בהלכות ברכות (ו, ב) רבנו פוסק כך: "כל הנוטל ידיו – בין לאכילה, בין לקרית שמע, בין לתפילה – מברך בתחילה: 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים'". מדברי רבנו עולה, שכמו שחובה ליטול ידיים בברכה לפני האכילה כך חובה לנטלן בברכה לפני קרית-שמע ותפילה.
ברם, שאלה קמה וניצבה: מדוע רבנו אינו כולל את ברכת נטילת-ידיים לפני התפילה בכלל מאה הברכות שהוא מונה בהלכות תפילה (ז, יד)? ובכן, רבנו פוסק שם: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בין היום והלילה". וברור שהרשימה שרבנו יציין לקמן איננה רשימה מחייבת, שהרי בתוך הרשימה נמצאות גם ארבע-עשרה ברכות שמברך האדם כשהוא אוכל שתי סעודות, וכך פוסק רבנו: "וכשהוא אוכל שתי סעודות בכל יום, מברך ארבע-עשרה ברכות, שבע בכל סעודה: אחת כשנוטל ידיו תחילה, ועל המזון אחת בתחילה ושלוש בסוף, ועל המים לפניו ולאחריו – הרי שבע". וכאמור, לא יעלה על הדעת שאדם חייב לאכול לחם פעמיים ביום. ולכן, ברור שהרשימה שרבנו יציין לקמן הינה הצעה בלבד, ואין ללמוד ממנה כללי הלכה.
והנה הרשימה שמובאת בהלכות תפילה (ז, יד):
"ומה הן מאה ברכות אלו? שלוש ועשרים ברכות שמנינו בפרק זה [ברכות השחר ועוד], ושבע ברכות של קרית-שמע שחרית וערבית שלפניה ושלאחריה; וכשמתעטף בציצית, מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית; וכשלובש תפילין, מברך: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין; ושלוש תפילות, בכל תפילה מהן שמונה-עשרה ברכות. הרי שישה ושמונים ברכות" וכו'.
זאת ועוד, הרשימה הזאת גם מתעלמת מכך שאדם נכנס לבית-הַכְסֵא יותר מפעם אחת ביום, וגם מתעלמת מן ההלכה שתפילת ערבית רשות (ראו: 'תפילת ערבית – חובה או רשות?'), וגם מכך שהאדם אוכל ושותה בין הארוחות – ולכן, ברור שההצעה הזו שהציעו חז"ל ורבנו הינה הצעה שנועדה לעודד את בני-האדם להתפלל ולהגיע למאה ברכות בכל יום, ותו לא.
קצרו של דבר, חז"ל לא הכניסו לרשימת מאה הברכות את חובת ברכת נטילת-ידיים לפני התפילה, מפני שמטרתם הייתה להגיע למספר עגול של מאה ברכות, ולא לפרט את כל הברכות שאדם חייב בהן במשך היום. ובמלים אחרות, האילוץ להגיע למספר מדויק של מאה ברכות גרם לחכמים להוציא כמה מן הברכות שאין ספק שחייבים בהן מחוץ לרשימה.
וגדולה מכולן, נראה לי שחכמים וויתרו על נטילת-ידיים שלפני התפילה מפני שהם ידעו שהמון העם יתקשו לקיים אותה (והלוואי שיתפללו), ורשימה זו נועדה לעודד את העם להתפלל ולברך ולהביאם לקשר הבסיסי ביותר של האדם עם בוראו. ולכן גם לא הכניסו לרשימה זו את ברכת ההתעטפות בציצית לפני כל תפילה ותפילה – שהרי רק תלמידי-החכמים מתעטפים בציצית לפני כל תפילה. סיכומו של דבר, ברכת נטילת-ידיים לפני כל תפילה ותפילה, אף שהיא חובה, אין להקפיד על ההמון בה, אלא לתת להם לאט-לאט להתקדם במעלות הדעת עד שיקיימוה.