1) האם אסור מבחינה הלכתית ליהודי להאמין שחלק מהמצוות בתורה הן ברבריות אכזריות ומרושעות? אם כן, איך קוראים להלכה זו, והאם ההלכה הזו מופיעה בהמשנה תורה של הרמב"ם?
2) הרמב"ם אינו כולל את הדברים הבאים ברשימתו של יסודות הדת: "כל יהודי צריך לדעת שכל מצוות האל בתורה הן מוסריות וצודקות." מדוע הרמב"ם לא מוסיף זאת לרשימתו? האם הרמב"ם חורג מפריט זה מרשימתו כדי ללמדנו שעיקרון זה אינו יסוד של דת, וכי יהודי שאינו מאמין בו הוא לא חוטא בזה והוא עדיין יכול לזכות בעולם הבא והוא עדיין חלק מהעם היהודי?
3) אם אכן זה אסור להאמין שחלק מהמצוות בתורה הן ברבריות אכזריות ומרושעות, האם מותר לנו לכלול במניין יהודי שיש לו אמונה רעה זו (בהנחה שיש לו יכולת לדעת את האמת)? והאם מותר לנו לאכול את הבשר שהוא שוחט או שהוא מבשל וכו'?
4) אני שואל את השאלות האלה מכיוון שלצערי הרב פגשתי לאחרונה כמה יהודים אורתודוקסים שמבחינת הפעולה מקיימים את המצוות - אחד מהם הוא אפילו רב עם הרבה תלמידים - ובכל זאת, באמונותיהם הם מאמינים שמוסר מערבי חילוני - במיוחד בסוגיות של שוויוניות תרבותית, פלורליזם, פמיניזם וחירות מינית - עדיפה בהרבה על התורה. כן, בפועל הם מקיימים את המצוות האלה מכיוון שהם מפחדים מהגיהינום, אבל באמונותיהם הם מאמינים שבעניינים אלה אלוהים ומצוותיו הם רשעים.
5) רוב הקבוצה הזו אמרו לי שהם באופן אישי לא יפרו את ההלכה באזורים אלה, אך הם מקפידים מאוד להצביע רק עבור פוליטיקאים המקדמים את המדיניות המערבית החילונית הזו.
6) בעיניי, סביר מאוד להניח כי 'היהודים' הללו, מבחינה הלכתית והשקפתית כאחד, הם כגויים לכל דבריהם; והם סרטן קטלני בקרב הקהילה הדתית - סרטן מדבק נבזי המהווה איום גדול בהרבה על היהודים הדתיים מאשר האיום של כל הגויים וכל החילונים יחד.
איני בטוח שהבנתי את כוונתך. באשכול הזה השאלה היא האם מעשיו ופעולותיו של הקב"ה כולם בצדק מדוקדק, ובכלל זה, גם מערכת החוקים והמצוות שנתן לנו, שכל כולה בצדק אלהי שלם ומושלם. וצידוק הדין הוא יסוד תורני ומהחשובים שבהם, וכל מי שמתרעם על מעשיו של הקב"ה חוטא חטא חמור ביותר, ואף עובד עבודה-זרה לפי דעתי, מפני שנדמה לו שהקב"ה הוא כמו בשר ודם אשר שוגה ומתבלבל או מפריז במעשיו, מעין מה שאמרו חז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
בעניין ההלכה שהבאת, מדובר בעניין דומה, מפני שמי שאומר שהקב"ה מרחם על על הגוזלים, הוא למעשה מנחיל השקפה רעה כאילו יש לפני הקב"ה אפליה בין בעלי החיים (בין הגוזלים לבין בעלי החיים העומדים לשחיטה), וזה סותר את היסוד שהקב"ה הוא אל אמת שאין עוולה לפניו, ולא ישא פנים ולא ייקח שוחד. כן השקפה זו נוגעת בהגשמה, מפני שהיא מתארת את הקב"ה כבעל רגשות אשר מתעורר לרחם על הגוזלים דווקא משום מה.