בראשית ו' ח-ט:
וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה
אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ
רש"י:
"אלה תולדת נח נח איש צדיק – הואיל והזכירו סיפר בשבחו, שנאמר: זכר צדיק לברכה. דבר אחר: לימדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
בדורותיו – יש מרבותינו דורשים לשבח, כל שכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום.
את האלהים התהלך נח – ובאברהם הוא אומר: התהלכתי לפני, נח היה צריך סעד לסומכו, אבל אברהם מתחזק בצדקו מאליו."
בראשית ז' ז:
וַיָּבֹ֣א נֹ֔חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל
רש"י: "מפני מי המבול – אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא מבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים."
1) האם רש"י מוצדק בתגובותיו המודגשות כאן? האם הוא צודק בטענותיו כי ניואנסים מסוימים בטקסט התורה מרמזים באופן ספציפי שנח לא היה אדם גדול באמת? או שההצגה השלילית שלו על נח כפירה בוטה כנגד התורה שלפחות במבט ראשון לכאורה מתארת את נח באופן חיובי מאוד?
2) מדוע לא התפלל נח עבור החוטאים של זמנו באותו אופן שבו התפלל אברהם עבור חוטאי סדום?
(אולי התשובה היא, שבניגוד לחוטאי סדום - שהיו נהנתנים זללנים משתוללים אך בתוך חברה חוקית, אם כי מערכת משפט חסרה ביסודה - לעומת זאת החוטאים בזמן המבול היו בריונים אלימים מושחתים חסרי חוק (הרבה יותר רשעים מחוטאי נינוה), ולכן נח הבין שאין שום תקווה שניתן יהיה לשקם אי פעם חברה כזו של חיות פראיות דו-רגליים, אפילו על ידי עשרה אנשים צדיקים.)
תלמיד משה, במקרה או שלא במקרה, אתמול השתתפתי בדיון במסגרת של מפגש משפחתי מסוים, ודנו בפירוש רש"י הזה על פרשת נוח. מתברר שהיו עוד אנשים, אשר לא הכירו היטב את רש"י ושיטתו, אשר הבינו שמדובר בפירוש שמוביל לכפירה בתורה, אף שהוא מועתק ממדרש חז"ל.
ואסביר מדוע, חז"ל לא התכוונו שמדרשם הזה ישמש כפירוש פשטני למקראות, אלא הם ביקשו ללמד אותנו עניין אחר לחלוטין! הם ביקשו ללמד אותנו שלנוח הייתה מגרעת והיא, שהוא לא היה אדם אשר קורא בשם ה' אל עולם כמו אברהם אבינו, הוא לא היה נלחם בעוז בעבודה-זרה, הוא אמנם קיים את דבר ה' ודאג להמשך קיום האנושות, אך מעבר לבניית התיבה הוא לא פעל כמו אברהם אבינו כדי להציל את האנושות מכליה, ולא ניסה להדריך את בני האדם להכרת הבורא.
ואת הנקודה הזו בלבד חז"ל מבקשים ללמד אותנו, לא שהוא לא היה צדיק, אלא שהייתה בו מגרעת, ועלינו ללמוד שלא ללכת בדרך הזו, כלומר אל לו לאדם לדאוג רק לידיעתו שלו את האמת והצדק, חובה עליו להפיץ את האמת לכל באי עולם.
זהו המסר אפוא, וכל מי שמבין מדברי חז"ל עניינים אחרים, וכל שכן מי שגורר את פשט דברי חז"ל לתוך פירוש פשטני למקראות, גורר לכפירה בתורה, שהרי לא יעלה על הדעת שהתורה תאמר על אדם שהוא "איש צדיק", בעוד שהוא לפי דברי חז"ל במדרשיהם: "מחוסר אמנה" (ולפי רש"י מקטני אמנה), או שהוא היה מפקפק בדברי אלהים חיים שמא יבוא המבול או שמא לא יבוא.
חובה עלינו אפוא להדריך את בני האדם לדרך האמת, ולא לדאוג רק לעצמנו.
דבריו של רש"י כאן מועתקים ממדרשי חז"ל, לצד עיוותים קלים.
לפיכך אין לבוא אליו בטענות על עצם הפרשנות המדרשית, אך החדרת הפרשנות המדרשית הזו לתוך פרשנות שמתיימרת להיות פשטנית היא בגדר מכשלה גדולה. כי כפי שאתה הבחנת, אם נתייחס למדרשים כפשוטם ונשתמש בהם כדי להבין את פשטי המקראות, אנחנו עלולים חלילה להגיע לכפירה בתורה.
זכור תמיד להשוות את פירושי רש"י למדרשי חז"ל, ורק לאחר מכן ניתן להסיק מסקנות. והנני משתמש בספרו של שעוועל (רש"י פירושי התורה) שם הוא מפנה למדרשים שמהם רש"י העתיק את דבריו, וכל פירוש הנני בודק כיצד רש"י העתיק, האם הוא העתיק כלשונו? האם הוא סילף או עיוות או הוסיף או מחק או ערך וכיו"ב.
עוד דבר, כפי שאמר הרב (בדיון הפרדוקס) שאין להתייחס ברצינות לדברי קבלה כן מן הראוי לגבי רש"י. הנני מציע לך עצה חברית להתחיל ללכת בדרכו של הרמב"ם.
כשתכתוב את השם המפורש אנא כתוב 'יי'.
גם אמר על משה שליבו היה גס בו פה וראה רש''י – ראש פרשני ההגשמה (חלק יו).