אור הרמב"ם

נראה ברור, כי החשש הגדול מהחרבת חיי החברה בשחיתות משפטית הביא ליצירת מצוה ייחודית לדיינים, ואכן, דיין שלוקח משכורות בעבור פסיקת דינים עובר גם על חילול השם וגם על איסור לקיחת שוחד, וכבר כתבתי זאת באחד המאמרים שטרם פרסמתי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא -- חלף". ולכן לשאלתך, נראה שכן, דיין שנהנה מדברי תורה חמור יותר מסתם מגיד שיעור שנוטל כסף.

ההשלכות הן אכן קטסטרופליות, כי "כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו", ואם לא הצלחנו לכונן אפילו סנהדרין וכל שכן בית מקדש, ברור הוא שהיינו מחריבים במו ידינו את בית המקדש, והננו מחריבים אותו יום-יום שעה-שעה כאשר אנחנו ממשיכים להתרחק מדרך האמת ולהנציח את ההבל והעבודה-זרה.