תוצאות החיפוש

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ וכי רשב"ח, המכשף הגדול, הופך החצרות, אינו יכול להגן על עצמו מפני נזקי המזיקים?

אמיתיות כנגד תוכחתי, מפני שהם מסיתים ומדיחים כנגדי ומוציאים עלי שם רע, והחמור מכל, מפני שהם גורמים נזק אדרבה, הוא הִתעה אותי בתחילה ללכת בכיוונים שנחסמו בפניי וגרם לי עוד אֵי אלו נזקים, הוא יודע היטב שכל

במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי והוויכוחים בלבד, וּבִרבוֹת השנים, המאמינים התועים שנהו בעקבותיהם שילבו את שתי הדרכים: ביטול תורת משה באמצעות אימוץ

בסופו-של-דבר השמאלנים הארורים יפסידו, כי אי-אפשר להילחם כנגד ה' יתעלה שמו, אך הם בהחלט עלולים לגרום נזק

, ובעוד מקומות רבים מאד ביארתי את נזקי ההזיות המאגיות-הפגאניות, אשר מחריבות את הדעת.

כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת ויש לשאול, היש רעה גדולה מנטילת ידיים שלוש פעמים כדי להסיר את נזקה של איזו רוח רעה דמיונית? רעה גדולה מזו שהדבר הראשון שהאדם עושה בתחילת יומו הוא רציעת אזנו ומחשבתו לעבודה-זרה כדי לסלק מעצמו נזק למדנו לעיל, שמי שעובד עבודה-זרה כדי שלא יגיע לו נזק הוא בגדר עובד עבודה-זרה, וכך היה דרך העבודה-הזרה הקדומה: לעָבדהּ כדי שלא יגיע נזק דמיוני לעובדיה התועים.

מאפיינות את המינים, כך הם מתסיסים ומסיתים את הכסילים והפתאים והמושחתים הנוהים אחריהם אשר נכנסו ALL-IN באימוץ

בדמיונו החולני אחר האמונה בשדים הכעורים והמאופסים, אלא גם מפני שכל מי שעושה פעולה שנועדה להרחיק ממנו נזק בכללם, שיצווחו בהלוויותיהם את הפסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" וכו', כמה שיותר פעמים, כדי להציל אותם מנזקי

הכסף וטובות-ההנאה שיבשו אפוא את עולם התורה ואת תופשֵׂי התורה – אימוץ שיטוֹת הנצרוּת והצדקת לקיחת כסף

יבשות וחסרות טעם כדי לעמוד בסטנדרטים הזויים של חומרות אורתודוקסיות פרו-נוצריות (הן יבשות כעץ משום חשש חימוץ אף שאין שום חשש חימוץ בחום התנור או המחבת); 5)  הן הוּכנו מתוך חשיבה מסחרית להרוויח כמה שיותר כסף תוך ומצה (ה, ב) פוסק רבנו כך: "חמשת מיני דגן אלו, אם לשן במי פירות בלבד בלא שם מים בעולם – אינם באין לידי חימוץ

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. והנה לפניכם ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין לעצמם, לילדיהם ולבני ביתם ולאחרים [=הוא כמובן מאיים שכל מי שמתנדב למאמץ המלחמתי גורם לעצמו ולילדיו וכו' נזקים

וכבר הסברתי שאימות כוח מאגי אחד בעולם, פותח פתח רחב לאימוץ אינסוף הזיות מאגיות נוספות, שהרי אם המאגיה קצרו של דבר, אימוץ הזיה מאגית מכל סוג שהוא מטמטם את המוח ומחליש מאד את כוח ההיגיון והמחשבה הישרה; ובאימוצה

תיעודי וגם בלטריסטי, ראוי לו שהביקורת עליו תודפס בחלק הספרותי של "אפיקים" משתי סיבות: א) על פניו הוא נקי ויש לזכור, שעדאקי הינו חייל שהושקעה בו עבודת אימון יקרה.

וביתר ביאור, רבנו לא אימץ אל חיקו את ראייתם-טענתם של הוזֵי הַקַּדמוּת במלואה, אלא הוא לקח ממנה אך ורק יותר,   ונזקהּ יותר במה שראוי לסבור ביחס לה' [כלומר גם אם נקבל את קשיי הפילוסופים בהשקפת החידוש, עדיין נזקי

והלא האדם שהכניס רעל שקוף למים עכורים ומטונפים, נזקו יהיה מועט, שהרי הנבונים לא יעזו לשתות מים עכורים

זאת ועוד, המנהג שקאפַּח אימץ מחכמי-יועצי-אשכנז, לחלוק בעדינות לאחר ביטויי התנצלויות והתרפסויות כמו לאחר

אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי מרובה "עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת", שהרי גמל מסוגל להחזיק מעמד כשבועיים ללא מים מבלי שייגרם לגופו שום נזק וגם אבישי, מדוע הוא נזקק לנס "קפיצת הדרך" אם הוא ידע להשתמש ב"שמות קדושים"?

ובמלים אחרות, אם הוא יֹאמר שרצוי ממידת חסידות שלא לאכול מן התורה, הוא יגרום לעצמו נזק תדמיתי אדיר, ונזק תדמיתי יגרור עמו גם נזק כלכלי בהכרח, שהרי אם הוא לא כזה גודֵּל מגודל מהובל ומיובל, מדוע שגבירי ארה"ב מי שמתחבר לעונג הרוחני שבדיני האמת והצדק, וכל מי שמתחבר לעונג הנצחי שבידיעת ה' והשקפות אמיתיות – לא נזקק

בפסוק זה ישנה סכנה גדולה לאימוץ ההשקפה שהמלאכים הינם בעלי גוף, שהרי אם "בני האלהים" ירדו מן השמים כדי ובנוסף לתפישת אגדות חז"ל כפשוטן ואימוץ הזיה מאגית אלילית, יש בסכלות הזו גם הוצאת-שם-רע על המלאכים, וחמור

עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ואילו הציר שעליו סובבת התורה החדשה שאתה מאמין בה, הוא הערצת אלילים נגעלים, אימוץ

יחנכו את ההמון הנבער לצריכה מוגבלת ואחראית, ההמון יצרוך פחות והדבר יסב להם, באופנים ישירים ועקיפים נזקים

והיסוד לכולן הוא אימוץ המאגיה הסרטנית, כי המאגיה הגרורתית הינה השורש לכל העבודה-הזרה. זאת ועוד, ההזיה הזו הופכת את מצות הישיבה בסוכה לעבודה-זרה, מפני שתכלית הישיבה בסוכה היא להסיר מעלינו נזק

זאת ועוד, לעובר שנמצא ברחם אימו כלל אין מעמד של נפש, כל-שכן וקל-וחומר לביצית שעדיין לא הופרתה, שאיננה ולאחר שלמדנו על מטרות המצוות יש לשאול: איזה עוול או נזק עלול להיגרם לתא המשפחתי אם אשה תיקח ביצית מגויה שחכמי-יועצי-אשכנז הוסיפו לדת משה] שהם מייגעים את הנוהים אחריהם ומענים אותם בלי תועלת ואף גורמים בכך נזק

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין קצרו של דבר, אין שום ראיה מן המשנה שלימוד התורה מגן ומציל מפני סכנות או נזקים ממשיים שחלים על האדם בשעת לו, שהרי אם הם ידועים לו והוא מכוון להסירם בקריאת הפסוקים, הרי שהוא הופך את התורה לאמצעי ישיר להסרת נזקים נמצא, שאין ראיה מן המדרש הזה שלימוד התורה הוא אמצעי להגנה ולהצלה: לא אמצעי ישיר כגון הסרת נזקים וחולאים

ואם אביו או אימו ימותו באותו היום, וכי הוא לא ילך ללוותם? שמגיע להר הבית מחויב לקרוע את כל בגדיו, וכֹה דברי רבנו בהלכות אבל (ט, ב–ח): "כדרך שקורע אדם על אביו ועל אימו ומי אימץ אל חיקו בדבקות את האיגרת הזו וגיפף וחיבק ונישק אותה?

ואם הוא היה סובר שאגדות חז"ל הן משל והיה מבין את נזקי המינות העצומים בהבנתן כפשוטן, הוא לא היה כותב כלל

אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. והנה לפניכם ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ

אמר, בחנתי את הדיבור ומצאתיו נחלק לארבעה חלקים: החלק הראשון, דיבור שהוא כולו נזק בלי שום תועלת, כגון קללת בני אדם ודברי נבלה וכיוצא בהם – שהדיבור בזה שטות מוחלטת; והחלק השני, דיבור שיש בו נזק מצד אחד ותועלת לפיכך צריך לחדול מזה בגלל זה, ולא לדבר גם בחלק הזה מן הדיבור; והחלק השלישי, דיבור שאין בו תועלת ולא נזק אבות בפרק החמישי (עמ' רנז): "וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, או יסלק נזק

כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתהּ בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת התחבולות שהמציאו] עובדי העבודה-הזרה כדי להשריש עבודתה [להחדיר את האמונה בה] בדַמותם לבני אדם סילוק נזקים