אור הרמב"ם

אם אנו סוברים שברכות השחר נאמרות על כל הנאה/מצב בשעת חיובן, מה הדין במקרה שאדם קם בבוקר כשהוא “משוקץ” וחייב להתפנות מיד, כך שאסור לו לברך עד לאחר ההתפנות, נטילת ידיים וברכת “אשר יצר”?

כיצד יברך אחר כך את הברכות שכבר נתחייב בהן לכאורה בעת הקימה וההליכה (כגון “מתיר אסורים”, “זוקף כפופים” וכד’)? האם יוצאים ידי חובה בברכה לאחר מכן, או שנחשב שכבר “הפסיד” את זמן החיוב של אותן ברכות?