אור הרמב"ם

עצם הבישול של הגוי בכלים של ישראל לא פוסל את הכלי, וכפי שרבנו פוסק לעיל בהלכות מאכלות אסורות (יז, יד):

"גוי שבישל לנו יין או חלב או דבש או פרישין, וכיוצא באלו מכל דבר הנאכל כמות שהוא חי -- הרי אלו מותרין".

הנה למדנו, שאם הגוי בישל מאכלים כשרים בכלים של ישראל הוא לא פוסל את הכלי.

לפיכך, גם כאשר הוא בישל מאכלים כשרים שחז"ל גזרו עליהם שאסור לאכלם, הוא לא פוסל את הכלי עצמו, וכפי שפוסק רבנו בהמשך ההלכה שם:

"ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, כגון בשר ודג תפל וביצה וירקות: אם בישלן הגוי מתחילה ועד סוף, ולא נשתתף ישראל עימו בבישולן -- הרי אלו אסורין, משום בישולי גויים".

ברם, אם נשתתף הישראל עמו בבישול, ואפילו בדבר מועט, אפילו התבשיל כשר.

קצרו של דבר, אחזוקי איסורי לא מחזקינן, ואם אין לנו ראיה מפורשת שהגויה בישלה איסורים בכלים, כגון בשר וחלב או בשר טמא, אין לפסול את הכלים, ומותר להשתמש בהם. כך נראה לעניות דעתי.