לפי אדיר - מהי הגישה כלפי הרא"ש וכלפי הספר ארבעה טורים?
ומה התשובה למה שאמר הרא"ש -
כן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל, ואינם בקיאים בגמרא לידע מהיכן הוציא דבריו, הם טועים להתיר האסור ולאסור המותר – כי לא עשה כשאר המחברים שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא, ומתוך זה יכולים לעמוד על העיקר ועל האמת. אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה בלא טעם ובלא ראיה. וכל הקורא בו סבור שמבין בו – ואינו כן שאם אינו בקיא בגמרא, אינו מבין דבר לאשורו ולאמיתו ויכשל בדין ובהוראה. לפיכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא
ומה לגבי זה -
אמנם לא נמלט הרמב"ם ממה שהורו חז"ל במסכת סוטה "התנאים מבלי עולם". ושאלה הגמרא שם, "מבלי עולם סלקא דעתך" - הייתכן לומר על התנאים מחברי המשנה כי מבלי עולם הם? והתשובה: "אמר רבא, שמורים הלכה מתוך משנתם". הפוסקים הלכה מתוך משנתם של התנאים מקלקלים, כי עשויים הם לטעות ולהורות שלא כדין, כיוון שאין במשנה טעם והסבר לדינים. גם חיבורו של הרמב"ם, בלי ספק, הוא ממיישבי עולם, כי אין לגמור את ההלל על חיבורו בטעם לשונו וביופי סידורו. אבל אי אפשר להורות מתוך משנתו, שאין הבדל כלל בין המורה מתוך המשנה למורה מתוך "משנה תורה". וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"א, דין ט, שלא יורה אדם מתוך חיבורו של הרמב"ם אם אינו בקי בחדרי הגמרא.
ואני אומר, שהרמב"ם בעצמו לא נתכוון אלא לכתוב הדברים למי שבקי בחדרי הגמרא ויודע הסוגיות, רק שילאה כל אדם לחפש ולדעת על כל דין ודין היאך יצא לאור על פי הסוגיות, אם להתיר או לאסור, אם לפטור או לחייב. וגם מפני שאין הדברים כולם מסודרים בכל מסכתא ומסכתא, כי דברים רבים מדיני שבת, דרך משל, נמצאים בשאר מסכתות. לזה נתחכם לעשות חיבורו לכל מי שכבר יגע ומצא, וידע סוגיות הגמרא ההיא, יעשה הוראותיו על פי חיבורו "משנה תורה". וראייה גדולה לדברי מצאתי בתשובות להרמב"ם עצמו, נדפסים בכרך קטן מאוד, ובשלושים מהם השיב לשואלו על איזה דרך יכשר לו בלימודים, והשיבו: חיבורו ("משנה תורה") עם ספר ההלכות של הרי"ף.
(מתוך https://daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2094)
שאלה נוספת -
הרמב"ם כתב על משנה תורה -
עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצווה ומצווה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד... לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם
האם הרמב"ם באמת התכוון שילמדו אך ורק את משנה תורה ותו לא? הרי בכוונה יש הרבה דעות ומחלוקות כיוון שגם דעות שנדחות לפעמים משתמשים בהם ויש סיבות נוספות למחלוקות השונות ולריבוי דעות.
בעבר בתקופת המשנה היה צורך לדעת את הדעות הדחויות המעטות, וכמו שאומר רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, שם הוא מסביר את שיטתו של ר' יהודה הנשיא בחיבור המשנה:
"אבל סיבת קביעתו המחלוקת שנפלה בין שתי סברות בעניינים שנפלה בהן מחלוקת, הוא כמו שאסביר. אילו קבע שמועות מוסכמות שאין בהם מחלוקת והשמיט דברי מי שאין הלכה כדבריו, היה בא בדור שלאחריו מי שקיבל ממי שחלק על אותה סברא, או ממי שסובר כמותו, היפך הדבר שנפסק להלכה למעשה, והיה נכנס בלבנו ספק לומר איך קיבל פלוני שהוא אדם נאמן שדבר פלוני אסור, והנה המשנה ביארה בו שהוא מותר, או להפך, אבל כשיהיו ידועות אצלנו כל הסברות תסתלק הסתירה הזו, ושיאמר מי שהוא שמעתי שכך וכך אסור, נאמר לו צדקת אבל היא דעת פלוני ורבים חולקים עליו, או פלוני חולק עליו, וההלכה כדעת החולק עליו, או מפני שנראים דבריו יותר או מפני שמצאנו שמועה אחרת מסייעתו".
ברם, בימינו וכבר בימי רבנו הרמב"ם, אין עוד שום צורך באף דעה דחויה, ולכן רבנו כתב את משנה תורה, כדי לפטור אותנו מן היגיעה הזו ולהתפנות לעסוק במדעים ובידיעת אלהים חיים. וכבר הרחבתי בזה במאמריי שהפניתי אליהם לעיל, ונצרף מובאה אחת מדברי רבנו בהקדמתו למשנה תורה: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם".
וראו גם את דברי רבנו בפירושו למסכת נזיר (ב, א):
"וכיוון שדברי ר' יהודה הם בשם בית שמאי, ודברי בית שמאי דחויים, לא אכפת לנו אמרו איך שאמרו".
והנה גם דברי רבנו למשנה בנדה (ספ"ו): "אמר ר' יהושע עד שאתם מתקנין את השוטות בואו ותקנו את הפקחות", ופירש שם רבנו:
"ועניין דברי ר' יהושע שהוא אומר: במקום שנדבר ונדון בטועות נדון בשאינן טועות היאך דיניהן, כאילו רומז שסוג זה של דיון שאנחנו בו קשה מאד ודיניו מרובין, ואין אנו יכולים להגיע לתכלית החילוקים הרבים שאפשרות מציאותן קרובה, ולמה לנו להניח הנחות שאפשרותן רחוקה כגון זו שתראה בין השמשות דווקא וביום ידוע ומסוים, וזה רחוק שיארע, ואם נתעסק בדיון במה יהיה הדין בזה יתרחב הדבר ונטרד מלעסוק בנחוץ יותר".
קצרו של דבר, גם אם הדעות הדחויות בימינו היו אמיתיות ולשם שמים, העיסוק בדעות הללו מרחיק אותנו מדרך האמת, כי יש דעות דחויות לאלפים ולרבבות, כל-שכן שרובן המוחץ ואולי אף כולן הינן שיבושים והזיות והבלים ואמונות תפלות ומנהגי שווא ותהו, ולעתים אף דברי מינות ואליליות אשר מתעים את עמנו מדרך האמת ומרחיקים אותנו ממילוי ייעודנו: מכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.
בנוגע לרא"ש תפו"ד, כתבתי מאמר "המזוזה שהתגנזה" ושם הוכחתי שהוא אינו יודע אפילו לעשות ספר תורה כשר.
היכן משתמשים בדעות דחויות? אני יודע שמציינים אותם במשניות לדוגמה, אך שם רבנו כותב בפירוש המשנה "הלכה כפלוני" וזהו; הוא נעזר לשם כך בגמרא כפי מיטב הבנתי. ואנא תקנו אותי אם אני טועה.
ובכלל, איזה מן תועלת יש בדעות דחויות? הלא חז"ל והרמב"ם ביררו את המוץ מן התבן (בניפוי המחלוקות וריבוי הדעות) וסללו לנו את הדרך בכדי שנוכל אנו להתעסק בעיקר? הרי כל אדם נורמלי יעדיף למנוע מעצמו יגיעת שווא, וכשישמע שהלכות סדורות אצל הרמב"ם, הוא יבדקן, וישמח. ויעבור לגדול במושׂכלות שהוא העיקר.
שלום וברכה לשואל,
שתי שאלותיך חשובות מקיפות ומעמיקות מאד.
לשאלתך הראשונה ייחדתי את המאמר הראשון בספרי "אפיקים להרמב"ם":
"פסיקת הלכה למעשה לפי משנה-תורה להרמב"ם".
ניתן להוריד את הספר בקובץ PDF מהאתר, ראה קישור כאן.
לשאלתך השנייה ייחדתי כמה וכמה מאמרים, איני זוכר את כולם, אך דומני שהמרכזי שביניהם הוא: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?".
ולסוף דבריך: "הרי בכוונה יש הרבה דעות ומחלוקות כיוון שגם דעות שנדחות לפעמים משתמשים בהם ויש סיבות נוספות למחלוקות השונות ולריבוי דעות".
ובכן, לסוף דבריך אלה ייחדתי מאמר נוסף בספרי "אפיקים להרמב"ם":
"כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות".
ראה קישור שהובא לספר לעיל.
בהצלחה רבה!
והערה לידידי טל היקר, במחילה מכבודו, דבריך לא ראויים לאומרם, עדיף לטובתך ולכבודך שתמחקם.
שלום לכולם
ברשות מורי ברשות החברים
ואני אשיב ואתפנה בעזרת הרחמן לשאלת השואל ,ואצרף אליה את השואל האחר לעניין צורך לימוד התלמוד(=גמרא),ואכסה שני שואלים בסיכום אחד.
ושוחחתי עם מורי היצ"ו בקטנה ובקיצור לעניין צורך לימוד התלמוד, ואני מתנגד לדעתו בתוקף!
לכן אשיב בזה בהרחבה ,ואמחק ואוסיף ואוסיף שוב ,כי היסוד חשוב להבנת סדר הלימוד לפי חז"ל ורבנו בפסיקה שם. וזאת משום שיראה לי ששאלה זו בימנו היא יסודית למשכילים בדור של תהפוכות, והיא חוזרת ותחזור שוב ושוב.
במידה ולא חזרתי והשבתי כאן אני מעביר מסר להשכלה בסעיפים.
א) אין קשר בין ביקורת האשכנזים כראש הנחשים (= רא"ש) לרמב"ם.
ב) סדר לימוד המסורת שונה מהם לנו במזרח והבלקן, לבין שיטת הלימוד במערב.
ג) רבינו לא התכוון לזנוח תורה שפעל- פה לציבור.
ד) ראש הנחשים "צודק" ,אבל לא על דרך האמת כפרוש תורת משה ורבינו. וארחיב בזה.
שבת שלום לכולם והרבה בריאות.