אור הרמב"ם

לדעת רבנו על האבל להמשיך ולנהוג בכל דיני האבילות ככל שאר ימי האבילות שהוא אבל בהם, שהרי רבנו פוסק בהלכות אבל (יא, ד) ביחס לפורים ש"נוהגין בהם כל דברי אבילות". כלומר, לדעת רבנו אסור לאבלים לצאת מביתם לבית-הכנסת לשמוע קריאת המגילה, אלא ישמעו אותה בבית האבל שבו הם נמצאים. והוא הדין לסעודת פורים, שיאכלוה בביתם.

כמו כן, אסור לאבלים להחליף את בגדיהם לבגדים חדשים ונקיים שיצאו מהכביסה (כדינם בכל ימי האבילות), ואם לכבוד פורים החליפו לבגדים שאינם חדשים ונקיים – האבלים על אב ואם חייבים לקרוע את בגדיהם, והאבלים על שאר קרובים אינם צריכים לקרוע בשנית.

לגבי משלוח מנות ומתנות לאביונים, לעניות דעתי השכל הישר מורה, שהאבל פטור ממצוות אלה, שהרי לא יעלה על הדעת שהאבל, אשר נמצא בצער גדול וזקוק לניחומים, יהיה חייב לשמֵּח את זולתו, לפיכך, לדעתי הוא פטור ממצוות אלה. אמנם, אם יש לו אשה, היא יכולה לקיים את המצוות הללו, והוא יזכה על ידה, אף-על-פי שהוא לא חייב לכתחילה.

אגב, הפטור ממשלוח מנות ומתנות לאביונים, אינו מפני שאסור לאבל לשמוח שמחה של מצוה, אלא מפני שעוסק במצוה פטור מן המצוה, והוא עתה טרוד בקיום מצות האבלות שתקנו חכמים, ולא יעלה על הדעת לעזוב את מצות חכמים ודיני האבלות שתיקנו כדי לטרוח בקיום מצוות אחרות. אך אם לדוגמה, יבוא לנחמו עני, יכול לתת לו צדקה, ולמצוה תיחשב לו.