אור הרמב"ם

התגלגל לידי המאמר הבא https://shabaton1.co.il/?p=44896 ומייד ראיתי שלא יכול להיות שרבינו אמר את מה ששמו בפיו, בכל הנוגע ״לנחת רוח למת בעולם הבא מכך שמספידים אותו או מנחמים את האבלים״.

בהלכות אבלות יג,ד פוסק רבינו שמת שאין לו קרובים שישבו עליו אבלות, מתקבצים 10 אנשים זרים לשבת עליו ושאר העם באים לנחמם - ונראה לי שהטעם הוא שמי שאין לו קרובים לא יחיה בתודעה שלא יתאבלו עליו ואין קשר לקורת רוח לנשמתו בעולם הבא.

בהלכות אבלות יד,ז כתב רבינו ״יראה לי שמחמת אבלים קודם לביקור חולים שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים״.

מי שמתעסק בגוף המת וקובר אותו, ודאי עושה חסד בעצם הטיפול בגוף המת ומבצע בכך חסד באמצעות גוף המת - אבל איך ניחום אבלים גומל חסד למת?