אור הרמב"ם

1. איסור לשון הרע הוא חלק מאיסור "לא תלך רכיל בעמיך". זהו לאו פשוט שאין עמו כרת או מיתת בית דין. או במילים אחרות - הוא מן העברות הקלות (הל' תשובה א' ז').

2. חז"ל הדגישו את חומרת האיסור (לדוג' בבלי ערכין טז; ירושלמי פיאה א), אך המעיין בדבריהם יראה הדברים אמורים באופן של מתן מוסר על דרך הדרש.

3. הרמב"ם מונה את "בעלי לשון הרע" כחלק מ-24 הקבוצות שאין להן חלק לעולם הבא (הל' תשובה ג' יד').

4. מדוע ראה הרמב"ם לקבוע לאו שאין בו כרת עם שאר העבירות שעונשן הוא "הַנְּקָמָה שְׁאֵין נְקָמָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה" (תשובה ח' ח')?

5. הייתי אומר שהרמב"ם כתב את הדברים על דרך האזהרה, אך בהמשך הפרק הוא מסווג איסורים נוספים בדיוק באופן זה ("וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת קַלּוֹת מֵאֵלּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָרָגִיל בָּהֶן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי לְהִתְרַחַק מֵהֶן וּלְהִזָּהֵר מֵהֶן"), ואעפ"כ החליט למנות את לשון הרע עם הראשונות.

6. ובאותו עניין - שופכי דמים - אם לרוצח נפש אין (=באופן מוחלט) חלק לעולם הבא, מה ההבדל בעונשו של רוצח נפשות רבות לרוצח נפש אחת?

אשמח לתובנותיכם המלומדות.