בס"ד
בפוסט נזכר פירש"י על בראשית (י"ח ד') שבו נאמר כי אברהם חשב את האורחים לערביים. כותב הפוסט סובר כי רש"י בדה עניין זה מליבו מפאת גזענותו. אך אין זה כך, אלא שנשמט מעיניו של כותב הפוסט מאמר רבי ינאי בגמרא (בבא מציעא פ"ו:):
אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל
ועל זה ביסס רש"י ז"ל את דבריו.
מחילה, רק עכשיו ראיתי שערכת את הפוסט המקורי. אבל להגנתי בהחלט אפשר לומר כי מרוח התגובה הראשונה לא היה ברור לי שבכוונתך לערוך ולכן לא בדקתי. בפוסט הראשון הקפדתי לכתוב "נשמט מעיניך" ולא "השמטת", ויש בכך, לענ"ד, להעיד על כוונותיי שאין בהן זדון.
מדוע עלינו לומר בהכרח כי לא היו הדברים במציאות? הם אינם נזכרים בסיפור המקראי, אבל להדיא גם אינם מן "הנמנעות", כלומר אין פה בעיה לוגית או בעיה מבחינת חוקי הטבע הידועים לנו. ידועים היו לי דברי הרמב"ם על שלוש הכיתות (אם כי לא כל מה שהובא בשאר הפוסטים), וכמובן יש דברים באגדות חז"ל שאי-אפשר לפרש כפשוטם והעושה כן שוגה ואינו מוסיף כבוד לחז"ל, אבל סלקא דעתך שזה תקף לכל מה שאנחנו מכנים אגדתא? מה שאין בו מן "הנמנעות", למה שלא נבין כפשוטו? הבעיה כאן היא שאיני יודע מיהם אותם הערביים המדוברים ומה היו מנהגיהם ומה בהתנהגותם של האנשים היה יכול לגרום לאברהם אבינו לחשוד בהם, אבל זה מכשול היסטורי, לא לוגי או פיסיקלי. כלומר, אין לי שום בעיה עקרונית להניח שהמאורע אכן קרה במציאות ולשאלות שאלות על בסיס זה, ואם המסקנה היא שהרמב"ם יחשוב אותי לסכל ומחוסר דעת בשל כך, שיבושם לו.