סידור הרמב"ם

תודה רבה וברוך תהיה.

ברשותך אסביר את עצמי מעט: הסגנון הבוטה ראוי מאד לדעתי מפני שמדובר ביסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתרומם ויתעלה ובעקירת הגשמה ועבודה-זרה: כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם, ולא תחיה כל נשמה.

לצערי אנחנו שבויים בתפישות אירופיות פרו-נוצריות כאילו הנימוס הוא לעולם הדרך הנכונה. ואין זו הדרך הנכונה כלל כאשר עוסקים בעבודה-זרה ובמקום שהחריבו את יסודות הדת. ראה לדוגמה את משאות הנביאים הקשות והחריפות, אשר ללא ספק היו מוקעים בימינו על-ידי הממסד האורתודוקסי הפרו-נוצרי.

הממסד מקדש בשקר את גישת ה"תקינות הפוליטית", מפני שהוא הפך תורת חיים לקורדום חוצבים, ולכן הוא מחויב להשביע את רצונם של המעסיקים והלקוחות שלו: המעסיקים הם ראשי הממסד הפרו-נוצרי, והלקוחות הם כמובן המוני בית ישראל אשר רובם הגדול הולכים אחרי ההבל ויהבלו, ולא ידעו במה ייכשלו.

כמו כן, הסגנון הבוטה שנקטתי בעמ' הראשון נועד גם כדי להרגיז את הדרדעים, ולהכריח אותם לעיין במאמר כדי לנסות ולחפש דבר-מה שבו יוכלו לתלות בו את שקריהם ואת כזביהם ביחס אלי ולאור הרמב"ם וכן להגן על קאפח אלילם -- ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, והם יבואו להבין בסופו-של-דבר היכן נמצא הצדק.