תושב חו"ל שבא לארץ להתארח ביום-טוב

נשאלתי כך:

"תושב חו"ל שבא לארץ להתארח ביום-טוב, חוגג יום אחד כתושבי ארץ-ישראל או יומיים כפי שהוא נוהג בחו"ל?".

תשובה:

מדברי רבנו בהלכות קידוש החודש (ה, יא–יב) עולה בבירור שתושב חו"ל שבא לארץ נוהג כמנהג ארץ-ישראל, ותושב ארץ-ישראל שנסע לחו"ל נוהג כמנהג חו"ל. כלומר, הכל הולך אחר מנהג המקום שבו נמצא האדם באותו יום-טוב, והנה דברי רבנו בהלכות שם:

"נמצא עיקר דבר זה על דרך זו, כך הוא: כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים – עושין שני ימים [...] שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים, מהלך עשרה ימים או פחות. וכל מקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים בשווה או פחות, שאפשר שהיו שלוחין מגיעין אליו, רואים: אם אותו המקום מארץ-ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכיבוש שני, כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריה וכיוצא בהן – עושין יום אחד בלבד; ואם אותו המקום מסוריה, כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן, או מחוצה לארץ, כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן – עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן, אם יום אחד – יום אחד, ואם שני ימים – שני ימים. מקום שבינו ובין ירושלים עשרה או פחות מעשרה, והוא סוריה או חוצה לארץ ואין להם מנהג, או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ-ישראל, או מקום ששכנו בו ישראל עתה – עושין שני ימים כמנהג רוב העולם" וכו'.

כלומר, אין שום התייחסות למקום מגוריו הקבוע של האדם, אך ורק למקום בו הוא נמצא.