שלום הרב אדיר, בחלק ב' של מורה הנבוכים, פרק יח', עונה רמב"ם לפילוסופים על טענת 'קדמות העולם', שאחת ההוכחות שלהם היא שלא יתכן כי האלוהים 'יצא מן הכוח אל הפועל', ולכן לא ייתכן שברא את העולם (חידוש):
ולאחר מכן מביא רמב"ם הוכחה לדבריו מ'השכל הפועל' שגם הוא לפעמים פועל ולפעמים לא, וגם הפילוסופים מודים שהוא 'נבדל'.
ואני לא מצליח להבין את תשובתו.
האם בעצם אומר כאן רמב"ם בלשון אחרת, שלא ניתן להסיק דבר מפעולות האדם אל פעולות האלוהים,
וזה שאדם שפועל 'יוצא מן הכח אל הפועל', לא אומר שכשאלוהים פועל הוא 'יוצא מן הכוח אל הפועל'?
שהרי שכל האדם לא יכול להבין את המשפט: "וכל מה שיש לו הוא בפועל תמיד, ואין זה חיובי בו , ואינו נמנע בו שיפעל בעת מסוים ולא יפעל בעת אחר, ולא יהא זה שינוי ביחס לנבדל, ולא יציאה מן הכוח אל הפועל"
אם כן,
מה בעצם הטעם בדיון ב'מדעי האלוהות'?
שהרי בעצם, בשורה התחתונה, השכל האנושי לא יכול לעסוק באלוהים, כי אין לו את ההשגה ב'נבדל'.
כלומר, 'שלילת התארים' היא בעצם הדבר היחיד שניתן לומר על אלוהים - רק מה לא, ואין לנו שום יכולת לומר 'מה כן'.
ואם כן, אין כאן תשובה לפילוסופים, אלא אמירה עקרונית שדוחה כל ניסיון של קושיה פילוסופית,
בגלל שאין לנו יכולת והשגה באלוהים.
והאמת היא, ששאלה זו מצטרפת לשאלות קודמות שלי כאן בפורום,
שעניינן אחד:
אני לא מצליח להבין כיצד מיישב רמב"ם את הסתירה בין פילוסופיה לאמונה,
שהרי לדוגמה, אם אלוהים מעניש או נותן שכר - הרי הוא 'פועל', הוא 'יוצא מן הכוח אל הפועל'.
זה מצד הפילוסופיה הרי בלתי מתקבל על הדעת, אבל מצד האמונה זה מעקרי האמונה!
אז בא רמב"ם ואומר שלא ניתן להבין את דרכי פעולתו של אלוהים - בסדר,
אבל בזה הוא לא יישב את הסתירה, הוא פשוט דחה את הפילוסופיה וקיבל את האמונה.
כאילו אמר: בשכלו של האדם לא מתקבל על הדעת שאלוהים מעניש ונותן שכר, או שהוא ברא את העולם, שהרי אלו הם 'פעולות', ולא ייתכן שאלוהים 'פועל' באותו האופן בו אנו מבינים מושג זה -
אז אתה לא מבין, אז מה?
עליך לדחות את שכלך בגלל שיש לנו אמונה ועיקרי אמונה. עליך לקבל את העובדה ש'הנבדל' יכול לפעול בזמן מסויים ולא לפעול בזמן אחר -
ואין זה יציאה מן הכוח אל הפועל.
(והרי אין כלל משמעות למושג 'זמן' כשמדברים על אלוהים! כלומר לא ניתן בכלל לדבר אודותיו!)
אז למה לנסות ולהבין, ולדבר על אלוהים, ו'לחקור' אודותיו? זה חסר פשר!
האם תוכל להאיר את עיניי בעניין?
שלום לכולם
וקראתי שוב ושוב זה בעל השאלה.
ועברתי על התשובות, ובצדק לא השיבו לו שם. ושוב השיב השואל למשיבים כי לא השיבו למקור, ובצדק!
ואם אני טועה, אז מקור לשאלת השואל לסיכומם של משכילים איננו במורה כלל אלא בהלכות משנה תורה, יסודי תורה כסיכום.
ולא השואל ולא המשיבים לא עיינו שם לנוסח רבינו המזוקק לגבי " כוחו " ואכמ"ל.
לא ממליץ כלל להשיב או לנווט ללא הקדמות ברורות ושכליות.
המשך יום טוב לכולם
אנסה להתייחס לנקודות שהעלת:
1) כנראה שלא למדת את פרק י"ב בחלק ב' שם הרמב"ם מסביר את ההבדל בין הפעולות של דבר נבדל לבין פעולות של דבר חומרי. עיין שם ואולי תקבל את תשובתך.
2) לגבי שכר ועונש השאלה קשה אבל ייתכן שהרמב"ם יענה עליה בהמשך מורה הנבוכים. (לצערי גם אני לא למדתי את כל מורה הנבוכים והגעתי בדיוק לפרקים האלו ששאלת עליהם). כנאמר בהערה ראשונה אתה חייב ללמוד את פרק ב'. הרמב"ם לא מדבר על המקבל כי זה כמו שהוא מביא על אריסטו לגבי השכלים שכל אחד מתחייב מהשני והרמב"ם מדגיש שאין כוונת אריסטו שהאל ברא את העולם (בדגש על טענת אריסטו ולא שלו כמובן). הרמב"ם משתמש בלשון קצרה ומסתמך על החכם שיבין מנקודה אחת על הכל.
3) יש הבדל בין גיבור ונורא לבין פועל או מנהיג. בפרקי התארים בחלק א' הרמב"ם מסביר זאת. גיבור ונורא אלו תארים שנוגעים לעצמותו של הקב"ה ואילו פועל ומנהיג זה רק ביחס של הקב"ה לנבראים וזה לא קשור לעצמותו ומהותו.
לעניות דעתי הקושיות נובעות מכך שאולי לא למדת לפי הסדר את הפרקים וחלק מהפרקים לא למדת כי לשאלות אלו יש תשובות בתוך מורה הנבוכים עצמו.
מה לעשות שהאל מתעלה על כל תואר ומה לעשות, שהדרך היחידה שלך להתקרב אליו הינה להתקדם בהבנה כמה אתה שפל ממנו ואולי את זאת אתה מתקשה לקבל. ועוד דבר שהנני מציע לך לשקול, טרם הגעת אל דרגה נעלה באופן המחשבתי בעיקר, תמנע ידך ממורה הנבוכים מפני שבנקל אתה עלול לשגות כפי ששגו האצילים במדבר שאכלו ושתו ובטח הנך מכיר את דברי רבנו במורה על כך. שנית, אני רואה לנכון להביא את הנאמר במסכת אבות (ג,ה): "הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו להבטלה הרי זה מתחייב בנפשו", ושם פירש רבנו: "אמר חנניה בן חכינאי שהמתעורר משנתו בלילה, והולך בדרך יחידי כשהוא מחשב בכפירה בדת הרי זה מתחייב עונש מאת ה'".
רבותיי היקרים, הרב אדיר ועידן,
תודה על תשובותיכם!
ואני מקווה שאין זה נראה בעיניכם כ'טרחנות' או התעקשות,
(ואם כן, אנא, אל תמשיכו להגיב),
אבל אני לא מצליח להבין את הדברים שאתם כותבים.
כלומר, אני מבין את המילים והמשפטים, אבל לא מצליח להבין את פשרם.
הרב אדיר,
כתבת: "ברם, פעולותיו של בורא עולם אינן משפיעות על מהותו, הוא קיים תמיד ללא שום שינוי" -
ראשית,
משפט זה איננו מושג בשכל אנושי!
כלומר, אני מבין את המילים, אבל לא מסוגל לתאר לעצמי את המציאות הזו.
שהרי כל מה שאני מכיר זה את העולם הזה, שבו פעולה היא תוצאה של יציאה מן הכח אל הפועל. אין לי יכולת להשיג כיצד פעולה איננה יציאה מן הכוח אל הפועל!
אני יכול לומר את זה לעצמי, ופשוט לשנן כי הפעולות שלו ית' אינן יציאה מן הכוח אל הפועל, אולם זו לא 'הכרה שכלית', זו אמונה!
דבר שני,
המשכת וכתבת: ''וכן פעולותיו קיימות תמיד'' -
(וכאן אני שואל גם את עידן, שכתב בכיוון הזה),
מה הכוונה במילים אלו? מה הכוונה 'קיימות תמיד'?
כשאלוהים מעניש, או נותן שכר, או בורא את העולם והאדם -
הוא עושה זאת תמיד?
אינני מבין את כוונתכם?
ועוד, הרי רמב"ם בקטע שציטטתי אומר בדיוק ההפך, לא? -
''ואינו נמנע בו שיפעל בעת מסויים ולא יפעל בעת אחר'',
כלומר פעולותיו אינן 'קיימות תמיד', אלא לעיתים הוא פועל ולעיתים לא,
ולא דיבר שם רמב"ם על ה'מקבל'.
ועוד כתבת: "אמנם, הן משתנות בהתאם למעשיהם של בני האדם" -
וגם כאן לא הבנתי את דבריך, שהרי אם הן משתנות , אז הן לא קיימות תמיד ?
דבר שלישי,
לגבי מה שכתבת: "רבנו שולל לעיל את הדיון באמיתת עצמותו של הבורא ומעביר אותו לאופני הנהגתו ופעולותיו."
אינני מבין מדוע 'מנהיג' ו'פועל' אינם תיאורים כמו 'גדול' ו'נורא'.
כמו שהבאת פעמים רבות שרמב"ם כותב שרק בגלל שמילים אלו כתובות בפסוקים וחז"ל תיקנו אותן בתפילה - רק משום כך אנו רשאים להשתמש בהן.
ומה ההבדל בין 'נורא' לבין 'פועל', בין 'גיבור' לבין 'מנהיג'?
כל המילים הללו הן מילים של בני אדם, הלקוחות מעולמם של בני אדם, ויש להן פרשנות רק לפי הבנתם של בני אדם -
ואיך ייתכן לתאר בהם את הבורא ית'?
במילים אחרות, מדוע 'שלילת התארים' איננה כוללת גם את המילה 'פעולות'?
וכי ניתן לומר שאלוהים 'פועל'??
הרי המילה 'פועל' היא הגשמה!
לכן אינני מבין את החלוקה הזו בין 'אמיתת הימצאו' או 'מהותו', לבין פעולותיו.
ובכלל, האם ''ה' אחד'', ומושג ה'אחדות' הכל-כך מרכזי ומהותי,
לא שולל את החלוקה הזו?
ולגבי הסבלנות - אתה צודק מאוד.
ולא, לא למדתי את מורה הנבוכים אפילו לא פעם אחת בשלמות.
לעומת זאת, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שקראתי את המאמרים שהזכרת כבר כמה פעמים.
הרמב"ם הסביר שדבר רוחני לא יוצא מן הכוח אל הפועל כלומר תמיד פועל. אופן ההשפעה תלוי במי שמקבל את השפע שהוא כביכול מגלה שהוא קיים. זהו המאפיין של דבר נבדל.
לדוגמא: אדם המתחיל ללמוד פסיכולוגיה. פסיכולוגיה והתנהגות הנפש תמיד יש אצל אנשים אך לא תמיד אנשים שמים לב לכל הפרטים האלו. כשהאדם כבר נמצא בתוך עולם הפסיכולוגיה הוא שם לב להתנהגויות שונות של אנשים ויודע את ההסבר שלהם.
האמת שאיני בטוח שירדתי לסוף דעתו של אייל, וגם תסכולו כלל לא ברור לי, אך אנסה בכל זאת להשיב ויהי רצון שה' יהיה בעזרי.
אייל, אמרת כך:
"שהרי לדוגמה, אם אלוהים מעניש או נותן שכר - הרי הוא 'פועל', הוא 'יוצא מן הכוח אל הפועל'".
כאשר אדם לומד ומשכיל הוא יוצא מן הכוח אל הפועל כי חל שינוי בעצמותו ובמהותו, פעולותיו של האדם משפיעות על מהותו. ברם, פעולותיו של בורא עולם אינן משפיעות על מהותו, הוא קיים תמיד ללא שום שינוי, וכן פעולותיו קיימות תמיד, ולכן הוא לא יוצא מן הכוח אל הפועל. אמנם, הן משתנות בהתאם למעשיהם של בני האדם, אך הן אינן משפיעות על מהותו, ואינן קיימות לעתים וחדלות לעתים אחרות, ולכן אין בזה גדר של "יציאה מן הכוח אל הפועל".
עוד אמרת:
"באותה המידה הייתי יכול לקבוע ש'הנבדל' הולך וגדל (ח"ו), ואם היו מקשים עלי - והרי 'לגדול' זו תכונה שיכולה להתקיים רק בחומר! הייתי עונה: אנחנו מכירים תכונה זו רק בחומר, ובאמת בחומר, 'גדילה' פירושה שינוי והתפעלות, אבל דע לך כי ב'נבדל' תיתכן גדילה, והיא איננה מהווה בו שום שינוי".
ואיני מצליח להבין איך העזת לקבוע (ואפילו רק כדוגמה) קביעה חיובית ביחס לאמיתת עצמותו של ה' יתעלה? כלומר, שהוא גדל במהותו? כמו כן, אינך יכול לומר שהוא גדל, כי הנביא קובע שהקב"ה אינו משתנה: "כי אני ה' לא שניתי". ואפילו בדרך של דוגמה לא שייך להביא את ההנחות הללו שהן שגויות מיסודן.
זאת ועוד, אין אנו חוקרים מאומה על אמיתת עצמותו של אלהים בדרך החיוב, והיכן למדת שחוקרים בדרך החיוב על אמיתת עצמותו? כל מה שרבנו עושה לעיל הוא שלילת מאפיינים גשמיים ואנושיים וגופניים מה' יתעלה (שלילת המאפיין האנושי והגופני של יציאה מן הכוח אל הפועל).
כלומר, הדיון שהבאת לעיל אינו עוסק בעיקרו בחקירת אמיתת עצמותו, אלא בחקירת קדמות העולם או חידושו, ובשלילת אופני הנהגה ויצירה מסוימים אשר מתחייבים לכאורה כתוצאה מייחוס קדמות או חידוש. ובמלים אחרות, רבנו שולל לעיל את הדיון באמיתת עצמותו של הבורא ומעביר אותו לאופני הנהגתו ופעולותיו.
***
ולעתים רבות לא הבנתי עניין מסוים בדברים העמוקים, ולא הגעתי למסקנות כל-כך מרחיקות לכת כמו שאתה הגעת אליהן, וכך אמרת: "אלא שהשכל לא מעניין אותנו, כי יש לנו מסורת ואמונה". אויה לי שכך שמעתי! היכן הסבלנות? היכן ההבנה הבסיסית שמדובר בעניינים עמוקים ואף סתרי תורה שצריכים לימוד ארוך ועזר אלהי כדי להבינם לאשורם? האם כבר למדת את המורה ארבע וחמש פעמים?
ושמא עליך ללמוד את מאמרי: "'וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו' – ענווה והכנעה בהשגת ה' יתעלה". ואולי גם את מאמרי: "מגבלות השכל האנושי".
ויהי רצון שה' יהיה עמדי ואגיע לפרקים הללו בסדרת "מורה הנבוכים" בשנים הקרובות, ואז אלמד את הנושא שוב היטב לפי הבנתי, ובעז"ה אבאר את הנושאים הללו ככל יכולתי. ועד אז איני יכול להציע בפניך יותר ממה שהשבתי לך.
אנא ה', גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתיך.
ושמא כדאי שתעיין גם במאמרי: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ".
הרמב"ם שם אומר שהוכח שרק על דבר חומרי אפשר לומר שיצא מן הכוח אל הפועל ואילו בדברים שהם רוחניים/נבדלים אין אומרים יצא מן הכוח אל הפועל אלא הוא פועל תמיד. והוא מביא ראיה לכך מהשכל הפועל שהוא לפעמים פועל ולפעמים לא ולא אמרו עליו שהוא יוצא מהכוח אל הפועל והסיבה לכך היא בגלל שהשכל הפועל הוא דבר נבדל.