זמנים מסוגלים

הלכות ע"ז יא' ח: "איזה הוא מעונן, אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום ".פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני

הלכות ע"ז יא' יז: "ודברים האלו--כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן.  ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה:  שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל", ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ".ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך

הלכות ע"ז יא' יח:  "כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי

חכמה, אבל התורה אסרה אותן--אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה.  אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי 'האמת בגללן.  ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' "".אלוהיך

1) האם הרמב"ם מאמין ש"זמנים מסוגלים" זה מושג פגאני שקרי, וכי באופן מטאפיזי כל המושג שקרי

לחלוטין, או שמא הרמב"ם סבור כי זמנים כאלה קיימים למעשה, והרמב"ם רק מתנגד לרעיון שאסטרולוגיה יכולה לקבוע זמנים כאלה, אך הוא מודה כי ניתן לקבוע זמנים כאלה באמצעים ?אחרים?

2) :במקום אחר מורי אדיר כתב את הדברים הבאים

https://www.orharambam.com/forum/cde8e55f/tsh-t-hymym-lpy-hrmb-m

ה"התפישה ש"קורים דברים רעים" בתקופה הזאת של שלושת השבועות, היא הזיה מיסטית אשר מנוגדת לתורה, כי לפי התורה אסור לנו לקבוע שיש זמנים "טובים" וזמנים "רעים". יסודה של ההזיה המאגית הזו לפי דעתי בהשקפות הגויים עובדי האלילים למיניהם, אשר תפשו את האלילים כאלילי "זעם" אשר נוקמים בעובדיהם בזמנים מסוימים שבהם הם "עצבניים" יותר ".מאשר בשאר הזמנים

2i) אני חושד שהמקור לטענתו של מור אדיר הוא ההלכות הנ"ל ברמב"ם, ואני מניח שמורי אדיר קורא את ההלכות הללו בהרמב"ם כטענה מטאפיזית כנגד הכזב המקיף של זמנים מסוגלים.

2ii) אבל אם אכן הרמב"ם סבור שמדובר בשקר פגאני שאינו אפשרי מטאפיזי, אז איך הרמב"ם ומורי אדיר יתמודדו עם המדרש הבא?

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%A8%D7%91%D7%94_%D7%90#%D7%9B%D7%98.

:איכה רבה א' כט

"כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".כההיא דתנן דברי בן ננס בסימניו ובמצרניו.

ד"א "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי כמד"א (תהלים צא, ו): "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים" ר' אבא בר כהנא ור' לוי, ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרה מרישהון דשית עד סופיהון דתשע, ור' לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דיומא מסופיהון דארבע עד רישיהון דתשע, ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל, אלא בצל הסמוך לחמה. ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות, ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת. ומעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל על פניו ומת, ויש אומרים יהודה ברבי ".היה, שמואל חמתיה ולא נפל, אמר עכן בית