כותב הרמב"ם במשנ"ת שמיל הוא 2000 אמה (תפילה ד' ב'), וכן רווח בראשונים.
במקורות חז"ל לא מפורש דבר זה, ולא ניתן להסיק זאת מהשוואות אחרות (ככל הידוע לי).
מצד שני, אנו יודעים שמיל הוא יחידת אורך בה השתמשו חכמים בצורה נרחבת כלומר, הדבר היה ידוע ומוכר לכולם בזמנם. ידוע שהרומאים נהגו לשים אבנים מיוחדות לציון מרחקים אלו בדרכים שהם בנו - ניתן לראות אותן עד ימינו בגוש עציון למשל. לפי ממצאים אלו המיל הוא 1480 מטר, כלומר כ 3080 אמות.
האם עלינו לעדכן את האורכים והזמנים על בסיס ממצאים אלו?
האם מישהו מכיר מקור חז"לי המאפשר לאשש את ה2000 אמה שכותב הרמב"ם? (אגב, זה נראה מספר עגול מדי ליחידת מידה רומית..)
בשמחה רבה!
נהדר!!! פגעת בול.
תודה רבה רבה על ההשקעה.
רבנו פוסק בהלכות תפילה (ד, ב):
"טהרת הידיים כיצד: רוחץ ידיו במים עד הפרק, ואחר כך יתפלל. היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה, ולא היה לו מים--אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין, שהם שמונת אלפים אמה--הולך עד מקום המים ורוחץ, ואחר כך יתפלל; היה בינו ובין המים יתר מכאן--מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה, ומתפלל".
וייתכן שהיה מקור לפני רבנו שהוא אינו קיים לפנינו.
***
זאת ועוד, שים לב שלגבי תחום שבת נאמר במפורש בחז"ל שמדובר ב-2000 אמה.
כך שאם תמצא בספרות חז"ל שתחום שבת הוא מיל מצאת את המקור לרבנו.
ומצאתי משהו קרוב מאד לכך, ראה את דברי חכמים במשנה יומא (ו, ד-ה):
"[ד] וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה עשר סוכות מירושלם ועד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל.
[ה] על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים, ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מאחרונה שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו".
שים לב:
במשנה נאמר שמירושלים ועד צוק 90 ריס, וכל ריס הוא 7.5 מיל. נמצא, שבין ירושלים לצוק היו 12 מיל (7.5 מיל כפול 12 = 90 ריס). וכל זה לפי דברי חכמים במשנה.
זאת ועוד, נאמר במשנה שהיו עשר סוכות בין ירושלים לצוק, ואנשי ירושלים היו מלווין אותו עד הסוכה הראשונה מיל אחד, ומן הסוכה הראשונה ועד השנייה היו מלווין אותו עוד מיל אחד וכו', כך עשרה מילין עד הסוכה האחרונה, ומשם הפסיקו ללוותו, כי מן הסוכה האחרונה ועד הצוק היו שני מילין ותחום שבת כאמור הוא מיל.
נמצא אפוא, כי כמעט מפורש בדברי חכמים שהמיל הוא 2000 אמה... שהרי תחום שבת הוא 2000 אמה וזה מפורש בדברי חז"ל, וכל חישובי המילין במשנה נעשו לפי תחום שבת שהוא 2000 אמה. כלומר, אנשי ירושלים היו יכולים ללוות מיל אחד עד הסוכה הראשונה שהוא 2000 אמה תחום שבת, וכך כל אנשי הסוכות מסוכה לחבירתה, עד שנשלמו עשר מילין בסוכה האחרונה. ומן הסוכה האחרונה ולצוק היו שני מילין נוספים ובהן לא יכלו ללוותו שהרי מדובר על יותר מתחום שבת.
ולאחר כל זאת נעיין בפירושו של רבנו למשניות שם:
"[ד] הריס, שני חלקים מחמשה עשר מן המיל, לפי שיש במיל שבעה ריסין ומחצה, והיה מירושלם עד המקום ששמו צוק שנים עשר מיל, והם תשעים ריס. והיה בין כל סוכה וסוכה מיל, והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת, ויישאר בין סוכה אחרונה לבין צוק שני מילין.
[ה] כבר ידעת שיש בין כל סוכה וסוכה תחום שבת, ואפשר לאנשי כל סוכה ללוותו לסוכה הסמוכה. ובין סוכה אחרונה לצוק שני מילין ואינו יכול להלך אלא מיל שהוא תחום שבת, ולפיכך עומד מרחוק".