אור הרמב"ם

השנה (תשפ"ה) יחול יד באדר ביום שישי, והאורתודוקסים החליטו להאריך את פורים ולהוסיף גם את יום ראשון לחגיגות השכרות וההולֵלות שלהם. ברם, בפסק ההלכה אין זכר לשילושם, וכל שנאמר הוא שיש להקדים את קריאת המגילה, וכֹה דברי רבנו (מגילה א, יג–יד):

"אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא יִטְּלֶנָּה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים – שהכול חייבים בקריאתה ואין הכול בקיאין בקריאתה. לפיכך, אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה קודם השבת [...] כיצד? [...] חל יום חמישה-עשר להיות בשבת – בני כרכים [בני ירושלים] מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה-עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם – ונמצאו הכל קוראין בארבעה-עשר".

ולקושיית האורתודוקסים ואיך בני ירושלים ייתנו מתנות לאביונים בשבת? ובכן, לא ייתנו כסף אלא דברי מאכל או מתנות אחרות כגון בגד או כלי, שאינן בגדר מוקצה. ושמא ישאל השואל, והלא בהלכות מכירה (ל, ט) רבנו פוסק שאסור לתת מתנה בשבת, וכֹה דבריו שם: "המוכר או הנותן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב, אף-על-פי שמכין אותו – מעשיו קיימין, וכן כל מי שקנו מידו בשבת – הקניין קיים, וכותבין לאחר השבת ונותנין". ובכן, מן הסיפא של ההלכה עולה בבירור, שאין הדברים בהלכה זו אמורים אלא במתנה משמעותית מאד שנדרשת לה כתיבה והעברת בעלות בשטר. ברם, מתנות קטנות שנוהגים לתת בפורים, אין אחד שיעלה על דעתו שיש לבצע בהן כתיבה וחתימה והעברת בעלות... ועל מתנות כגון אלו פוסק רבנו בפיהמ"ש (סוכה ג, יא): "ומותר ליתן מתנה ביום טוב", וברור שמותר ליתן מתנות כאלו גם בשבת.

עוד נשאלתי: מתי בני ירושלים אומרים "על הנסים"? וכן מתי יערכו את סעודת הפורים? וכן מה יעשה אדם שמחמיר שלא לסמוך על העירוב? ובכן, כל ענייני הפורים נעשים בירושלים ביום חמשה-עשר דהיינו בשבת, למעט קריאת המגילה. ולכן, בני ירושלים יאמרו "על הנסים" בשבת וישלבו את סעודת הפורים בסעודה שנייה. ומי שאינו סומך על העירוב: אם הוא מתגורר בבית משותף ייתן מתנות בשבת לשניים משכניו, ומי שגר בבית פרטי, יְמַנֶּה לו שליח בבית משותף שייתן מתנות לשכניו שבבניין. ואגב, מי שאינו סומך על העירוב, עליו לערב בבניין המשותף שבו הוא מתגורר, וכפסק רבנו (הל' עירובין ד, ז): "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה – הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר בפני עצמו או בעלייה בפני עצמה, לפיכך צריכין פת מכל חבורה וחבורה".

ועוד נשאלתי: האם יש לכל ירושלים בימינו דין של כרך המוקף? ובכן, הואיל ויש רצף עירוני מדובר בעיר אחת, וכפסק רבנו בהלכות שבת (כח, ה) ששתי עיירות (שכונות) שיש ביניהן פחות מ-70 מטר בערך נחשבות כחלק מאותה העיר, וברור שיש רצף עירוני בין השכונות. כמו כן, ראינו שחז"ל הקלו מאד בהגדרת עיר (שם, בעניין שלושה כפרים) ולכן נראה ברור שיש להקל בזה, ולהחשיב את כל תחומה המוניציפלי של ירושלים כעיר אחת, גם אם אין רצף עירוני בין השכונות של כ-70 מטר או פחות, ולדעתי כך יש לפסוק וכך סנהדרין-אמת גם תקבע.