בלעם בן בעור פוער את פיו
על המאמר: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק מז)", נכתבה הביקורת הבאה:
הכותב פה, מר דחוח-הלוי, הוא כאילו אמנון יצחק הסרוג? "אני, אני, אני, אני", זה מה שעולה מהדברים. כביכול כולם רשעים ואני הצדיק, כולם סכלים ואני המבין. תלמד קצת מוסר לפני שאתה פוער פה ונהנה לרמוס כל דבר יקר לאחרים. כמה שחץ, גאווה ועזות מצח יש בכל משפט פה. בכול טור רעיל פה. מהרוע שנזרק פה וההנאה הצרופה להשחית ולהשפיל אחרים ניכר כי אין אלוהים בנפשך. כי יהודי רחמן בן רחמן הוא [=וכי מותר לרחם על המינים?] ואינו מעז לגדף גדולים ממנו, בחוכמה ושיבה [=המינים הארורים הם 'גדולים בחכמה'?]. ואף אם לדעתו הוא במעמד לבקר ומחובתו לבקר, יש דרך לעשות זאת, ויש צורה ראויה להתבטא [האם ראית כיצד התורה מתייחסת לעבודה-זרה?]. אבל הדרך הנמוכה והשפֵלה בה הכותב מתבטא מלמדת עליו, על אופיו וייתכן שעל מקורו. אתה, א' יצחק ודומיכם מאמתים את התזה על מוצא חלקכם כגרי אדומים [=האשכנזים האירופים האדומים הפרו-נוצרים החליטו שהתימנים הם צאצאי גרים אדומים?]. הרוע הנפשי ששורה בכם אינו יהודי ואינכם שונים מאלה שלטענתכם סרו מהדרך. ואני בכלל לא קשור לעולם הפנטזיות והדמיונות בו אתם עוסקים [מי עוסק בעולם הפנטזיה? והלא הנני נלחם במאגיה הפגאנית], אינני דתי ואין בי אמונה בנעלם ובלא קיים [אתאיסט?], אבל יש לי כבוד בסיסי לדמויות מהעבר ולשמות גדולים [למה? כי הגננת דרורה הלעיטה אותך בגן על רש"י שהוא היה גדול? ועדיין מוחך תקוע בגן?]. ואין בי העוז להחשיב עצמי כמורה-דרך [מורה דרך? והלא אתה אתאיסט! איך בכלל עלתה המחשבה במוחך שאולי אתה ראוי להיות מורה?] שישמיץ ויגדף בהנאה צרופה את הטועים לשיטתו [=ולא לשיטתי הם מינים ארורים, אלא לפי מסורת התורה-שבעל-פה הקדושה שקיבלנו בהר סיני]. רק צאצאי נאנסות הפוגרומים וככל הנראה צאצאי גרי אדומים מסוגלים להתנהג כמו גויים שפלים.
וכך השבתי לבלעם בן בעור: מכלל דברי בלעך ראוי להתייחס אך ורק לטענה עניינית אחת ויחידה שעלתה מהם, והיא שאין לי זכות לפי דבריך לגנות בחריפות את המינים שהוּכח שהם מינים ארורים ואשר התעו את עם-ישראל אחרי התֹּהו וההבל והמיטו עלינו ייסורי גלות איומים ונוראיים. ובכן, יש לי חדשות בשבילך, הואיל ואינך דתי ואין לך אמונה, ברור גם שאינך יודע את ההלכה שנמסרה לנו איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני, וגם אינך מכיר את התורה ואת יחסה הקטלני לעבודה-זרה בקרב הגויים וכל-שכן למינים מישראל. כלומר, אינך יודע שדרכי היא-היא הדרך שנצטווינו בה להתנהג עם המינים והמינות והעבודה-הזרה, ואם היה בך זרזיף של ענווה היית לכל הפחות קורא את חלק א בסדרת המאמרים הזו, ושם היית מגלה שכבר התייחסתי לטענתך המתעתעת בהרחבה, והנני מסביר שם בפרוטרוט מדוע יש הצדקה וחובה ומצוה רבה מאד לגנות את רש"י-שר"י ושאר הוזי ההזיות בחריפות רבה – הואיל והם מרחיקים אותנו מאלהינו ומייעודנו הנורא והנשׂגב. אתה הוא אפוא השחצן וגס הרוח, ומדבריך עולה שאתה גם צאצא לנאנסות הפוגרומים, כי כל הפוסל באופנים כל-כך שחצניים ונבובים – במומו פוסל. וכמה עלוב אתה בדברי בלעך השדופים משמץ של דעת וחכמה.
א׳ יצחק הוא קורא לאמנון המג׳נון, ואיך מגונן עליהם ובד בבד מסתייג מהם, פשוט נמושה עם תעודות.
כשאותם מינים ארורים יצודו את ילדיו למען רדוף בצע, ולטובת ביסוס שׂררתם יגידו להם להשליך את שכלם ולפיכך יחריבו את כל מה שעמל עליו בחינוכם וטיפוחם אולי ידבר אחרת. וחבל שיש שצריכים ללמוד על בשרם שלמינים לא רוכשים שום כבוד, ראיות לא מספיקות להם.