תוצאות החיפוש

התארים מבורא-עולם וייחודו האמיתי והשלם, נעוץ בהבנה שיש צורך בהשכלה ובמחקר עיוני, כי רק בדרך זו האדם עשוי

לאסונות ולפגעים בכל עת ובכל שעה; ואילו הצדיקים יודעי ה', באותם הרגעים שה' יתעלה אינו במחשבתם ושכלם אינו קשור

ובכן, איני יודע מה הוא מלהג, ואם הוא כל-כך קשור לפירוש רש"י-שר"י עליו לידע שהוא הולך בדרכי המינים הארורים

להכשיר את עצמו בלימודים המכשירים (=המדעים) ובהשקפות הישרות והנכונות (=יסודות הדת), ורק לאחר מכן הוא עשוי כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

האם גדולי האסלה עשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים? מי הם אלה אשר עשו את התורה עטרה להתגדל בה וקורדום לחפור בו? : "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר מדוע ר' אבהו שהיה עשיר גדול ושר בבית המלך לא תמך בו? כלום אכזראים הם?

ומדבריו עולה שה' יתעלה ירד פיזית לראות את העיר והמגדל אשר עשו בני האדם, אף שלא היה חייב לעשות כן, כי אם אפשר לומר כך לאחר כל יוצאי-הדופן שראינו, וזה לשונו: "כי קללת אלהים תלוי – זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי

שהשתנתה משנָּה את מידות האדם למידות בהמיות, שהרי ביסודה היא בהמית, ואין קץ להזיות], ולא די בכך שהם עשו מדבריו אנו למדים, כי הכפרה האחרונה שהאדם עשוי לזכות בה היא בעת מיתתו, ברם, לאחר מיתתו אין עוד אפשרות לכאורה, מפשט הפסוקים עולה שהחרטומים אכן עשו מעשי כשפים, והצליחו באמת להפוך מטות לתנינים, ואין לי ספק ולא הזכירה התורה שהם עשו כמותו כי אם בשלוש [במטה, בדם ובצפרדע], ואף השלוש לא אמרה התורה שעשו כמוהו [כדי וכל ענייני הכשפים והמופתים שעושים הַכַּזָּבִים והבדאים למיניהם, לא עשו ולא יעשו כי הבל המה, וכבר הוכחתי

להלן התקפת רבנו על המינים וצאצאיהם במאמר תחיית המתים (עמ' עב), ואני מציע לך לקרוא את הפסקה הזו לפחות עשר ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]" (אגרות הרמב"ם, עמ' קלא).

ומה עשו במשך אלפי שנים מאז נתינת התורה בהר סיני ועד ש"זכינו" שרש"י כתב את פירושו הטמא? לפי דעתי היא לרומם את חשיבותה של ירושלים  לעם-ישראל, שהרי גם לפי ר' יוסי וגם לפי ר' יהודה הסולם הזה קשור בית-אל: המרחק מבאר-שבע המקראית לירושלים הוא כשבעים ק"מ, ואילו המרחק מירושלים לבית-אל המקראית הוא כחמשה-עשר כלומר שלא ייוולד לו בן כמו עשו או ישמעאל, שהרי יעקב אבינו קיים את הנדר עוד לפני שנולד בנימין! וכי ישמעאל גרע ממעלתו של אברהם או עשו גרע ממעלתו של יצחק?

אולם, אף שתכשיר זה עשוי להועיל לעצירות, "בימינו, שימוש בתכשיר זה לטיפול בעצירות, בעיקר אצל הזקנים, עלול

שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...]. נמצא, שהפעל "נגע" עשוי לבטא בכתבי-הקודש שלושה עניינים: 1) מגע גוף בגוף; 2) הגעת ידיעה והשגת רעיון; 3)

התארים מבורא-עולם ולייחודו האמיתי והשלם, נעוץ בהבנה שיש צורך בהשכלה ובמחקר עיוני, כי רק בדרך זו האדם עשוי זהים, זהה לכל אחד משני העניינים הזהים שעושים להם ממוצע (לדוגמה, במתמטיקה, הממוצע של שתי עשיריות אף הוא עשר

ובכן הנה לפניכם דברי רבנו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות ולא רק בשלושה-עשר יסודות תורתנו, רבנו פוסק את הדברים הללו גם בהלכות יסודי התורה, ואסביר: אסור באיסור הנמנעות [=ההזיות, דהיינו כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבות המציאות, ולא עשו אותו כפשוטו, אלא, כוונת חכמים במדרשם הזה היא שמשה רבנו לא זכה להגיע עד דרגת המלאכים, מפני שהוא היה קשור וכנגד ההזיה הזו נקבע היסוד התשיעי בשלושה-עשר יסודות תורתנו, וכבר ראינוהו לעיל.

טרם שאחל אזכיר את היסוד השלישי משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דברי רבנו: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו ואצרף לעניין זה גם את דברי רבנו ביסוד השני משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דבריו: "והיסוד השני אחדותו יתעלה ויסוד ייחוד ה' קשור בקשר אדוק גם להרחקת הגשמות, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לה): "אבל שלילת הגשמות [...]

. *** עוד בעניין ההשקפה שהקב"ה עשוי להסיר את ייצר הרע: בפירוש רש"י למסכת מגילה (כה ע"א, ד"ה חוץ מיראת

והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר בהמה של עיר הנידחת שנשחטה – אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט".

ואחתום פרק זה בדברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו, ולאחריהם אחל בסקירת הזיופים: " והיסוד התשיעי,  הביטול וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות שלא יוסיף על מאה ושנים עשר פעמים ולא יגרע מהם או מוסיף או גורע דמו בראשו אלא פיו יוצא שמות ואצבעות ידיו מאה ושנים עשר יספרו מיד יורד ושולט במרכבה".

כתב בדוגמות שהזכרתי לעיל, מפני שבדוגמות ההן המכשף הזוהרי קובע שאותן שש ישויות אלהיות הן חלק ממשפחה של עשר שמים עם דבר אחר, ומשחיתים את יסוד ייחוד ה' יתעלה, והנה דברי רבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו), ובסוף שלושה-עשר "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר וכמו שמלמד רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דבריו: "והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי ברם, כל גוי וכל יהודי עשוי להתרומם לשׂגב המחשבה, או חלילה להתדרדר לשפל הטומאה, והדבר תלוי בבחירתו הוא

ואתה עשוי או עלול למצוא בדברי האגדות והמדרשים עוד ראיות רבות לכאורה להזיות של הקבלה, אך כל זאת נובע מאי ולא מתוך שעמום עשו כן. הנמנעות [=ההזיות, דהיינו כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבות המציאות, ולא עשו

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

לדעתי סודו טמון במלה אחת: "כל העושה מצוה כמאמרה", וכוונת חז"ל לומר, שכל מי שעושה מצוה אחת לשם שמים בלבד עשוי

של ישראל שנגח שור של נכרי פטור". בפירוש שר"י הטמא בגמרא שם: "הכל בידי שמים – כל הבא על האדם ביד הקדוש-ברוך-הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר ושם פירש רש"י: "בנות צעדה עלי שור – בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדו, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם; עלי שור – על ראייתו, כמו 'אשורנו ולא קרוב' [במ' דוגמה רביעית בהמשך הפסוק הנדון לעיל רש"י מפרש כך: "בנות צעדה עלי שור – [...]

נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות

גם לעיני הבשר, דהיינו מחוץ למראה הנבואה, וההבדל בין שני התיאורים הוא עצום – שהרי במראה הנבואה הקב"ה עשוי דמויות האלה [ארבעת השמות הללו או ארבע הדמויות שנזכרו שם: שור ונשר ואריה ואדם] מחוקקות וגלופות בכיסא, והנה דברי רבנו ביסוד העשירי וביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, מפקפק בסתר ליבו ביסוד מיסודות דתנו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו יפקפק בסתר ליבו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר

ההִתחברות לתלמידי חכמים תוך התמקדות בעניין המצוה להַהְנות תלמידי חכמים מנכסינו, ולכן דרשו פסוק ממלכים אשר עשוי ועוד אמרו: "לא חרבה ירושלים אלא על […] שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין".

שיתוף פעולה בינינו לבין המוסלמים עשוי להניב פריחה כלכלית אדירה לאזור כולו ולכל מדינות ערב אפילו הרחוקות

רומין גם מכזב לעיל, באמרוֹ שהכל "עשוי להשתנות בכל רגע נתון אם רק ירצה אלוהים לשנותו", וזה שקר וכזב, שהרי וכבר הרחבתי בכל העניין הזה לעיל במאמר זה, ב מקור החמישי , ו השישה-עשר , ו השניים-ועשרים .

לסיכום, למדנו שכוח המחשבה של האדם קשור בחומר, והאדם אשר שולח את מחשבתו לעיין בדברים הנשגבים משכלו: לא

ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, [...] בהקדמתו למורה (עמ' ז–ח), רבנו מפרט את האופנים שבהם חז"ל בנו את משליהם ושזרו בהם את הנמשלים: "וברובם עשו בהמשך דברי חז"ל בתלמוד שם, הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי, הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים". ו.