תוצאות החיפוש

כלומר, הם עשו שתי רעות: גם מחקו וביטלו כפרו וביזו את יסודות הדת המחשבתיים, וגם העמיסו על עצמם הזיות ואמונות ובמלים אחרות, כאשר הם באו לפרש את התורה וספרות חז"ל, הם עשו זאת מתוך מגמה לעוות לסלף ולזייף כדי לחזק כל שאחרים חייבים לְלַמְּדוֹ עשוי ועתיד הוא להגיע לידי חיוב, כי מה שחייבה תורה לְלַמְּדוֹ הוא כדי שכאשר אחרי כן [כלומר, לעולם ילמד תורה קודם שהוא יישא אשה, גם לאחר גיל שבע-עשרה]; ובכל מצב כלכלי, בין עני בין עשיר

כלומר, "שר העולם" קשור בקשר ישיר לעולם החומר.

אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמרו לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור. במה דברים אמורים?

בשחיתותו המוסרית, היא תמעותו וצייקנותו: לאחר שראיתי עד כמה קשה לו להוציא פרוטה עלובה מכיסו, אף-על-פי שהוא עשיר

ברם, כל גוי וכל יהודי עשוי להתרומם לשׂגב המחשבה, או חלילה להתדרדר לשפל הטומאה, והדבר תלוי בבחירתו הוא והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות תורתנו הטהורה: " והיסוד התשיעי, הביטול. את השני מהמחנה", דהיינו את מי שמערער או מפקפק בשלושה-עשר היסודות שקבע רבנו בפירוש המשנה לסנהדרין. כלומר, שלושה-עשר היסודות שרבנו קבע אינם מחייבים, שהרי הם אינם בהכרח האמת! יסודות הדת, אלא על כל שלושה-עשר יסודות הדת כולם!

חינוך הנערים הילד הקטן גדל והתפתח ועתה הוא כבר ילד גדול, כבן עשר או אחת-עשרה, שתאנים ותמרים כבר אינם ויותר גדול מזה אָמְרָם בַּסִּפְרֵי: שמא תאמר, הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל

וכך, מן החומר אל המופשט, רבנו מוליך ומדריך אותנו למרבצי הדעת, ומוביל אותנו להכרה כי הביטוי "מלא ברכה" עשוי

כלפי האלמנות והיתומים, מפני שגם אנחנו היינו במצבים קשים הדומים למצבם, וכאשר אדם נזכר במצביו הקשים הוא עשוי

ושנית גדולה מזאת, לפי רש"י וקארו הם עשו זאת "בימות השלג", אך מה לעשות, בבבל אין שלג... אמר לו ר' אלעזר: יש לי עצה בשבילך, לך בערך בשעה עשר בבוקר לחנות, וכאשר תראה שם אדם שותה יין ומנמנם שאל מה עשו? הזו, ואפילו לא בדרך של אסמכתא קלושה כטענתו של קאפח, שמותר ליהנות מדברי תורה, אלא יש ללמוד ממנה שהקב"ה עשוי התירוץ השמיני גם תירוצו השמיני של קארו לא קשור לדברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז), וכך אומר קארו בהמשך פירושו

ברם, כל גוי וכל יהודי עשוי להתרומם לשגב המחשבה, או חלילה להתדרדר לשפל הטומאה, והדבר תלוי בבחירתו הוא.

חזרו למערה וישבו בה עוד שנים עשר חודשים, לאחר מכן אמרו: "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש", ואז יצאה בת רשב"י ובנו נענשו והורחקו כאמור לשנים-עשר חודשים נוספים במערה, ובסופם הם יצאו בשנית מן המערה. נידונים אך ורק לשנים-עשר חודש, מדוע אנחנו צריכים להישאר יותר מכן במערה? מערעורם האגדי של רשב"י ובנו למדו הוזי ההזיות שהרשעים נידונים בגיהנם לשנים-עשר חודשים, אך הם לא הבינו איך אפוא רש"י מביא ראיה מן המלים: "וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה" שמשפט הרשעים בגיהנם הוא שנים עשר חודש בלבד

כי עשיר מאד היה האיש, וגדול מאד בתורה, ומאות תלמידים מעריצים סבבוהו, וכל אלה גורמים חשובים להכרת ערך לפרק חלק, על מי שמפקפק ביסוד מיסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר

וראו נא גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק יפקפק לעצמו!] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, לדברי ר' חנינא, ומסביר מדוע ר' חנינא המשיל את הריבוי בתארי השבח והרוממות קמי שמיא לקילוסו של מלך, אשר עשיר

לוקחין עור הבהמה או עור החיה, מעבירין שיער ממנו תחלה, ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח ב)  שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ['ככל הקלפים של היום לדעת רבנו' (קאפח)]. [...] קארו הקראי מודה, שלפי פשט הגמרא כל עור שלא עובד בעפצים אינו בגדר גוויל או קלף או דוכסוסטוס. אלא ברור שרבנו לא התכוון לעיבוד עור המנעל כלל. ורק אם מדובר באנשים נבונים מאד הדבר אולי עשוי להתקבל, אך הכסילים וודאי ישנאוךָ על-כך.

וכאמור, כדי להחליף את תורת משה הטהורה, יש צורך הכרחי להחליף את התורה-שבעל-פה, וכך עשו, החליפו את השקפות דוד השיב לו, אם כך, עזור לי להתפלל, ואבישי אמר שֵׁם (קדוש) והוריד את דוד לארץ וברחו שניהם יחדיו.

אבל, הרמב"ם בענוותנותו כותב איגרת לראב"ד: 'מעולם לא ניצחָני, אלא [אתה] בעל מלאכה אחת, ואני עם עשר מלאכות את התפישׂה הזו סותר הרמב"ם בשלושה-עשר העיקרים אשר דלה ממקורותיה הנאמנים של מסורת התורה-שבעל-פה (פיה"מ סנהדרין י, א) ב"יסוד האחד-עשר – שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על וכך חותם הרמב"ם את שלושה-עשר העיקרים (פיה"מ סנהדרין י, א): "כאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה ראובן מספר, כי באותה התקופה ראובן והבחור נסעו יחד לארה"ב לאיזה עשיר שיתרום לו, הם נפגשו, וכשנפגשו סיפר

ההִתחברות לתלמידי חכמים תוך התמקדות בעניין המצוה להַהְנות תלמידי חכמים מנכסינו, ולכן דרשו פסוק ממלכים אשר עשוי ועוד אמרו: "לא חרבה ירושלים אלא על […] שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין".

ובכן, איני יודע מה הוא מלהג, ואם הוא כל-כך קשור לפירוש רש"י-שר"י עליו לידע שהוא הולך בדרכי המינים הארורים

להכשיר את עצמו בלימודים המכשירים (=המדעים) ובהשקפות הישרות והנכונות (=יסודות הדת), ורק לאחר מכן הוא עשוי כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

התארים מבורא-עולם וייחודו האמיתי והשלם, נעוץ בהבנה שיש צורך בהשכלה ובמחקר עיוני, כי רק בדרך זו האדם עשוי

האם גדולי האסלה עשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים? מי הם אלה אשר עשו את התורה עטרה להתגדל בה וקורדום לחפור בו? : "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

ומה עשו במשך אלפי שנים מאז נתינת התורה בהר סיני ועד ש"זכינו" שרש"י כתב את פירושו הטמא? לפי דעתי היא לרומם את חשיבותה של ירושלים  לעם-ישראל, שהרי גם לפי ר' יוסי וגם לפי ר' יהודה הסולם הזה קשור בית-אל: המרחק מבאר-שבע המקראית לירושלים הוא כשבעים ק"מ, ואילו המרחק מירושלים לבית-אל המקראית הוא כחמשה-עשר כלומר שלא ייוולד לו בן כמו עשו או ישמעאל, שהרי יעקב אבינו קיים את הנדר עוד לפני שנולד בנימין! וכי ישמעאל גרע ממעלתו של אברהם או עשו גרע ממעלתו של יצחק?

לאסונות ולפגעים בכל עת ובכל שעה; ואילו הצדיקים יודעי ה', באותם הרגעים שה' יתעלה אינו במחשבתם ושכלם אינו קשור

שהשתנתה משנָּה את מידות האדם למידות בהמיות, שהרי ביסודה היא בהמית, ואין קץ להזיות], ולא די בכך שהם עשו מדבריו אנו למדים, כי הכפרה האחרונה שהאדם עשוי לזכות בה היא בעת מיתתו, ברם, לאחר מיתתו אין עוד אפשרות לכאורה, מפשט הפסוקים עולה שהחרטומים אכן עשו מעשי כשפים, והצליחו באמת להפוך מטות לתנינים, ואין לי ספק ולא הזכירה התורה שהם עשו כמותו כי אם בשלוש [במטה, בדם ובצפרדע], ואף השלוש לא אמרה התורה שעשו כמוהו [כדי וכל ענייני הכשפים והמופתים שעושים הַכַּזָּבִים והבדאים למיניהם, לא עשו ולא יעשו כי הבל המה, וכבר הוכחתי

תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר מדוע ר' אבהו שהיה עשיר גדול ושר בבית המלך לא תמך בו? כלום אכזראים הם?

להלן התקפת רבנו על המינים וצאצאיהם במאמר תחיית המתים (עמ' עב), ואני מציע לך לקרוא את הפסקה הזו לפחות עשר ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]" (אגרות הרמב"ם, עמ' קלא).

ובכן הנה לפניכם דברי רבנו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות ולא רק בשלושה-עשר יסודות תורתנו, רבנו פוסק את הדברים הללו גם בהלכות יסודי התורה, ואסביר: אסור באיסור הנמנעות [=ההזיות, דהיינו כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבות המציאות, ולא עשו אותו כפשוטו, אלא, כוונת חכמים במדרשם הזה היא שמשה רבנו לא זכה להגיע עד דרגת המלאכים, מפני שהוא היה קשור וכנגד ההזיה הזו נקבע היסוד התשיעי בשלושה-עשר יסודות תורתנו, וכבר ראינוהו לעיל.

התארים מבורא-עולם ולייחודו האמיתי והשלם, נעוץ בהבנה שיש צורך בהשכלה ובמחקר עיוני, כי רק בדרך זו האדם עשוי זהים, זהה לכל אחד משני העניינים הזהים שעושים להם ממוצע (לדוגמה, במתמטיקה, הממוצע של שתי עשיריות אף הוא עשר

ומדבריו עולה שה' יתעלה ירד פיזית לראות את העיר והמגדל אשר עשו בני האדם, אף שלא היה חייב לעשות כן, כי אם אפשר לומר כך לאחר כל יוצאי-הדופן שראינו, וזה לשונו: "כי קללת אלהים תלוי – זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי

ואחתום פרק זה בדברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו, ולאחריהם אחל בסקירת הזיופים: " והיסוד התשיעי,  הביטול וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות שלא יוסיף על מאה ושנים עשר פעמים ולא יגרע מהם או מוסיף או גורע דמו בראשו אלא פיו יוצא שמות ואצבעות ידיו מאה ושנים עשר יספרו מיד יורד ושולט במרכבה".