אור הרמב"ם

לדעתי אסור לאשה לברך את ברכת הגומל, וזאת משלוש סיבות מרכזיות:

א) ברכת הגומל נתקנה לסובלי ייסורים כתוצאה מעוונותיהם ופשעיהם, ראו:

"אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ.

כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.

וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם.

יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם".

ולא ראוי לאשה שתצהיר ברבים על עוונותיה ופשעיה, ויש בדבר חוסר צניעות.

ב) אין זה כבוד גדול לברך את ברכת הגומל, שהרי המברך מודה שהוא היה אוויל שהלך בדרכי הפושעים והחטָּאים עד שהגיעו לו ייסורים שהביאו אותו עד שערי מוות...

והואיל והאשה בושתה מרובה יש לפטור אותה ולהרחיק אותה מלברך ברכה זו.

ג) ההודיה הרצויה של האשה לפני בורא-עולם היא הודיה אישית, פרטית וצנועה. לפיכך, לא יעלה על הדעת שהאשה תבקש להודות לבורא-עולם ויחד עם זאת תסובב לעצמה תשומת לב, שהרי אופן הברכה הנדרש הוא בקהל רב: "וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". ועדיף שלא תודה לבורא-עולם, מאשר תודה לו באופנים אשר אינם רצויים לפניו.