1) האם אסור מבחינה הלכתית ליהודי להאמין שחלק מהמצוות בתורה הן ברבריות אכזריות ומרושעות? אם כן, איך קוראים להלכה זו, והאם ההלכה הזו מופיעה בהמשנה תורה של הרמב"ם?
2) הרמב"ם אינו כולל את הדברים הבאים ברשימתו של יסודות הדת: "כל יהודי צריך לדעת שכל מצוות האל בתורה הן מוסריות וצודקות." מדוע הרמב"ם לא מוסיף זאת לרשימתו? האם הרמב"ם חורג מפריט זה מרשימתו כדי ללמדנו שעיקרון זה אינו יסוד של דת, וכי יהודי שאינו מאמין בו הוא לא חוטא בזה והוא עדיין יכול לזכות בעולם הבא והוא עדיין חלק מהעם היהודי?
3) אם אכן זה אסור להאמין שחלק מהמצוות בתורה הן ברבריות אכזריות ומרושעות, האם מותר לנו לכלול במניין יהודי שיש לו אמונה רעה זו (בהנחה שיש לו יכולת לדעת את האמת)? והאם מותר לנו לאכול את הבשר שהוא שוחט או שהוא מבשל וכו'?
4) אני שואל את השאלות האלה מכיוון שלצערי הרב פגשתי לאחרונה כמה יהודים אורתודוקסים שמבחינת הפעולה מקיימים את המצוות - אחד מהם הוא אפילו רב עם הרבה תלמידים - ובכל זאת, באמונותיהם הם מאמינים שמוסר מערבי חילוני - במיוחד בסוגיות של שוויוניות תרבותית, פלורליזם, פמיניזם וחירות מינית - עדיפה בהרבה על התורה. כן, בפועל הם מקיימים את המצוות האלה מכיוון שהם מפחדים מהגיהינום, אבל באמונותיהם הם מאמינים שבעניינים אלה אלוהים ומצוותיו הם רשעים.
5) רוב הקבוצה הזו אמרו לי שהם באופן אישי לא יפרו את ההלכה באזורים אלה, אך הם מקפידים מאוד להצביע רק עבור פוליטיקאים המקדמים את המדיניות המערבית החילונית הזו.
6) בעיניי, סביר מאוד להניח כי 'היהודים' הללו, מבחינה הלכתית והשקפתית כאחד, הם כגויים לכל דבריהם; והם סרטן קטלני בקרב הקהילה הדתית - סרטן מדבק נבזי המהווה איום גדול בהרבה על היהודים הדתיים מאשר האיום של כל הגויים וכל החילונים יחד.
איני בטוח שהבנתי את כוונתך. באשכול הזה השאלה היא האם מעשיו ופעולותיו של הקב"ה כולם בצדק מדוקדק, ובכלל זה, גם מערכת החוקים והמצוות שנתן לנו, שכל כולה בצדק אלהי שלם ומושלם. וצידוק הדין הוא יסוד תורני ומהחשובים שבהם, וכל מי שמתרעם על מעשיו של הקב"ה חוטא חטא חמור ביותר, ואף עובד עבודה-זרה לפי דעתי, מפני שנדמה לו שהקב"ה הוא כמו בשר ודם אשר שוגה ומתבלבל או מפריז במעשיו, מעין מה שאמרו חז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
בעניין ההלכה שהבאת, מדובר בעניין דומה, מפני שמי שאומר שהקב"ה מרחם על על הגוזלים, הוא למעשה מנחיל השקפה רעה כאילו יש לפני הקב"ה אפליה בין בעלי החיים (בין הגוזלים לבין בעלי החיים העומדים לשחיטה), וזה סותר את היסוד שהקב"ה הוא אל אמת שאין עוולה לפניו, ולא ישא פנים ולא ייקח שוחד. כן השקפה זו נוגעת בהגשמה, מפני שהיא מתארת את הקב"ה כבעל רגשות אשר מתעורר לרחם על הגוזלים דווקא משום מה.
יש חובה דתית מן המעלה העליונה לסבור שכל מעשיו של הקב"ה בצדק מדוקדק, מן הפסוק: "הצור תמים פעלו" וכו', וכמו שהסברתי בפוסט קודם בעניין זה.
כמו כן, נאמר בתורה במפורש: "חוקים ומשפטים צדיקים", כלומר ישרים ומאוזנים.
בעניין אותם היהודים שהזכרת, ובכן, לצערנו הם אינם יודעים את היהדות כפי אמיתתה אלא כפי שהתעו אותם בדת החדשה הפרו-נוצרית, שרוב מצוותיה משובשות וכל השקפותיה רעועות ביותר וגובלות בעבודה זרה. כמו כן, הם מושפעים קשות מן התרבות המערבית המודרנית הגאוותנית ו"הנאורה" אשר רבות מהשקפותיה מזוהמות ביותר, כי מטרתה היא לאפשר אורח חיים מתירני בהמי ותאוותני, וכדי להצדיק את אורח החיים הבהמי שהיא מתאווה אליו, היא מטיפה למוסכמות חברתיות שגויות מאד וקובעות אותן כאילו היו אמת אלהית (כגון שלילת גזר דין מוות כאילו מדובר בעניין לא הומני והצגת הדת כאכזרית, והאמת היא שרחמנות כלפי האכזריים הללו היא אכזריות כלפי החברה כולה, ועוד רבות).
כמו כן, האנשים שאינם מבינים את צדקת השואה ושרק לאחר אירועים נוראים אלו הוכשרה הדרך ונסללה להקמת מדינת ישראל (באשמתנו, לא ברצון האל, כי אם היינו צדיקים לא היינו זקוקים לייסורים הללו), והיום, לאחר שבעים שנים אנחנו מתחילים להבין את הטובה הגדולה והעצומה שבהקמת מדינת ישראל.
מסיבות אלו ונוספות הם אינם מבינים את המצוות ומטרתן, ולכן אומר הנביא הושע: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (יד, י).