שלום וברכה,
קראתי חלק ממאמריך על רשי (או שר"י)
וכאמור רש"י ראש מפרשי ההגשמה,
כמו שרוב ישראל קוראים תורה עם פירוש רש"י כך גם רוב ישראל מניח תפילין של רש"י.
אז האם ראוי הוא רש"י שנניח את תפיליו או של נכדו רבנו תם?
אני רוצה לברר את המסורת של הנחת התפילין,
התפילין הם פריט מרכזי יומיומי בעבודת ה' שלנו ועל כן מגיעה לו התייחסות רצינית
אך אין שום מקום בתנך כולו שמזכיר תפילין,
בכול כתבי הקודש לא מצוין אפילו על אדם אחד שהניח תפילין! גם המילה תפילין בעצמה לא מופיעה אפילו פעם אחת בכתבי הקודש .
לפני השפעות המיסיון הרבני גם כל השבטים הגולים לא הניחו תפילין, בני מקרא, אשר הדביקו להם את השם "הקראים", לא הניחו תפילין והם קבוצה שלדעת הרבנים התפלגה מענן בן דוד בזמן תקופת ראשי הישיבות בבל .
על פי כתבי הקודש נציין שאף אחד מעולם לא נענש על אי הנחת תפילין.
אף פעם לא הייתה גזרה ממקורות לא רבניים לא להניח תפילין.
גם במקורות הרבניים ישנו מקור האומר שאף אחד לא מת על קידוש ה' בשל גזרת תפילין.
על מה כן היו גזרות או כפייה? למשל על הדברים הבאים:
הכרחה בכח לסגוד לאלילים שונים, לבטל את ברית המילה, לחלל את השבת, חובה להקריב חזיר וכו'
בכ-970 המגילות אשר התגלו במדבר יהודה לא מוזכרת אפילו פעם אחת המילה תפילין!
ואף אין שום אזכור למצווה הזאת.
ההודים אשר קראו לעצמם "בני ישראל", וחוקרים מכנים אותם "כת בני ישראל"-לא הניחו תפילין, הקוצ'אנים שמכנים אותם "יהודים שחורים"-לא הניחו תפילין, לא התימנים ולא תושבי צפון אפריקה הניחו תפילין, וגם לא בני אשכנז, עד התקופה של ימי הביניים, לא הניחו תפילין.
גם לדעת הגמרא והמשנה רובם של העם לא הניח תפילין, ולדעת חוקרים רבים המילה תפילין שמופיע גם בשם תפילה מרמזת על קמעות, ולא על תפילין שיש לנו כיום.
ובכתבים אלו ישנם שיבושים רבים שנעשו בתקופה מאוחרת יותר להתאים את המצוות לתפיסת הכת השלטת!!!!
מהיכן לומדים את מצוות תפילין ומזוזה כביכול?
לומדים אותם מהפסוקים הבאים:
ספר שמות פרק יג פסוק טז:
"וְ הָ יָה לְאֹות עַל-יָדְ כָה, ּולְ טֹוטָ פֹת בֵּ ין עֵּינֶיָך."
ספר דברים פרק יא פסוק יח:
"ּוקְ שַ רְ תָ ם לְאֹות, עַל-יָדֶ ָך; וְ הָ יּו לְ טֹטָ פֹת, בֵּ ין עֵּינֶיָך .ט ּוכְ תַ בְ תָ ם עַל-מְ זֻזֹות בֵּ יתֶ ָך, ּובִ שְ עָרֶ יָך."
משמעותם של הפסוקים כפי שעברה במסורת מאב לבן (ולא נלמדה מפרשנות!!!!)
מעולם לא דיברו על חפצים כלשהם, כי אם שמירת החוקים וזכירתם של ציוויי האלוהים לבני ישראל, ובעיקר מצוות עשרת הדיברות שניתנו לבני ישראל לאחר צאתם ממצרים.
ועל כך, כל מי שהיה מעם ישראל, מיוצאי אתיופיה למד את עשרת הדיברות בעל פה, וגם חינכו את הילדים לשנן אותם עד שהיו נכנסים עמוק וזכורים ושגורים בפיהם של הילדים.
לימדו שהחוקים שומרים ומגנים כנגד דברים רעים ,אם לפני יציאה לדרך, אם לפני השינה ,אם זה במצב סכנה וכו...'
מי שיעיין בכתבי הקודש, מה שרבים מאוד כלל לא עושים, יכול ללמוד אותה בצורה חד משמעית וברורה. נביא פסוקים, ולא פסוק אחד, או קוצו של י', להראות שכול מי שיש לו עיניים יראה את המשמעות האמתית של המצווה .
ההקשר שבו הציווי מופיע: משה שואל את העם אם מקובלים עליהם דברי אלוהים (עשרת הדיברות ששמעו מפי ה).
העם מקבל על עצמו את דברי אלוהים, לאחר מכן משה מביא את עשרת הדברות לעם ומצווה אותם לזכור את הדברים היטב, לשנן אותם וללמד גם את הילדים.
בנוסף הוא אומר לשנן את הדברים שיהיו חקוקים בלבבות האנשים, ויהיו שגורים ונאמרים לפני השינה, בהליכה בדרך. זו היא המשמעות האמתית והיחידה!
דברי משה לעם, שמות פרק-יט :
וַיָבֹא מֹשֶה וַיִקְרָא לְזִקְנֵּי הָעָם וַיָשֶם לִפְנֵּיהֶם אֵּת כָל הַדְבָרִים הָאֵּלֶה אֲשֶר צִּוָהּו יְהוָה: וַיַעֲנּו כָל הָעָם יַחְדָו וַיֹאמְרּו כֹל אֲשֶר דִבֶר יְהוָה נַעֲשֶה וַיָשֶב מֹשֶה אֶת דִבְרֵּי הָעָם אֶל יְהוָה:
שמות פרק-לד :
כח( וַיְהִי שָם עִם יְהוָה אַרְבעִים יֹום וְאַרְבָעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל ּומַיִם לֹא שָתָה וַיִכְתֹב עַל הַלֻחֹת אֵּת דִבְרֵּי הַבְרִית עֲשֶרֶת הַדְבָרִים:
דברים פרק-ד :
יֹום אֲשֶר עָמַדְתָ לִפְנֵּי יְהוָה אֱֹלהֶיָך בְחֹרֵּב בֶאֱמֹר יְהוָה אֵּלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְמִעֵּם אֶת דְבָרָי אֲשֶר יִלְמְדּון לְיִרְאָה אֹתִ י כָל הַיָמִים אֲשֶר הֵּם חַיִים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְנֵּיהֶם יְלַמֵּדּון :
דברים פרק-יא:
וְשַמְתֶם אֶת דְבָרַי אֵּלֶה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְכֶם ּוקְשַרְתֶם אֹתָם לְאֹות עַל יֶדְכֶם וְהָיּו לְטֹוטָפֹת בֵּין עֵּינֵּיכֶם: וְלִמַדְתֶם אֹתָם אֶת בְנֵּיכֶם לְדַבֵּר בָם בְשִבְתְָך בְבֵּיתֶָך ּובְלֶכְתְָך בַדֶרֶך ּובְשָכְבְָך ּובְקּומֶָך: וכְתַבְתָם עַל מְזּוזֹות בֵּיתֶך ּובִשְעָרֶיָך: לְמַעַן יִרְבּויְמֵּיכֶם וִימֵּי בְנֵּיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶר נִשְבַע יְהוָה לַאֲבֹתֵּיכֶם לָתֵּת לָהֶם כִימֵּ י הַשָמַיִם עַל הָאָרֶץ: -------------
סילוף המצווה: אנשים שלא למדו מפי אבותיהם ובחרו ללמוד מחדש את התורה, לאחר עזיבת מסורתם והליכה על פי "שרירות ליבם", המציאו משהו שלא היה ולא נברא מעולם - התפילין!
הפסוקים שנאמרו בצורה סימבולית תפסו צורה גשמית, ופרשנים אלו, אף אסרו על לימוד עשרת הדיברות בעל פה, ודחקו אותם לתהום הנשייה. במקום שאנשים ישמרו את המצוות חקוקים בליבם ובמוחם, הם עשו חפצים חיצוניים ולא מקפידים על המצוות שנאמרו ישירות מפי בורא עולם.
האם באמת המצווה מדברת על דבר גשמי כלשהו?
כי כתוב: ""ּוקְשַרְתָם לְאֹות, עַל-יָדֶָך; וְהָיּו לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵּינֶיָך" או שהדברים נאמרו בצורה מטאפורית!?
תקראו את הפסוקים הבאים בעצמכם:
משלי פרק-ג :
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבָֻך קָשְרֵּם עַל גַרְגְרֹותֶיָך כָתְבֵּם עַל לּוחַ לִבֶָך: ּומְצָא חֵּן וְשֵּכֶל טֹוב בְעֵּינֵּי אֱֹלהִים וְאָדָ ם: בְטַח אֶל יְ הוָה בְכָל לִבֶָך וְאֶל בִינָתְָך אַל תִשָעֵּן :
אם נלך לפי הקו הפרשני שנעשו בתק' מאוחרת, מה קושרים על הגורגורת? או מה כותבים על הלב?
לב גם באמהרית וגם בעברית וגם בגאז משמעותו הנוספת היא שכל, ראש, מוח - "הכלי" החושב.
בנוסף בהמשך הפסוק ישנו איסור לסטות מדרכי האבות ואזהרה לא לפרשן מחדש חוקים ברורים שניתנו בצורה ברורה.
משלי פרק-ז :
בְנִי שְמֹר אֲמָרָי ּומִצְֹותַי תִצְפֹן אִתְָך: שְמֹר מִצְֹותַי וֶחְיֵּה וְתֹורָתִי כְאִישֹון עֵּינֶיָך: קָשְרֵּם עַל אֶצְבְעֹתֶיָך כָתְבֵּם עַל לּוחַ לִבֶָך: אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְ ּומֹדָע לַבִינָה תִקְרָא:לִשְמָרְָך מֵּאִשָה זָרָה מִנָכְרִיָה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה:
שוב הפסוקים חוזרים ומסבירים שעל האדם לזכור את החוקים כדי שיהיו חקוקים במוח, ואלו ישמרו אותו מפגע רע ומחטאים.
ולמרות שמצוין כאן קשירה על האצבעות וכתיבה על הלב, אין התורה מתכוונת למעשים אלו בצורה מפורשת אלא שוב כמטאפורה!
משלי פרק-ו :
נְצֹר בְנִי מִצְוַת אָבִיָך וְאַל תִטֹש תֹורַת אִמֶָך. קָשְרֵּם עַל לִבְָך תָמִיד עָנְדֵּם עַל גַרְגְרֹתֶָך. בְהִתְהַלֶכְָך תַנְחֶה אֹתְָך בְשָכְבְָך תִשְמֹר עָלֶיָך וַהֲקִיצֹותָ הִיא תְ שִיחֶָך.
גם כאן אנחנו רואים שקשר זה לא קשר פיזי, אלא שוב ושוב נאמר לדבוק בחוקים שיהיו חקוקים על ליבו של המאמין, ואף בפסוק האחרון חוזרים על דברי משה שאמירתם בדרך, ביקיצה ושינה וכו' שומרים על האדם.
אף אחד מעם ישראל לא העז לשנות את הכללים האלה שנביא הנביאים הביא מפי ה' וכל בני ישראל קיבלו על עצמם.
אף אחד לא קבע חוק אחר ולא המציא שום הלכה כלשהי, אלא חזרו ושיננו לדבוק בדברי הברית אשר כרתו אבותינו במעמד הר סיני.
לאלו שאומרים שזה לא מהתורה אלא מהכתובים, בבקשה:
שמות פרק-יג :
וְהָיָה לְָך לְאֹות עַל יָדְָך ּולְזִכָרֹון בֵּין עֵּינֶיָך לְמַעַן תִהְיֶה תֹורַת יְהוָה בְפִיָך כִי בְיָד חֲזָקָ הֹוצִאֲָך יְהֹוָה מִמִצְרָיִם: וְשָמַרְתָ אֶת הַחֻקָה הַזֹאת לְמֹועֲדָּה מִיָמִים יָמִימָה :
למען תהיה תורת ה' בפיך - ולא שיהיו בחפץ חיצוני עליך!!!!!
ספר דברים פרק ו:
וְהָיּו הַדְבָרִים הָאֵּלֶה אֲשֶר אָנֹכִ י מְ צַּוְָך הַיֹום עַל לְבָבֶָך. וְשִנַנְתָם לְבָנֶיָך וְדִבַרְתָ בָם בְשִבְתְָך בְבֵּיתֶָך ּובְלֶכְתְָך בַדֶרְֶך ּובְשָכְבְָך ּובְקּומֶָך.
על לבבך = שיהיו הדברים חרוטים בראשך, מוחך. חוזרים פעם אחר פעם בשפה מטאפורית על החשיבות של זכירת עשרת הדיברות במוח ושינונם בעל פה, ואינם מתכוונים לשום חפץ חיצוני כלשהו!
----------------------------------------
אם נלך על פי ההיגיון של מצווה זו, ניראה שאין לאף עדה שום תפיסה עצמאית מלבד מה שמכתיבה הכת הרבנית-שבטאית השלטת.
אחרת נצטרך להודות שרק רש"י ורבנו ת"ם ידעו כול אחד ממקור אחר על משמעותה האמתית של המצווה הזאת .
היכן התפילין של הפולנים? צרפתים? מרוקאים? תמנים? תפילין עתיקים של אתיופים? של בני מקרא, תנוסאים, אי ג'רבה, של יוצאי הודו, תוניס? וכו...
הרי בניגוד אפילו לספר תורה, תפילין שהיו אמורים להיות בכול ראש ובכול יד, היו צריכים להיות הטקסט הכי נפוץ בעולם!!!
מהכתוב בכתבי הרבניים של הגמרא ומשנה, רבים מעריכים שזה היה מעין קמיע, שדווקא אכן היה נפוץ יותר בין קהילות רבות ורבים גם התנגדו לו.
הקמע הוכן על ידי מקובלים כאלה ואחרים, ואנשים שעסקו בתחום המיסטי.
בעם ישראל בכלל ובמיוחד בין יוצאי אתיופיה הקמע הוא לא חלק מהדת, ומנהיגי הרוח מעולם לא עסקו בהכנת קמעות כאלה ואחרים.
וגם אלו שעסקו בכך מעולם לא טענו שזה מצווה מהתורה.
חלקים מיהודי אשכנז עסקו בלימוד התורה מניתוח הכתובים ולא שמרו על המסורת שלהם, בשל כך התורה השתבשה שם בצורה רצינית מאוד, והחלו מחלוקות על גבי מחלוקות בדבר הנכון לעשות.
היו שפירשו שהמצווה היא סמלית ואינה מורה על עשיית חפץ כלשהו כמו נכדו של רש"י הרשב"ם.
והיו כאלה שפירשו שצריך לעשות תפילין ממש כמו רש"י או כמו של רבנו תם, כול אחד המציא דרך משלו להכנת התפילין.
חסידיו של 'רבנו תם' מעלילים על רש"י שעלה לבית דין של מעלה וביישו אותו כי לא הניח תפילין כמו שצריך ואף מורידים את הנביא משה להעיד שהפירוש הנכון הוא דווקא של 'רבנו תם' ולא שלא רש"י.
וככה מפיצים שקרים על גבי שקרים.
ובסופו של יום מיחסים את כל הדברים האלה למקור קדום ועתיק, אם זה הר סיני או לאנשים בבית שני כמו פרושים או תנאים ואמוראים שספק גדול אם גם הם הניחו תפילין.
ועל כך ישנה נבואה שנכתבה בספרי הקודש שבאחרית הימים בליעל יבלבל את עם ישראל!!!
כתות ומסדרים סודיים עומדים מאחורי עולם הספרים, ובשל כך מטעים את כולם,
לדוגמה: מסדר הבונים החופשים המאמינים בנחש כאלוהים ומקובלים רבים יחד עם רבנים רבים אשר חברים במסדרים האלה אחראים על כתיבה רבה מאוד, ואנשים נופלים למלכודת של השקר !
המירמה מתגלה כאשר אין שום דרך לאף עדה בדבר הכנת תפילין, ואין שום גירסא אחרת ששרדה מלבד מה שרוצים שישרוד.
הביטויי של אלו ואלו דברים אלוהים חיים, מת כאשר הכת השלטת לא רוצה בכך, אחרת גם על דברי אלו אשר טענו שהמצווה היא לא הנחת תפילין ממש, היו צריכים להגיד "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", או "שבעים פנים לתורה".
אבל זה הכול שקר, זה רק סיסמאות לקדם "אג'נדות" נסתרות.
נמשיך.... הבעיה הגדולה מתגלה שישנה מצווה לבני קין, שחשובה מאוד לבונים החופשיים ונחשבים אצלם כאלים, וכול ממשיכי תרבות המלאכים הנופלים, לסמן על מצחם לשם שמירה והגנה על עצמם!!
ככה סימנו כול אלה שתורבתו על ידי המלאכים הנופלים על מצחיהם את סמלי אליליהם, ובעיקר סמלו של הנחש אשר לקח עליהם את חסותו, ככה אפשר למצוא אצל ההודים סימנים שדומה לאות ש' (ח' הפוכה ופס אדום יורד), את סמל העין השלישית (סמל של רע אל השמש -שטן), את הסמל של הנחש .
העבודה הזרה בין כותלי הרבנות ובארץ ישראל היא רבה מאוד, על הציווי הראשון רבנים לא נלחמים, הם נלחמים על קוצו של יוד, כאשר מונח לפניהם מצבות רבות של עבודה זרה שנפוצים בכל ארץ ישראל.
אל תאמינו להם ואל תלכו איתם, עם הכת השלטת של הרבנות!!!!
עוד דוגמא אחת:
ישנם מקובלים המלמדים שהנחש הוא המשיח, ואף מוצאים חיזוק לדבריהם מכך שמשיח בגימטרה = נחש!!
גם הרב אורי שרקי בשיעור ובאתר שלו מציין שגם למצרים היו תפילין, היה להם על הראש נחש קטן באיזור שמניחים תפילין כמו שאפשר לראות בתמונות של מצרים, והתירוץ הוא שהטעם להנחת תפילין לפי התורה הוא יציאת מצרים:
"וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ ה' מִמִּצְרָֽיִם" (שמות, י"ג-ט"ז, פרשת בא).
מה הקשר בין הנחת תפילין ליציאת מצריים? הרי משהו במזכרת צריך להזכיר את המאורע. מוכרח להיות קשר בין מה שהתורה דורשת שם לבין יציאת מצריים...
המצרים הקדמונים היו מניחים תפילין בדיוק במקום בו אנחנו מניחים תפילין של ראש ותפילין של יד. בפסלים מצריים קדומים במוזיאונים אפשר לראות שאצל הפרעונים יש נחש קטן בכתר המכונה 'פשנט' בדיוק במקום הנחת התפילין של ראש וצמידים בשתי הידיים במקום בו אנו מניחים תפילין של יד. כשהתורה אומרת לזכור את יציאת מצרים, סביר מאוד להניח שהיא מתכוונת להנחת התפילין. עצם העובדה שבימי יציאת אבותינו ממצרים, הביטוי למצריות ואמונתם היה הנחת חפץ במקום הראש והיד, מוכיח שהתורה אכן התכוונה לפעולה ממשית ולא כפרזה שירית.
(לא שאלתי אותו מה הוא עושה עם הפסוק "כמעשה ארץ מצריים...לא תעשו"...מעניין)
ובנוסף, לאחר קצת חקירה אפשר לראות שקופסאות שחורות קשורות לעבודת הכוכב שבתאי:
אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל מציין תיאוריה.
אין לי איך להוכיח אם זה נכון או לא, אבל ראוי לציין שגם לערבים יש את הקוביה השחורה שלהם שנמצאת במכה והם סובבים אותה ומנשקים אותה.
דרך אגב, מעניין מאוד שבאנגלית הקעבה שלה