האם מברכים אחרי הכרפס ברכה אחרונה?
מצד אחד כותב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ד הלכה ז)
"גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אף ע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך, ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית".
ומשמע שאין לברך אחר הכרפס ברכה אחרונה ועל המרור ברכה ראשונה משום שיודע ונותן דעתו לאכול את המרור.
אך מצד שני בשו"ת הרמב"ם (שו"ת הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח):
"(שאלה מרבינו משה ז"ל) שאלה כשיאכל ירק בלילי הפסח ומברך בורא פרי האדמה אם יברך בסוף אחריו או לא יברך עד שיגמור ההגדה ויברך על המרור באחרונה.
תשובה יברך אחריו לפי שההגדה מפסקת וכשיאכל המרור יברך תחלה כך ואחר כך יחזור ויברך לבסוף. משה ברבי מימון זצ"ל".
משמע שההגדה מפסיקה ולא מספיק שנותן דעתו על כך שימשיך לאכול אחר זמן.
כיצד מיישבים ההדורים? האם ניתן לומר שבמשנה תורה כוונתו שכל היום לא יתעסק בדברים אחרים? הרי זה לא הגיוני...
תודה רבה!
דביר, שאלתך רלבנטית.
לפי ההלכה נראה ברור שאין צורך לברך ברכה אחרונה על הכרפס שהרי נאמר במפורש בהלכה: "אפילו פסק כל היום כולו", וכל שכן בנדון דידן, שהמברך הפסיק בקריאת ההגדה שאף היא חלק ממצוות ליל הסדר, דהיינו המברך עוסק בחטיבה אחת של מצוות מוגדרות אשר קשורות זה בזה.
לפיכך, נראה שהתשובה הזו שיוחסה לרבנו לא יצאה מתחת ידו.
ויש זיופים רבים בתשובות רבנו ובאגרותיו, וכבר עמדתי על כמה מהמרכזיות שבהן.
לגבי ברכה ראשונה, כאשר מברכים על הכרפס (החסה) לפני אמירת ההגדה מכוונים לפטור את המרור שאוכלים לאחר נטילת ידיים, וברכת "בורא פרי האדמה" שלפני ההגדה ולפני נטילת ידיים לסעודה מועילה גם למרור שנאכל לאחר נטילת ידיים לסעודה, ולכן אין צורך לברך עליו שוב "בורא פרי האדמה", רק "על אכילת מרור".
ובמלים אחרות, הנך רואה שאמירת ההגדה אינה נחשבת להפסק.
כמו כן, אין מברכים ברכה אחרונה על כל כוס וכוס של יין, אלא בסוף ברכה אחת לכולם. וארבעה כוסות של יין הם יוצאי דופן לעניין ברכה ראשונה, כי חז"ל קבעו לכל אחד ואחד מהם ברכה בראשו, כדי להדגיש את חשיבותם.