אור הרמב"ם

האם יש לך משנה סדורה בדעת הרמב"ם בזה

כי

כב' כו-כט "(כו) אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה ואין מחזירין מנורה של חליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה ואם החזיר פטור שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ואם היה רפוי מותר להחזירו ואין מתקנין חליות של שדרה של קטן זו בצד זו מפני שנראה כבונה,

ביו"ט ד יג "כלים שהן מפוצלין כגון מנורה של חליות וכסא ושלחן שהן חתיכות חתיכות מעמידין אותן ביום טוב והוא שלא יתקע לפי שאין בנין בכלים אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב בנין עראי הוא ומשום כבודו לא גזרו".

גם בכג ב' "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי".

ואילו ב י' יג'- "העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית קודם שישרפו הרי זה תולדת בונה וחייב וכן המגבן את הגבינה הרי זה תולדת בונה ואינו חייב עד שיגבן כגרוגרת המכניס יד הקרדום בתוך העין שלו הרי זה תולדת בונה וכן כל כיוצא בו וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה וחייב".

גם בפ"י הט"ו "פרק עץ תקוע ה"ז תולדת סותר וחייב"

גם בי"א ז'-ח' "הנוטל קיסם של עץ מלפניו וקטמו לחצות בו שיניו או לפתוח בו את הדלת חייב, (ח) כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהן מותר לקטום אותן בשבת מפני שאין בהן תקון כלים ומותר לקטום עצי בשמים להריח בהן ואף ע"פ שהן קשים ויבשין ומפשח מהן כל מה שירצה בין שפשח עץ גדול בין שפשח עץ קטן".

לא רק שהביא בנין בכלים אלא אפי' נקב בכלים משום בונה,

[ובחלק כתב משום מכה בפטיש?]

בי' יד' כתב"העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להן האורה חייב משום בונה", ומייד אח"כ בהל' טז'- "והעושה נקב כל שהוא בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אין חייבין על עשייתו",

ובכד' א'- "העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול התרנגולין שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש לפיכך גזרו על כל נקב אפילו היה עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד שמא יבוא לעשות נקב שחייבין עליו ומפני זה אין נוקבין בחבית נקב חדש ואין מוסיפין בו אבל פותחין נקב ישן והוא שלא יהיה הנקב למטה מן השמרים שאם היה למטה מן השמרים הרי זה עשוי לחזק ואסור לפתחו"

ואף תיקון כלי דרבנן יש לו

כג' ז'- "זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזירה שמא יקטום אותה ויתקנה אסור לחוף כלי כסף בגרתקון מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת אבל חופפין אותן בחול ובנתר וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת

ואפילו ביטול כלי מהיכנו הוא משום סותר-

כה כג "אסור לבטל כלי מהכנו מפני שהוא כסותר"

וכן כאן הביא תיקון כלי תחת מלאכת מכה בפטיש

כג' ה-ו- "אין מספקין ולא מרקדין ואין מטפחין בשבת גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחד יד מותר אין שטין על פני המים גזירה שמא יתקן חבית של שייטין בריכה שבחצר מותר לשוט בתוכה שאינו בא לעשות חבית של שייטין והוא שיהיה לה שפה מוקפת שלא יעקר ממנה המים כדי שיהיה היכר והפרש בינה ובין הים,  (ו) אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי היתה חתוכה אף על פי שאינה מתוקנת מותר להכניסה בנקב החבית בשבת להוציא ממנה יין ואין חוששין שמא יתקן ואסור להניח עלה של הדס וכיוצא בו בתוך הנקב של חבית כדי שיקלח את היין מפני שהוא כעושה מרזב בשבת ואין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי".

וביא' ח' תחת מחתך, וז"ל "כל דבר שהוא ראוי למאכל בהמה כגון תבן ועשבים לחים והוצין וכיוצא בהן מותר לקטום אותן בשבת מפני שאין בהן תקון כלים ומותר לקטום עצי בשמים להריח בהן ואף ע"פ שהן קשים ויבשין ומפשח מהן כל מה שירצה בין שפשח עץ גדול בין שפשח עץ קטן", לא היה יותר מתאים להביאו תחת מלאכת מכה בפטיש?.

ואחרי כל זה

גם מה לדעתך דעת הרמבם בענין פתיחת בקבוקים ושקיות ופחיות וקופסאות.

תודה