אור הרמב"ם

כאשר אדם נותן לעני ולא משנה מאיזו סיבה הוא מקיים מצות צדקה, וברור שיש דרגות למצות צדקה, וככל שהמצוה נעשית יותר לשם שמים -- כך היא נעלה יותר.

ברשותכם אני רואה לנכון לצטט את המשנה במכות (ספ"ג) ולאחריה דברי רבנו בפירושו למשנה

רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

וכה דברי רבנו

מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שיתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת ריבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלמות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה.

וממה שמורה על היסוד הזה שאלת ר' חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא? וענהו העונה: כלום בא לידך מעשה? כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה כראוי? ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק ה' חפץ לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר.