הביטחון בה' במשנת הרמב"ם

דניאל היקר,

אם תוכל להסביר לי במלים פשוטות מה החוקרים הללו אומרים, אולי אוכל להתייחס אליהם, הם מדברים גבוהה גבוהה ודבריהם נותרים ריקים ונבובים מתוכן אמיתי. דבריהם רצופים התעיות ומלים "נאורות" אך הם ריקים מיראת שמים ומדעת ה' אמיתית, ומטרתם הראשונה ואולי כל מטרתם היא, להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים, ולהיראות כ"חכמים גדולים" במגדל השן הדמיוני שבנו לעצמם.

ועליהם ועל כיוצא בהם אמרה חנה בשירתה הנשגבה: "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת". ובמלים אחרות, חדלו לכם מן הגאווה והמלים הגבוהות אשר אינן מובנות, ורק גורמות לשומעים לחשוב שהם סכלים ואבנים מפני שהם אינם מבינים את "רוממות" הדברים הנאמרים.

לענייננו, איני מצוי עתה בתוך ספר איוב, וענייניו הן מן הקשים שבסתרי תורה כי מדובר בענייני השגחה מאד-מאד קשים להבנה, ואל לנו למהר ולהתפרץ במחשבתנו כלפי ה' יתעלה ולעסוק בהם, כאילו אנחנו כבר מבינים בכל ענייני ההלכה והמחשבה הבסיסיים. לפיכך אשאיר את הדיון הרחב בעניינו של איוב למקום אחר ולזמן אחר, שבו ארגיש ואחוש שהעת והדעת כשרה לכך.

אך החוקרים הללו, מתפרצים דווקא לעניינים הקשים ביותר, כי דווקא בהם הם יכולים לתעתע ולהתעות ואין מי שיאמר להם מה תעשה ומה תפעל, כי כולם חרשים ועיוורים בנושאים הללו. סליחה שחזרתי אליהם, אך הדברים הללו חשובים לנו הרבה יותר מלהבין כעת את ענייני ההשגחה שבספר איוב, אלף מונים.

מכל מקום, אעתיק בקצרה מסקנה אחת חשובה לענייננו מתוך דברי רבנו בפרשנותו לספר איוב ולהשקפות המובאות בו בספרו מורה הנבוכים, את הפסקה הזו כתבתי במאמרי: "חשבון נפש נוקב בעקבות השואה", וכך הם דבריי שם:

"ונסיים באיוב [...], ואולי יש בזה לימוד גם על השואה ומענה לשאלה מדוע מכתה האנושה היתה דווקא בתרבות ה'יידישקייט'. באופן כללי, מסקנת הרמב"ם היתה שחטאוֹ של איוב היה בכך שהוא התרשל בידיעת השם, וכפי שאיוב מתאר את תהליך הכרתו את ה' יתעלה: 'לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ' (איוב מב, ה). כלומר, בתחילה ידעתי אותך רק במסורת אך היית רחוק מכִּליותיי. 'וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ' – לאחר מסכת הייסורים ותהליך ההתבוננות המחשבתית, שִׂכלִי הוּאר בידיעת ה' ובאהבתו".

כך שלעניות דעתי אין לדברי העתק של החוקרים לעיל שום שחר.

מורי אדיר, אלו דברי פרשנות פילוסופית לא של הרמב"ם כמובן, אלא של מי שלימד אותי יהדות במשך עשרות בשנים, קטע זה לקוח מתוך הספר" יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" ספר שעשה הרבה רעש בעולם היהודי...

האם לפי דעתך יש בדברים אלו אמת ?

מורי אדיר

האם תוכל להסביר לי את פירושו של רבנו לספר איוב? רבנו פותח את דבריו באומרו על ספר זה שהינו ניפלא ומופלא! וברור שהספר דן בנושא השגחת ה" בעולם ויסוריו של האדם, ואי יכולתו של האדם להבין, לא את יסוריו הוא, ולא את דרכיו ברוך הוא בעולמו, וכל ריע וריע, מביא את דעתו התיאולוגית פילוסופית על השאלה מדוע באו על איוב הצדיק כל הרעות האלה, וזה כמובן, לא מספק את איוב העומד על צדקותו בכל העוז בכל עת.

אני למדתי לדעת, שפרושו של רבנו על ספר איוב, הינו הפרוש העמוק ביותר מבין הפירושים הרבים שנתנו לספר זה, ורציתי לשאול אותך, האם הנך מסכים לדברים אלו: במענה ה" אל איוב מן הסערה אין האדם ואין הצדק נזכרים כלל, איוב סבור היה, שיש מובן כמוס לבריאה ובקש לדעתו, ואילו ה" מראה לו שלבריאה, באשר היא אלוהית, אין מובן כלל: כל התופעות והאירועים בה הם אבסורדיים, ושיאה, שתי מפלצות שאין להן אלא מפלצתיות בלבד. איוב מארץ "עוץ", אותו "עוץ" שנזכר לראשונה בפסוק שלאחר העקידה, מועמד באותו הנסיון שבו הועמד אברהם אבינו בעקידה: האם הוא מוכן להאמין באלוהים לא מבחינת פונקציה שאלוהים ממלא בבריאה, חכמתו או צדקו, אלא מבחינת אלוהותו? בדומה לאברהם אבינו אף איוב עומד בנסיון זה.

לאחר שנתגלה לו ה" איוב מבטל את טענתו, שלא היתה מכוונת אלא לאל שנתפס כפונקציונר של העולם, בהתאם למקובל בין רבים מן המאמינים ("לשמע אוזן שמעתיך"): משזכה לראות את ה" מבחינת אלוהותו ("ועתה עיני ראתך") די לו בכך, ואינו חש עוד צורך בתביעת "חוכמה" או "צדק".

הרמב"ם בעצם כותב שה" הראה לאיוב את העולם כמות שהוא! לא מעבר לזה...

וכן כל התיאודיציה של רעיו של איוב לא עמדה במבחן הפילוסופי תיאולוגי!

מה לדעתך הסיבה לחרון אף ה" על אליפז ושני רעיו?

וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.

וכן, מה לפי דעתך היו הדברים אשר אמר איוב וה" אומר עליהם שהם נכונים או אמיתיים?