בסדר ההיררכי, מי החוטא הגדול יותר:
1) יהודי המאמין באמונות העיקריות של הקבלה - שאלוהים הוא עשר הספירות, ושהמעשים האנושיים יכולים להשפיע באופן חיובי או שלילי על האל על ידי גרימת "ייחודים"/אחדות או אי-אחדות באלוהים,
2) חב"דניק ממוצע - כלומר, מי שמאמין שמנחם מנדל הוא ישות אלוהית (למחצה) המסוגל למעשים אלוהיים -
https://www.chabad.fm/141/10073.html
מהקישור:
השאלה: "ראיתי שיחה של הרבי שליט"א מלך המשיח שבה הרבי אומר בפרוש שהקב"ה "עצמות ומהות" הלביש את עצמו בגוף גשמי בעוה"ז, וזה הרבי. מישהו מוכן לבאר לי את הכוונה בכך? זאת אומרת אני יודע שהרבי מאוחד עם הקב"ה, כך ששכינה מדברת מתוך גרונו. אבל כאן הרבי אומר משהו אחר לגמרי. "
מהתשובות: "הרבי שליט"א מלך המשיח מביא בעצמו מקורות לכך בקטע הבא של השיחה ובהערות שם. הכוונה הפשוטה היא (כפי שמסביר שם בשיחה) שלכאורה, איך אפשר לבקש ברכות ובקשות מהרבי שליט"א מלך המשיח, הרי זה ענין של ממוצע? צריך לכאורה לבקש ישר מהקב"ה! אלא שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת, שבכל דור יהיה יהודי כזה שבתוכו ישכון הקב"ה (כביכול). והוא נשיא הדור. וככה כשמבקשים משהו מנשיא הדור, בעצם פונים ישר להקב"ה, כי זהו "עצמות ומהות בעצמו, כפי שהעמיד את עצמו בגוף". הענין מבואר גם בתורת החסידות (אמנם לא בצורה כה גלויה) כגון בפרק ב' ומ"ב בתניא עיי"ש. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!"
דברי מנחם מנדל: "במילא איז דאך ביי א חסיד, ער מיט דעם רבי'ן מיט דעם אויבערשטן איין זאך. איך האב ניט געזען עס זאל זיך אזוי ריידן מפורש אין חסידות נאר עס איז א הרגש כו', במילא איז דאך ניט שייך צו פרען א קושיא וועגן א ממוצע, וויבאלד אז דאס איז עצמות ומהות אליין ווי ער האט זיך ארייגעשטעלט אין א גוף."
תרגום: "לפיכך אצל חסיד, הוא והרבי וה' הם דבר אחד. לא ראיתי בספרי חסידים במפורש, כך זה רק הרגש כו', לפיכך אי אפשר להקשות בקשר לממוצע, כיון שזה עצמות ומהות עצמו כפי שהתלבש בגוף." ליקוטי שיחות כרך ב' עמוד 510 ואילך.
3) יהודי שמתנצר,
4) נוצרי.
אני שואל את השאלה הזו משתי סיבות עצמאיות. ראשית, ידיעת האמת - במיוחד אמיתות כמו אלה שיש להן חשיבות חיונית, הן תיאורטית והן מעשית, בעידן בו אנו חיים - היא פעילות אנושית עילאית; שנית, אני מכיר מישהו שהוא קתולי, והוא נמשך מאוד לחב"ד, וכתוצאה מכך הוא רוצה להתגייר ליהדות כדי להיות חסיד חב"ד. לאחרונה הוא ביקש את דעתי על תוכניותיו, ואני לא בטוח מה לייעץ לו, אם כי יש לי חשד עז שזה יהיה חטא הרבה יותר גדול לאדם להפוך לחבדניק מאשר להישאר קתולי, אבל אולי אני טועה כאן, אז אנא נא להאיר אותי.
נכון, כל הדברים הללו מובילים להגשמה, וחובה לשללם, וכמו שאומר רבנו במורה (א, נה): "כבר קדם לנו בכמה מקומות במאמר זה שכל מה שמביא להגשמה חובה בהחלט לשלול אותו ממנו".
אך ההמונים בימינו שסוברים לדוגמה שה' "אוהב אותם" במובנים רגשיים, סוברים יחד עם זה כי הקב"ה אין לו גוף, לפי שלושה-עשר היסודות שרבנו קבע.
ובמלים אחרות, הם אינם מבינים כי הדברים הללו מובילים להגשמה, הם אינם מבינים מדוע רגשות יכולים להיות אך ורק לבני האדם, כלומר הם מגשימים בתת-המודע ויחד עם זאת שוללים את ההגשמה במודע, ולכן כתבתי שהם בגדר "מסופקים".
וכמו הראב"ד אשר מצד אחד הבין שהאגדות משבשות את הדעות, ויחד עם זאת העריץ את רבותיו מאמיני הגשמות וחלק מהשקפותיהם, ולכן רבנו הגדיר אותו כ"מסופק".
הנה המקור מהמורה (א, לו):
"ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה-זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר כי פשטי הכתובים הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה-זרה לא הביאוהו לעבדהּ כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמתיים אם היה קצר יכולת עיונית".
וייתכן שמדובר על מאמיני הגשמות באופנים מפורשים, ורוב המוני העם התועים אחר הבלי הקבלה והאלילות הם בגדר "מסופקים", כי לא מחנכים אותם במפורש לגשמות, אלא במשתמע. דוגמה נוספת, רבים הם אשר הולכים אחר פירוש רש"י וטוענים שהוא "לא התכוון" להגשים את הבורא, כלומר הם לא מגשימים במפורש, אף שאין ספק שאין הם מבינים מהו ייחוד ה'.
לעומת זאת, הנצרות מגשימה באופנים מפורשים, וכן רש"י שאומר לדוגמה במפורש שהאל ברא את האדם בדיוקנו, או שהאל ברא את האדם בדפוסו.