[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון סז, סיוון תשל"ח, עמ' 3].
לוּ הוסיף "מוטה" גור, הרמטכ"ל לשעבר, לשתוק – היינו טועים עד היום באשר לאמונותיו ודעותיו. היינו שוגים באשליות ביחס לרוחב אופקיו וביחס לעמדותיו בשאלות המכריעות של האומה, כמו הפער העדתי. למזלנו, פשט "מוטה" גור את מדיו ופתח את פיו לרווחה. והנה נתגלתה לנו, בבת אחת, דמותו.
בריאיון ארוך לעיתון "על המשמר" הביע הרמטכ"ל לשעבר, בין היתר, צער על שבני עדות המזרח מתקשים להגיע לדרגות בכירות בצבא. "רק בודדים לגמרי" מבני עדות-המזרח מגיעים לרמות בכירות והם "נאבקים מאבקים לא קלים אובייקטיבית".
עד כאן יש בדבריו קביעת עובדה מצערת. אבל "מוטה" גור איננו מסתפק בכך, הוא גם קובע את הסיבות ואת התחזית לגבי העתיד. לדעתו, הסיבה נעוצה במנטליות מיוחדת של בני העדות השונות ו"יעברו עוד שנים על שנים עד שעדות-המזרח, גם אלה המקבלים השכלה מלאה, יצליחו להתמודד עם המנטליות והטכנולוגיה המחשבתית של המערב".
יש, אפוא, לדעתו, מנטליות של המזרח ומנטליות של המערב, וכמובן ש"המנטליות" הזו באה לאדם מלידה, עד כי גם 20–30 שנה לא יספיקו לסגור את הפער. כי לפי דבריו, "כל המאמצים שעם-ישראל השקיע בעדות-המזרח, נתנו רק תוצאות חלקיות". ובכן, כמעט מקרה אבוד, או – בכייה לדורות.
אולם, בחינה קלה של הבעיה מוכיחה, כי יותר משהדברים מעידים על עדות-המזרח "הנחשלות", יש בהם להעיד על אומרם. יש בהם להעיד, כי "מוטה" גור ירש מסביבתו את הדעות הקדומות והאמונות התפלות המפגרות ביותר.
לא ניכנס לוויכוח העקרוני ביחס למנטליות של שכבה מסוימת: אם תוצאה היא של פגם מלידה או שהיא נגזרת מן התנאים הסביבתיים. נסתפק, לסתירת דברי הרמטכ"ל לשעבר, בדוגמה אחת:
ידוע, כי מארצות צפון-אפריקה הדוברות צרפתית היגרו בפרק זמן קצר, בשנות החמישים הראשונות, המוני יהודים. רובם עלו לארץ, אבל חלק מהם ניצלו את נתינותם הצרפתית והתיישבו בעיקר בפריז. במקרים רבים נפרדו גם בנים לאותה משפחה עצמה. אלה בכֹה ואלה בכֹה. בארץ מוצאם לא היה הבדל ברמת השכלתם וב"מנטליות" שלהם. אך כעבור פחות מדור קם חייץ ניכר בין האחים שהיגרו לצרפת ובין מי שעלה ארצה. בצרפת – רובם הגיעו להשכלה גבוהה בכל קשת המדעים – הומניסטיים ומדויקים – ואילו העולם לישראל נשארו מעוטי-השכלה. מפה רופאים, מהנדסים ובעלי תארים במדעי המדינה; ומפה – שכירי-יום, ששכחו אף את גרסת ינקותם.
מדוע? יען כי בצרפת הם נהנו מאפשרויות רבות, שכולן היו פתוחות בשבילם. הסיוע לילדים אִפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר. ואילו בארץ בילו ההורים וילדיהם שנים רבות במעברות, בפחונים ובצריפונים עלובים, ללא בית-ספר ראוי לשמו. אם האב השׂתכר לפת-לחם לביתו ב"עבודת דחק", כלום ייפלא שילדים בני עשר ופחות נאלצו לעזור בפרנסת המשפחה בכל מיני עיסוקים שוליים?
"אף אחד לא חוסם בפניהם את הדרך", אמר הרמטכ"ל לשעבר. לא נעמוד פה על האפליה של עדות-המזרח שהייתה והינה נהוגה בארצנו שנים רבות, אם במכֻוון ואם מתוקף ההרגל. מכל מקום נכון יותר הוא, שאף אחד לא פתח את הדרך לבני עדות-המזרח, כדי לתת להם הזדמנות מתאימה וסיכוי שווה לזולתם.
מדוע לא עשו כן? מפני שהשכבה השלטת בארץ נגועה בדעות קדומות ובאמונות תפלות על "מנטליות", כמו "מוטה" גור. ומפני שנוח היה לה להפוך את בני עדות-המזרח לחוטבי-עצים ושואבי-מים, שיעשו את כל העבודות הבלתי מקצועיות במשק. עכשיו, חרף ההתקדמות הרבה שחלה בשנים שחלפו מאז, במשפחות רבות מקרב עדות-המזרח העוני והדלות עברו בירושה כבר לדור שני ושלישי. כמו כן, גם בני העדות האשכנזיות התקדמו מאז. קשה, אפוא, לדרוש מבני עדות-המזרח שיסגרו את הפער בשנים מועטות ביותר.
ה"נס" של המהגרים לפריז יכול להתרחש גם פה, אם תיקבע מערכת מיוחדת של תנאים לקידום בני עדות-המזרח. מערכת זו צריכה להקיף את כל הנוער מגיל הינקות עד סיום לימודיהם העל-תיכוניים. אי-אפשר להסתפק רק במה שנעשה על-ידי צה"ל, המטפל בצעירים ששוב אין ביכולתם לשנות את הרגליהם ואת אורח חייהם לחלוטין.
"מוטה" גור הודה ברבים, שהוא נושא את נפשו לתפקיד ראש-הממשלה בישראל. עדיין אין הוא "פוליטיקאי". שאלמלי היה, וודאי כומס היה בליבו את דעותיו הקדומות, בלי לבטא אותן בפומבי. עתה משגילה, יודעים אנו עם מי יש לנו עסק, ובהתאם לכך עלינו לקבוע את יחסנו אליו ואל שאיפותיו האישיות היומרניות. עלינו לא רק להתריע ולהתריס נגד דבריו, אלא גם להזהיר מפניו.
על-כן שינינו בכותרת את מאמר חז"ל וגרסנו "משתוקא בסלע, מלה בתרין" [במקור: מילה בסלע משתוקא בתרין], כי מילותיו של "מוטה" גור שוב הדליקו לנגד עינינו אור אדום.
המאבק למען זכויותיהם האנושיות והחברתיות של עדות-המזרח לא תם. יש להמשיכו בכל העוז והתוקף.
בתמונת שער הרשומה: מרדכי "מוטה" גור.
התמונה מאת: דובר צה"ל; רישיון: CC BY-SA 3.0.