כי תשא את ראש

לגבי השאלה השנייה, נראה לי שכבר בעצם המנייה יש עוון מסוים, כי אי-אפשר שלא תיכנס ללבבות מחשבת גאווה של "אני ואפסי עוד". ברם, ברור שלעתים יש צורך למנות את עם-ישראל. לפיכך, עיגנו במנייה הזו את "כסף הכיפורים", ושילבו בה מצוה של תרומת כסף ל"עבודת אהל מועד", כדי להזכיר לעם כי ה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, וזו משמעות הפסוק בפרשת כי תשא שם: "וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמ' ל, טז). כלומר, שעם-ישראל יזכור בתרומת הכסף הזו, שה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, וכך תהיה בכסף כפרה על כל מחשבת גאווה ושכחת ה'.

והייתי צריך להוסיף לפסוקים לעיל את הפסוק: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שם, יד), ואוסיף אותו עתה לתשובה הראשונה.

לגבי הרלב"ג, ובכן, מה אפשר לצפות מחכמי התהו וההבל של אלף השנים האחרונות? במקרה הטוב הם פוסחים על שתי הסעיפים כמו הרלב"ג, במקרה הפחות טוב הם בגדר כסילים גמורים, ובמקרה הגרוע ביותר הם מינים וכופרים ואפיקורוסים.