נשאלתי: האם מותר להגיד "גמר חתימה טובה", ובכלל לדבר על-כך שאלוהים "כותב" ו"חותם", או שאלו מדרכי המינות?
תשובה:
ובכן, נראים הדברים לדעת רבנו שרצוי שלא לברך בְּאֵלּוּ, וגם לא לציינם בתפילה בעשרת-ימי-תשובה, ואסביר: כולנו מכירים את התוספות שנהגו להוסיף בעשרת-ימי-תשובה: בברכת מגן אברהם: "זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים"; בברכת מחיה המתים: "מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו ברחמים לחיים"; וכן בסוף ברכת שים שלום: "ובספר חיים ברכה ושלום ניזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית ישראל לחיים ולשלום".
כאשר רבנו התייחס לאמירת "ובכן" בברכת המלך הקדוש אשר נאמרת בעשרת-ימי-תשובה, הוא מורה שיש מקומות שנהגו להוסיף "ובכן" וכו'. לעומת זאת, בראש-השנה וביום-הכיפורים היחס של רבנו שונה לחלוטין והוא מורה: ומנהג פשוט לומר "וּבְכֵן". כלומר, רבנו רומז שעדיף שלא לומר "ובכן" אלא בראש-השנה וביום-הכיפורים, ואין לאמרוֹ בשאר עשרת-ימי-התשובה. ומדוע? ובכן, נראה ברור שקטע זה לא יצא מתחת ידי חז"ל, אלא הינו תוספת מאוחרת.
ולכן, הואיל ומדובר בתוספת מאוחרת, רבנו רומז שעדיף לצמצם את אמירתה.
והוא הדין לשלוש התוספות המאוחרות שהוחדרו לסידור. ויתרה מזאת, רבנו אינו אומר ביחס אליהן "מנהג פשוט" אלא "נהגו רוב העם להוסיף בעשי"ת". כלומר מדובר במנהג שנהגו בו רוב העם, ומזאת משמע שיחידי הסגולה אשר מבינים את הזרות שיש בעניין זה, אינם אומרים זאת. ובמלים אחרות, רבנו פותח פתח רחב לנבונים שלא לומר את התוספות המיותרות הללו – שהרי בנוסף להזיה שיש לפני ה' יתעלה בשמים חפצים ופעולות גשמיות כִּספרים וחתימות, תוספות אלה מייחסות גם תכונה נפשית אנושית לה' יתברך: פעולת הזכירה, ואולי רבנו סמך על מה שקבעו חכמים ע"ה לומר במוסף של ראש-השנה: "כי אין שכחה לפני כיסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך [...] הכל גלוי לפניך ה' אלהינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות".
על-כל-פנים, נראה לי שעלינו לשאוף שלא לומר את התוספות הללו אם הדבר אפשרי. ואנכי איני אומרם כלל בעשרת-ימי-תשובה, וגם את "ובכן" וכו' הנני אומר רק בראש-השנה וביום-הכיפורים. ורבנו כנראה נאלץ להתפשר ולדעתי שגה בזה, וראו: "רבנו לא היה אלהים".
לאור האמור גם איני מברך "כתיבה וחתימה טובה" או "תכתב בספר החיים ובספר הזכרון" ובשאר הזרויות הללו, אלא, תזכה לשנה טובה ומבורכת, וה' יאר עינינו במאור תורתו. יתר-על-כן, איך ייתכן לברך בכתיבה וחתימה טובה ללא תשובה וחרטה ועזיבה וקבלה-לעתיד? מילא בתפילה אשר מלאה וגדושה בענייני תשובה וניסה לה'-אלהים-אמת, אך בברכה גרידא? ונעדר לחלוטין מברכה זו יסוד התשובה והשיבה לדרך האמת, כאילו מדובר בחותמת גומי בשמים.
קצרו של דבר, נראה לי שבימינו יש להתרחק מאד מן האמירות הללו, אף יותר מאשר בימי רבנו, כי הדת האורתודוקסית המגשימה משחיתה כל חלקה טובה, והאמירות הללו אצל רבים אינן נתפשות כמשלים בעלמא, אלא מחדירות להם שלא ברצונם הזיות שווא ומדוחים.