האם כל הגברים חייבים לאכול בשר ויין ביום טוב?

הרמב"ם לא טען שעדשים אינן בריאות? כמדומני לא כתבת על כך במאמרך על הפטריות של ימינו וכו.

@איתמר שלו למיטב זכרוני רבנו כותב שהפטריות אינן בריאות (דבר שאינו נכון לפי המדע של ימינו), איני זוכר שהוא אמר משהו על עדשים. וכידוע, עדשים הן הקטניות הבריאות ביותר והקלות ביותר לעיכול.

מורי אדיר, לאדם כמוך רגיש למאכלי הפסח השונים, מה היה אומר לך הרמב"ם לעשות?

האם אנשים כמוך חייבים לאכול מצה ללא גלוטן (- האם מבחינה הלכתית מותר לברך על כך ברכת המוציא? האם מותר לברך על כך "על אכילת מצה"?)?

האם מותר לך ולאנשים כמוך לאכול בשר ויין בפסח אם זה מחליא אותך וגם מפר את שמחת החג שלך?

מה נדרש על פי ההלכה? ומה מותר אבל זה עדיין מבוזה ופסול למי שמחפש מצוינות אנושית?

הסיבה לשתיית ארבע כוסות נאמרה בהלכות חמץ ומצה (ז, ח-ט):

"בכל דור ודור, חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצריים, שנאמר 'ואותנו, הוציא משם' (דברים ו,כג).ועל דבר זה ציווה בתורה, 'וזכרת, כי עבד היית' (דברים ה,יד; דברים טו,טו; דברים טז,יב; דברים כד,יח; דברים כד,כב), כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד, ויצאת לחירות ונפדית.

לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מסב דרך חירות.וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, חייב לשתות בלילה הזה, ארבעה כוסות של יין--אין פחות מהן; ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, לא יפחתו לו מארבעה כוסות:שיעור כל כוס מהן, רביעית".

וזו סיבה חשובה מאד.

ולא חשו חכמים לאדם היחיד שרביעית יין מזיקה לו, ובמיוחד שאדם יכול לשתות יין מזוג שיש בכל רביעית רק רביעית יין, וזה כמות מזערית מאד של יין.

מצות ארבעת כוסות בליל הסדר היא מצוה חובה מדרבנן, ואין דרך לעקוף זאת, ראה הלכות חמץ ומצה (ז, ט):

"לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מסב דרך חירות. וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, חייב לשתות בלילה הזה, ארבעה כוסות של יין--אין פחות מהן; ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, לא יפחתו לו מארבעה כוסות: שיעור כל כוס מהן, רביעית".

וניתן לשתות ארבע רביעיות, כאשר כל רביעית, רק רביעית ממנה יין והשאר יין.

וזו כמות קטנה מאד של יין, אשר כמעט ואין האדם מרגיש בה.

לעומת זאת, מצות השמחה תלויה באדם, ראה הלכות חמץ ומצה (ו, טז-יז):

"שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים, כולם אסורים בספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים עליו, שנאמר 'ושמחת, בחגך' (דברים טז, יד). אף על פי שהשמחה האמורה כאן, היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה, לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד בראוי לו.

כיצד: הקטנים, נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות; והנשים, קונה להן בגדים ותכשיט כפי ממונו; והאנשים, אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין".

שים לב, רבנו אומר: "כל אחד ואחד בראוי לו", וההלכה הבאה לאחר מכן היא דוגמה, וכי יעלה על דעתך שאשה שאם תקנה לה בגד היא תצטער, עדיין יש לקנות לה בגד? ואמי ע"ה לא הייתה אוהבת שאבי ע"ה היה קונה לה בגדים או תכשיטים, שיא הפשטות, והיא הייתה תופרת לעצמה, וכל שאיפתה הייתה שבניה יהיו יראי שמים.

כמו כן, וכי יעלה על דעתך שחייבים לקנות לקטנים גם קליות וגם אגוזים וגם מגדנות? ברור שלא, אלא מדובר בדוגמאות בעלמא, והאדם יפעיל את שיקול הדעת בכל מקום.

והוא הדין לעניין בשר ויין, שכך הם רובם המכריע של הגברים שאוהבים בשר ויין.

ותמיד יש לזכור את תפקידו של השכל הישר בהבנת ההלכה, וכן את מטרתה -- להביא את האדם להכיר את מי שאמר והיה העולם, ואין היא מטרה בפני עצמה.

מועדים לשמחה.