אם היהודים היו חיים את התורה כפי שאלוהים התכוון להם, במילים אחרות, אם היהודים היו חיים את התורה על פי הבנת הרמב"ם, האם זה היה מונע אנטישמיות? לשאול זאת מהזווית ההפוכה, האם אנטישמיות היא התוצאה הישירה של כישלונם של היהודים לחיות את התורה בדרכה הרציונאלית האמיתית?
ואם כן, כיצד ניתן ליישב את הדברים עם טענתו של רמב"ם במכתבו לתימן שם הוא קובע כי האנטישמיות היא תוצאה של קנאתם של הגויים כלפי היהודים - ובכך רומז שאפילו אם היהודים חיו את התורה בדרכה הרציונאלית המקורית , עדיין הייתה אנטישמיות. איך נוכל לטעון שאם היהודים היו חיים את התורה בדרכה הרציונלית לא הייתה אנטישמיות, ובכל זאת הרמב"ם עדיין אומר לכאורה שבלי קשר לאיך היהודים חיים את התורה, הגויים תמיד היו מקנאים ביהודים ולכן הם תמיד ישנאו את היהודים?
1) הגויים שונאים את היהודים כאשר היהודים אינם ממלאים את ייעודם, וזה מעין עניין שהקב"ה טבע בהם כדי להעניש את עם ישראל על עוונותיו ופשעיו. ויתרה מזאת, גם כאשר היהודים אינם ממלאים את ייעודם וחולים בנטייה אחר התאוות, אין זה אומר כלל שהם אינם משתמשים בשכלם, דהיינו להגיע לעמדות כוח בממשלי הגויים, ולתפקידי מפתח אשר מעצבים את פני הכלכלה והחברה.
לדוגמה, בגרמניה ערב מלחמת העולם השניה, היהודים היו משובצים בתפקידים הגבוהים ביותר בגרמניה, מדענים, מדינאים, כלכלנים, אמנים, אנשי משטרה וביטחון, ועוד ועוד, קח לדוגמה את רטנאו אשר היה יהודי והוא הגיע לתפקיד שר החוץ של גרמניה בתקופה שקדמה לשואה! והיו עוד רבים בתפקידים מאד בכירים. כישלונם הרוחני של יהודי גרמניה לא היה כישלון חומרי כלל, אלא הם נתפסו על-ידי הגרמנים כשולטים ומשתלטים על המדינה. ולכן הגיעה קנאה עצומה.
ואפילו בפולין רבים מהיהודים היו מעשירי המדינה, הם היו בעלי מפעלים, בנקים, בתי חרושת, פלדה, הכל בכל מכל כל, הם הפריחו את כלכלת פולין מאד, ואחת הסיבות שהפולנים סייעו לנאצים היא מכיוון שהם לטשו עיניהם לממונים ולנכסיהם העצומים של 3.5 מיליון יהודי פולין העשירים והעניים, ורבים מהם כאמור היו עשירים מאד כאמור.
קצרו של דבר, את היהודים העניים והנחשלים ביקשו להרוג כי ראו אותם כמו חולדות, כלומר לא מתוך קנאה אלא מתוך תיעוב, כביכול הם גורמים למחלות ולמרעין בישין, ואין ספק שיד ה' בדבר. ואת היהודים העשירים ובעלי הכוח וההון ביקשו לרצוח כדי לרשת את ממונם ונכסיהם.
2+3) כדי להבין את מלחמת הנצרות והאסלאם ביהדות יש לעיין במאמר שטרם פורסם באתר, ואני מקווה לפרסמו בחודשים הקרובים ושמו: "הסכסוך הישראלי פלסטיני בעיני הרמב"ם", ושם אני מבאר את מקור השנאה של הדתות השונות ליהדות.
קצרו של דבר, יש בדיחה שאומרת שבכל מקום שהיהודי לא עושה קידוש (כלומר לא נבדל במעשיו ובהתנהגותו מן הגויים) הגויים עושים הבדלה... ובמלים אחרות, בכל מקום שהיהודים אינם שומרים על המצוות ועובדים עבודה זרה, לא משנה אם הם בשגב המעלה החברתית והכלכלית או בשפל השפלות, הגויים ימצאו סיבה להשמיד להרוג ולאבד את היהודים, כי "אשור שבט אפי" ואפילו נבוכנדצר הרשע הגדול נקרא עבד השם! (ירמיה כה, ט; כז, ו; מג, י), כי תפקידו היה להעניש את עם ישראל על פשעיהם.