צדיקים מכפרים על עוונות הדור?!

מצאתי שתי תמונות אשר משקפות את האמונה הנוצרית שיש"ו מכפר בייסוריו על עוונות מאמיניו. והדבר ברור שמטרת החדרת ההשקפה הרעה הזו היא שכנוע בני האדם לאחוז באמונה הנוצרית, שהרי יש"ו מאפשר לבני האדם לשגות בכל החטאים הזימות והתועבות, ומגן עליהם מפני הייסורים!

והנה התמונות:

בעניין האמור ביחזקאל:

בפרק הנדון ביחזקאל (פרק ד) מובאים כמה מעשים שיחזקאל נצטווה לעשות כדי להעביר מסר לעם-ישראל בבבל שהחורבן בוא יבוא, בין המעשים הללו הייתה השכיבה על צד שמאל (רמז למלכות ישראל שהייתה מצפון) ואשר נועדה לסמל את עוון בית ישראל, וכן השכיבה על צד ימין (רמז למלכות יהודה שהייתה בדרום) שנועדה לסמל את עוון בית יהודה. השכיבה נועדה להעביר מסר על מספר השנים הרב שבהן חטאו מלכות ישראל ומלכות יהודה לה' יתעלה. על כל שנה שחטאו מלכות ישראל ויהודה נצטווה יחזקאל לשכב יום אחד על צד שמאל או ימין, וזאת כאמור, כדי להעביר מסר לגולים בבבל, על עוצמת החטאים הפשעים והעוונות אשר בגינם בוא יבוא החורבן הקשה והסופי.

כמו כן, לא יעלה על הדעת שיחזקאל יכפר בשכיבתו על צדדיו על עוון ישראל או יהודה, שהרי מלכות ישראל חרבה זמן רב לפני תחילת נבואתו של יחזקאל (כ-130 שנה לפני שהוא החל את נבואתו), וגם מלכות יהודה חרבה ברובה לפני שהוא החל להתנבא על עם-ישראל, שהרי יחזקאל החל להתנבא על עם-ישראל פחות מעשר שנים בסך הכל לפני חורבן הבית הראשון. נמצא אפוא, שכל מעשיו הללו נועדו לשמש כסמלים ולהעביר מסרים לעם-ישראל אשר גלה לבבל, על בואו הבלתי נמנע של החורבן.

בעניין האמור בגמרא מסכת סנהדרין לט ע"ב, תחילה נעיין במובא שם:

"אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל: 'שכב על צדך השמאלי' וכתיב: 'ושכבת על צדך הימני'. אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא, אמר ליה: מאי טעמא דשביעתא? אמר ליה: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייכו: אמר הקדוש-ברוך-הוא לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, והן לא עשו כן, אלא חטאו וגלו. מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא - הורג את כולן, אם רחמן הוא - הורג חציים, אם רחמן מלא רחמים הוא - מייסר הגדולים שבהן ביסורין. אף כך, הקדוש-ברוך-הוא מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל".

ובכן, יש סתירה פנימית חריפה מאד בתשובתו של רבי אבהו: בראש דבריו הוא קובע שעם-ישראל חטא וספג על חטאו את העונש החמור מכולם -- גלות וחורבן ואלף-אלפי מיתות משונות, ובמלים אחרות, הנביאים אינם מכפרים על עוון הדור. אך מיד לאחר מכן הוא אומר דברים שמהם עולה שהקב"ה מייסר את הגדולים כדי למרק את עוונותיהם של ישראל. איך אפשר להבין את הסתירה הפנימית הזאת? ובכן, יש רק דרך אחת להבין ולהסביר את דברי רבי אבהו: הייסורים שהקב"ה מייסר את הגדולים אינם ייסורים שממרקים את עוונותיהם של ישראל, שהרי ישראל גלו, אלא, הייסורים האמורים הם השליחות הקשה ששולח בה ה' את הנביאים אשר סובלים עוינות וניסיונות מאד קשים. שליחותם הקשה הזו נועדה לעורר את עם-ישראל לתשובה, והתשובה הזו, אם תבוא מצד ישראל, היא זו אשר עשויה למרק את עוונותיהם של ישראל. נמצא, שקשיי מסירת הנבואה והתמודדות עם הרשעים והחטָּאים הן-הן ייסורי הנביאים, והייסורים הללו, אם עם-ישראל יבחר לשוב בתשובה שלמה לפני ה' יתעלה, יהיו הגורם העקיף למירוק עוונותיהם של ישראל, כי הגורם הישיר הוא אך ורק התשובה (ייסורים -- תשובה -- מירוק עוונות).

כלומר, כך יש להבין את הגמרא בסנהדרין: מלך אכזרי הורג את כולן, מלך רחמן הורג את חציים, ומלך רחמן כהקב"ה שולח את נביאיו השכם והערב בשליחויות מייסרות כדי לעורר את עם-ישראל לתשובה, אם ישובו -- עוונותיהם יתמרקו ולא יגלו, ואם לא ישובו -- העונש הכבד יחול עליהם במלוא חומרתו.

והנה לפניכם דוגמה מירמיהו ע"ה לייסורי הנביאים (כ, ז-יב):

"פִּתִּיתַנִי יְיָ וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי, כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי הָיָה דְבַר יְיָ לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם, וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל, כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ, וַייָ אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ, וַייָ צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי".

בעניין האמור בגמרא מסכת סוכה מה ע"ב, תחילה נעיין במובא שם:

"ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והם מועטין, אם אלף הם - אני ובני מהם, אם מאה הם - אני ובני מהם, אם שנים הם - אני ובני הם".

שימו לב, לא נאמר במדרש הזה שיש בכוחו של רשב"י לשאת בעוון העם ולהתייסר בייסוריו, כמו שמובא כידוע בשיטת הנצרות, אלא, לפי פשט המדרש יש בכוחו של רשב"י פשוט למחוק עוונות, ואפילו מבלי להתייסר כלל! וכי יעלה על הדעת כדבר הזה? וכי רשב"י אלהים הוא? וכי שופט כל הארץ לא יעשה משפט? ופשט מדרש זה הוא לא פחות מאשר כפירה בתורה: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

כמו כן, אם נתייחס למדרשים הללו כפשוטם נגיע למסקנות חמורות מאד לגבי רשב"י, שהרי הוא אומר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו" וכו', ואם הוא יכול מדוע לא עשה כן? ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של רשב"י גדול היה מכוחו של משה רבנו ע"ה? שהרי עם-ישראל נענשו בעונשים כבדים וחמורים מאד במהלך מסעם במדבר -- וכי גדול כוחו של רשב"י מכוחו של משה רבנו ע"ה? ובכלל, איה הענווה והצניעות? אני ואני ואני... פשוט מחליא. אלא, האמת פשוטה וברורה: אסור באיסור חמור להבין את המדרשים הללו כפשוטם, ומן ההכרח לפרש שכל כוונתו של רשב"י הייתה להעביר מסר לדורות על מיעוטם של אנשי האמת בני העליה ותו לא, וכמו שאנו רואים בימינו כמה נדירים יחידי הסגולה, והמסר הזה נועד לעורר את אנשי האמת להבנת ייחודם וערך עצמם, שלא ישקעו ביגון בשל בדידותם וריחוקם.

"עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תה' פו, יז).

ואת כל האמור כאן יש לצרף למאמר: "האם הצדיקים מכפרים במיתתם?".

האם אפשר לכתוב תשובה ענינית על שתי מקורות מהתלמוד פשוטות מאוד בלשונם שהביא נאור אשר לכאורה אינה נשמעת שבאה להעביר מסר עמוק פנימי

נראה לי שראוי להוסיף, שכבר ידוע היקף העיוותים והסילופים במהדורות הגמרא השונות, ברור שיש להישען על יסודות הדת מאשר על משלים ומילים שבאו לייפות אותם... אלא שכל יסודות הדת נחרבו אצלם כי אימצו את כל הנמנעות וההזיות בתפישתם כפשוטם...