון לאדם, עד שרוב רובן של בני העולם מונחים בדמיון גדול מאוד. וזה מה שמענה אותם בכל מיני עינויים, כי זה כח הדמיון, שמוליך שולל את האדם ממחשבה למחשבה, עד שמביא אותו לידי הרהורים רעים ומחשבות זרות, שמשם נמשכות כל העבירות שאדם עובר.

ומשם נמשכות כל המחלוקת והמריבות, שהוא רב וחולק עם הזולת, והכל הוא מצד הדמיון.

ולכן צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה, שהוא כח הבהמיות שנמצא בו ולעלות אל השכל שהוא עצם עצמיות אלקותו יתברך.

כי באמת כל הבריאה כולה זה רק לבוש לגבי האין סוף ברוך הוא, כי דבר גדול ודבר קטן אינו נעשה מעצמו, אלא בהשגחת המאציל העליון, כי הכל זה אלקות ואלקות זה הכל.

וזו השלימות שאדם צריך להגיע אליה, שתמיד ירגיש את אמיתת מציאותו יתברך, איך שמסבב אותו ומסבב את כל הבריאה כולה... וזו התכלית שאדם צריך להגיע בזה העולם - להרגיש את השכל האלקי שיש בתוך הבריאה.

אם אדם נמשך אחר השכל האלקי שבלב, אז נכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, ולבו מגלה לו חכמה עליונה, אמיתת מציאותו יתברך, ואין חקר לתבונתו וחכמתו.

ולהיפך - אם אדם נמשך אחר המדמה שבלב, אזי יצרו מתגבר עליו ונעשה כלב האבן, שאינו מרגיש שום התעוררות לקדושה, ואין בו יראת שמים. כי הלב משיג עד האין סוף, והמדמה מעלים ומסתיר את האין סוף ברוך הוא, שמשם נמשך היצר הרע, שמכניס באדם עקמומיות בלב וספיקות, עד שנעשה לבו לב האבן, ואינו מרגיש שום אלקות.

והעצה לחתוך את לב האבן - זו תפילה, כי על ידי שמדברים אליו יתברך, ומבקשים ומתחננים לבירור וזיכוך המוחין, על ידי זה נמשך אחר השכל, שהוא אורו יתברך.

וכל אחד ואחד יש לו חלק בשכל אלקי, כי השכל אלקי הוא הנשמה שבאדם, אלא זה לעומת זה יש כח הבהמיות שזה כח המדמה, שמעלים ומסתיר את אמיתת מציאותו יתברך, ומגביר לו את לב האבן. ולכן על ידי תפילה שאדם מתפלל ומבקש ממנו יתברך שיזדכך מכח הבהמיות, שהוא כח המדמה, וירגיש את אמיתת מציאותו יתברך, על ידי זה מוציא את השכל מהכח אל הפועל. כי כל זמן שאינו משתמש עם השכל, הוא נמצא בכח המדמה." (ליקו"מ כה)