מבט אל העבר: בשבח ההתארגנות

דרכי אחינו נלמד וכמעשיהם נעשה


חבר-הכנסת זלמן אברמוב: "יהודי רוסיה חייבים לשמש קבוצת-לחץ לשם הקלת היקלטותם". זהו שם מאמר שהתפרסם בעיתון הישראלי באנגלית "ג'רוסלם פוסט" (20.05.75), ובו ריאיון עם חבר-הכנסת הנזכר לעיל, אשר כיוצא רוסיה משמש הוא בתפקיד יו"ר המועצה למען יהודי ברית-המועצות.


ומה אומר חבר-הכנסת הנכבד באותו מאמר? להלן קטעים מדבריו (בתרגום חופשי):


"בעבר יצר לעצמו כל גל של עולים ארגון וולונטרי: הפולנים הגיעו בשנת 1924 וייסדו את 'התאחדות עולי פולניה'. גוף זה היה פעיל מאד ועלה בידו להכניס שניים או שלושה חברים לעיריית תל-אביב (שהיה אז הגוף הייצוגי החשוב לציבור היהודי). הם אף הצליחו להעמיד סגן ראש עיר".


ועל הרומנים אומר מר אברמוב:


"יהודי רומניה מונים כיום כרבע מיליון נפש. הם הקימו ארגון מייצג, שהפך לקבוצת-לחץ... הרומנים משמיעים את קולם והם חודרים לרשימות המפלגות ומהווים קבוצת-לחץ. לאושרנו, יש לנו מאה אלף יהודים רוסים, כולם אנשי תרבות, אולם אינני רואה קבוצת-לחץ".


מהמובאות משתמע, שהעולים מברית-המועצות מקופחים. אם חרף השפע המוענק להם הם מקופחים, איך יוגדר מצבן של משפחות ורבבות מיוצאי עדות-המזרח ותימן החיות במצוקה, או אלפי הזוגות הצעירים הנאבקים על זכותם להקים בית בישראל?


אין אנו יודעים מה נותר לתת לעולי ברית-המועצות כדי להקל את קליטתם ולא ניתן להם. ובכל זאת נוכחים אנו לדעת, שרבים מהם אינם רוצים לחיות במדינת ישראל, אף כי בזכות מדינת ישראל הצליחו לצאת מארץ גלותם. לפי המשדר בטלביזיה מחודש אב תשל"ה (יולי 1975), ניתן לקבוע בפשטות על יהודי רוסיה שלא באו לישראל או ירדו ממנה: אי היקלטותם בישראל אינה כרוכה בקיפוח. ובכלל, היקלטותם אינה קשורה במשאבים חומריים ואף לא במה שנקרא 'קליטה חברתית', כי אם אך ורק ברצונו של העולה לחיות בישראל ולראות את עצמו חלק ממנה ומעמה.


עד כמה קיים רצון כזה, ראינו במשדר. ראינו כי העולים יודעים היטב על הקשיים המרובים שיחוו כמהגרים בארה"ב בשל הקיפוח הממשי שקיים שם, הם יודעים שהם היו חוסכים את כל אלה מעצמם בישראל – ואף-על-פי-כן הם מעדיפים את ארה"ב על ישראל.


בעצם, באים דברי חבר-הכנסת אברמוב ללמדנו עובדה אחת חשובה וגדולה: במדינת ישראל הדמוקרטית אי-אפשר להשיג דבר, אלא אם מתארגנים התארגנות רצינית, בעלת משמעות חברתית והיסטורית. שכן רק אם מתארגנים, ותהיה המסגרת אשר תהיה, תתהווה קבוצה מלוכדת בעלת כוח להשיג הישגים שהקבוצה שואפת אליהם, ובבוא הבחירות יתאפשר לאותה הקבוצה להטיל את קולות בוחריה למערכה כדי להשיג את מטרותיה.


רק אם יהיה לנו כוח כזה, נוכל למצוא את מקומנו בחברה ויתאפשר לנו להשפיע השפעה רצינית ומשמעותית על דמותה בישראל.


מבחינתנו, אנו עדות-המזרח ותימן, העיקרון שעליו מצביע חבר-הכנסת זלמן אברמוב, הוא עיקרון נכון וריאליסטי. הוא היה קיים בעבר, עוד בעליות הראשונות. הוא גם קיים בהווה בכל מיני מקומות עבודה בארץ ואף בזירה הבינלאומית, וימשיך להתקיים בעתיד בכל מיני צורות. משום מה לא חדרה התודעה הזאת דיה למוחם של יוצאי המזרח ותימן. כל אשר אנו נוהגים לעשות זה לבוא בטענות וטרוניות כלפי הזולת ולהאשימו בהפליה והזנחה. אולם ההפליה וההזנחה הן פרי התנהגותו של החלש עצמו, בכך שאין הוא יוצר את הכלים הדרושים שיאפשרו לו לתבוע את המגיע לו, ולהעמיד את עצמו במקום יותר קרוב אל החזק המחליט.


מהו הבסיס שעליו תקום קבוצת-הלחץ, שאותו מציע חבר-הכנסת זלמן אברמוב? כלום אין זה הבסיס העדתי, בסיס המוצא מברית-המועצות? מן הסתם חבר-הכנסת אברמוב אינו יכול לטעון שיש בסיס אידיאולוגי כלשהו להתלכדות קבוצת-לחץ כזאת, שכן מטרתה איננה לשנות סדרים או להגשים אידיאל מסוים, כי אם השגת טובות הנאה, פשוטו כמשמעו.


אנו צריכים לומר לעצמנו: אם ליוצאי ברית-המועצות מותר – גם ליוצאי תימן והמזרח מותר, ואין אנו צריכים להירתע מן השם שיודבק להתארגנות זו – עדתית, אידיאולוגית או קבוצת-לחץ. המטרה והשאיפה הן העיקר. מאז ומתמיד מה שקובע במציאות היא הסיסמה שטבע המשורר דוד שמעוני באחד משיריו: "היה חזק – והיית צודק".


מעמד צודק וחזק בתנאינו כיום ניתן להשיג אך ורק על-ידי התארגנות לקבוצת-לחץ. עלינו ללמוד את תורת ההתארגנות. עלינו לפקוח עין על בני הדור השני, לדרבנם להתחברות עם בני גילם ולא לפרישות, להניעם להצטרף לחוגים, לחבורות, לתנועות-נוער, וכדומה.


עכשיו, שאנו קוראים להתארגנות, יש הטוענים שאנו "מנציחים את העדתיות". אנו מצידנו חשים ומשוכנעים, כי אם נתארגן על בסיס תרבותי-חברתי-עדתי, לא רגשי נחיתות יקשרו אותנו יחדיו, אלא רגשי כבוד ורעות. נטפח את התארגנותנו החיונית להתקדמותנו ולהגנה על זכויותינו ואז יכבדונו אחינו האשכנזים.


ההתארגנות היא עניין של תהליך איטי, הנרכש בעשרות שנות פעילות חברתית-דינמית מתמדת. ברית יוצאי תימן הינו ארגון שעדיין נמצא בשלבי התפתחותו המוקדמים, בעצם השלב הראשון בהתארגנותו החברתית.


ראשי תנועת בי"ת חייבים לפתח פעילות חינוכית בקרב ציבורנו, כשלב ראשון להתארגנות רחבה של ציבור יוצאי תימן בפרט ויוצאי המזרח בכלל.


מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון נט, תשרי תשל"ו, עמ' 4.

12 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!