שאלה בעניין מקור תוקפה של פסיקת ההלכה שבתלמוד הבבלי
נשאלתי כך: שלום, רציתי לשאול על דבריך [כוונתו לדברים שנכתבו במאמר: 'מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית'] שהרי ציטטת את דברי הרמב"ם שכתב שהסנהדרין פסקה כמה שנים קודם התלמוד, ואם כן, אינו מובן מדוע אנו מחויבים לדברים שהסנהדרין לא הסכימו עליהם? ואי-אפשר לומר שהדברים כפשוטם שכל ישראל הסכימו עליהן, שהרי היו יהודים שמזמן גלות בבל לא חזרו למושבותיהם וחלקם עדיין אין אנו יודעים היכן הם, וחלקם אנו יודעים שאינם מודעים לאיסור מוקצה, כמו כמה מיהודי הודו מאתיופיה וכדומה.
תשובה:
לא עלי קושייתך כי אם על רבנו הרמב"ם, והנה לפניך דבריו בהקדמתו ל"משנה תורה":
[כט] "וכל בית-דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה, וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות, לא פשטו מעשיו בכל ישראל – מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים, והיות בית-דין של אותה מדינה יחידים, ובית-הדין-הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד".
[לא] "ודברים הללו בדינים וגזרות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור התלמוד. אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי חייבים כל ישראל ללכת בהן, וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים בתלמוד, ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם".
[לב] "[מדוע כופין ללכת אחר פסיקת התלמוד?] הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל [לאחר שהדינים נפסקו על-ידי הסנהדרין כאמור] ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובן, והן ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו עליו השלום".
רבנו אפוא משיב לך בשתיים: א) די ברוב מכריע כדי שהוא יחייב את כלל עם-ישראל, וכמו שרבנו פוסק: "הם כל חכמי ישראל או רובן"; ב) חכמי המשנה והתלמוד הינם חכמי ישראל "ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו ע"ה", דהיינו מדובר במעתיקי השמועה שקיבלו את התורה-שבעל-פה במסורת נאמנה, ולא בסתם חכמים.
ולזה יש להוסיף, שבאותם הימים רובו המכריע של עם-ישראל ישב בבבל ובארץ-ישראל (וכידוע, המשנה ושני התלמודים חוברו ונערכו בבבל ובארץ-ישראל), וגם המיעוט שישב מחוץ למקומות הללו, רובו שמר על קשר אדוק עם מרכזי היהדות של אותם הימים. אגב, גם על מרדכי היהודי נאמר: "ורצוי לרוב אחיו", וברור שהוא היה רצוי לרובו המכריע של עמֵּנו. קצרו של דבר, ברגע שמעתיקי השמועה הנאמנים הסכימו על הלכה מסוימת, והם רוב חכמי ישראל או כולן, פסקי ההלכה של הסנהדרין שהם הקימו מחייבים את כלל עם-ישראל לדורי דורות.
א) בעניין הסכמת כל ישראל, ראה הלכות ממרים פרק ב שלא מדובר בהסכמה במובן הרגיל, כלומר, עם ישראל הוא לא צד לדיון ההלכתי, אלא שהדבר פשט והתקבל מבחינה מעשית בכל ישראל.
ב) מדובר בשנים בודדות, וכפי שרבנו אומר, "בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד", ומשמע מדברי רבנו שלאחר שבטלה סנהדרין לא היו עוד פסיקות וגזרות והחלטות לאחר-מכן.
כמו כן, מאין אתה יודע שהתקינו תקנות למרות שאין לנו את תוקף הסנהדרין? האם דעתך טובה יותר בעניין זה מדעת הרמב"ם שהוא ממעתיקי השמועה ומוסרת התורה-שבעל-פה?
ועל-כל-פנים לדיון הזה אין משמעות רבה, כי ממילא כל פסקיה של היהדות האורתודוקסית בטלים ומבוטלים לא שרירים ולא קיימים, מפני שהם משחיתים את יסודות הדת ומצוותיה שקיבלנו בסיני.