נשאלתי כך: אודה אם אוכל לקבל הסבר לגמרא במסכת קידושין דף לא ע"ב, שם נאמר בעניין כיבוד אביו: "במותו כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר: 'כך אמר אבא', אלא: 'כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו'. והני מילי תוך שנים-עשר חדש, מכאן ואילך אומר: 'זכרונו לברכה לחיי העולם הבא'". מה הכוונה "הריני כפרת משכבו" ולמה רק שנים-עשר חודש?
תשובה: הלכה זו נקבעה במסגרת הכבוד שחייב הבן כלפי אביו, וכפסק רבנו בהלכות ממרים (ו, ז): "וחייב לכבדו אפילו לאחר מותו, כיצד? היה אומר שמועה מפיו, לא יאמר: 'כך אמר אבא', אלא אומר: 'כך אמר אבא מרי, אני כפרת משכבו'. במה דברים אמורים? בתוך שנים-עשר חודש שלאחר מיתתו, אבל אחר השנים-עשר חודש, אומר: 'זכרונו לחיי העולם הבא'". באמירה "אני כפרת משכבו" הבן למעשה מבטא את הכבוד הגדול ביותר, דהיינו שהוא בחייו יהיה כפרה תחת הקבר של אביו, ובמלים אחרות, קברו-משכבו של אביו חשוב יותר ונעלה יותר מאשר הוא-עצמו דהיינו הבן. וברור שמדובר בגוזמה שכל תכליתה לכבד את זכר האב.
וחייבו את הבן להתנסח באופן הזה כלפי אביו אך ורק בשנים-עשר החודשים הראשונים, מפני שבשנים-עשר החודשים הראשונים שלאחר מותו, חכמים ע"ה חייבו את הבן במנהגי אבלות ייחודיים, שנועדו לכבד באופן מיוחד את זכר האב, ובמסגרתם חייבוהו להזכירו באופן הזה.
ומצאנו כפרה שמשמעותה כבוד ויקר בדברי הנביא ישעיה (מג, א–ו): "וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְיָ בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה, כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ, כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ, מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ, אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ, אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ".
לעומת זאת, קארו הקראי פירש שם: "אני כפרת משכבו – עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו, מכאן ואילך כבר קיבל מה שקיבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהינום אלא שנים-עשר חודש". ודבריו חידוש פרו-נוצרי רע מאד, כאילו הקב"ה מענה את הבן בעולם-הזה כדי להקל ולצנן את אש הגיהינום ששורפת את אביו הרשע – וזה עוול נוראי, כאילו הקב"ה מייסר אדם (ישו) כדי לכפר על עוונותיהם של אחרים... כמובן שיש בזה גם כפירה בתורה: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' כד, טז; לב, ד). כמו כן, סוף דבריו של קארו מעידים כאלף עדים על-כך שהוא היה מתופשֵׂי אגדות חז"ל כפשוטן, ובעניין זה ועוד, ראו: "דין רשעים בגיהינום שנים-עשר חודש?"; "בחינת אמונת גלגולי הנשמות (חלק ב)", פרק ט.
"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט).
תודה רבה על התשובה.
רציתי להעיר שלכאורה ברייתא זו יש בה ראיה שאין הבן יכול להועיל לאביו לאחר מותו, שאם לא כן היו צריכים לומר כיצד מכבדו לאחר מותו? יאמר קדיש וילמד משניות וייתן צדקה להצילו מייסורים, שאם זה אפשרי בוודאי זה הכבוד הגדול ביותר, להצילו מייסורים, והם לא מנו כלום מכל זה אלא שכשיאמר דבר שמועה מפיו איך יזכיר אותו.
אבל את הביטוי הריני כפרת משכבו עדיין לא הצלחתי להבין מתשובתך, אולי מקוצר המשיג.