גברים הולכים למקווה לשבתות וחגים, בעיני הרמב"ם

מר ציון, אתה הוא המזלזל, ואוכיח זאת במאמר הקצר לקמן (שיצורף למאמר על סידור רס"ג):

ובכן, מכיוון שציון מערער על השקפות דרך האמת, החלטתי לבחון את דבריו לעומק, והלכתי לעיין בדברי רס"ג בסידורו בעניין טבילת ערב יום-הכיפורים, וכך נאמר בסידורו (עמ' רנח):

"וצריך להתפלל ביום הזה חמש תפילות, שלוש התדירות כמשפט יום חול, ומוסף כמשפט כל יום קודש, ותפילה נוספת אחרי מנחה הנקראת נעילה, כלומר חתימת היום. וצריך שנתוודה בו את חטאותינו שש פעמים, מהן חמשה בחמש התפילות שהזכרתי, ו[הווידוי] השישי בתפילת מנחה של יום תשיעי שהוא מעלי [=ערב] יום הכפורים.

[ומכאן מתחיל הזיוף:] וכך צריך לעשות: היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים ויטבול בהם, ובעלותו יברך 'על הטבילה'. אחר-כך יתפלל מנחה, וכשיגיע ל'המברך את עמו ישראל בשלום', יתוודה את חטאיו בכללם בלי פירוט והוא שיאמר [כאן מובא בסידור נוסח הווידוי]" וכו'.

וכאמור, נראה לי ברור שהפסקה השנייה שהועתקה לעיל זויפה, והנה שלוש ראיות:

1) אחל במסקנת המאמר: "האם סידור רס"ג שלפנינו יצא מתחת ידיו?", וכך נאמר שם:

"קצרו של דבר, מדברי חוקרי סידור רס"ג עולה, שאין לסמוך בעיניים עצומות על סידור רס"ג שנמצא לפנינו, כי גם בו חלו ידי הזייפנים האירופים והדומים להם. ולכן, בכל מקום שנמצא נוסח תמוה בסידור רס"ג יש לזכור שסידור רס"ג עבר תחת ידי צאצאי המינים, במיוחד נוסח הסידור של כ"י א, שהוא נוסח הסידור שיצא לאור בסידור רס"ג הידוע שנמצא לפנינו".

2) ועתה לסוגייה התלמודית המרכזית בעניין הנדון, וכך נאמר במסכת פסחים (ז ע"ב):

"דכולי עלמא מיהא, מעיקרא בעינן לברוכי, מנלן? [=לדעת הכל, על-כל-פנים, מנין אנו לומדים שחובה לברך דווקא לפני עשיית המצוות?] דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. [...] בי רב אמרי: חוץ מטבילה ושופר.

בשלמא טבילא דאכתי גוברא לא חזי [=נניח לטבילה, שהרי הגוי עדיין לא ראוי לברך 'אשר קדשנו במצוותיו', מפני שהוא עדיין לא השלים את תהליך הגיור, ולכן הוא מברך לאחר הטבילה – אך מדוע שופר?] [...] [ומתקנים:] אלא אמר רב חסדא: חוץ מן הטבילה בלבד אִתאמר [כלומר, גם על השופר יש לברך לפני עשיית המצוה דהיינו לפני התקיעה בשופר]. תניא נמי הכי: טבל ועלה, בעלייתו אומר: ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".

נמצאנו למדים, כי המסקנה התלמודית היא, שכל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, כלומר לפני עשייתן, חוץ מטבילת הגוי שבא להתגייר, מפני שלא יעלה על הדעת שהגוי אשר בא להתגייר ועדיין לא טבל והשלים את תהליך הגיור, יברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' שהרי הוא עדיין לא נתקדש ונצטווה. כמו כן, הכלל: "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", מופיע בסוגיות נוספות בתלמוד הבבלי, ראו: פסחים קיט ע"ב, מגילה כא ע"ב, מנחות לה ע"ב.

רבנו כמנהגו הטהור נאמן לפסק התלמוד והנה לפניכם פסקו בהלכות ברכות (יא, ט):

"אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה לעולם אלא טבילת הגר בלבד, שאינו יכול לומר 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו' ועדיין לא נתקדש ולא נצטווה עד שיטבול, לפיכך, אחר שיטבול מברך 'על הטבילה', מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברכה".

דברי רבנו הללו וכל שאר דבריו שם, כולם מתואמים עם סוגיית ומסקנת התלמוד במסכת פסחים שראינו לעיל, ונאמן הוא רבנו לדרך המשנה והתלמוד, לדרך האמת ולדת האמת.

ועתה, לאחר שראינו את כל זאת, שאלה גדולה קמה וניצבה: איך יעלה על הדעת שרס"ג יורה לטובלים בערב יום-הכפורים כנגד דין התלמוד? דהיינו שעליהם לברך לאחר הטבילה? ולדעת רבנו שאלה זו קשה מנשוא, שהרי איך ייתכן שרס"ג יורה להמוני בית-ישראל לברך ברכה לבטלה שעוונה חמור מאד, וכֹה דברי רבנו בהלכות ברכות (א, טו): "כל המברך ברכה שאינה צריכה – הרי זה נושא שם שמים לשווא, והרי הוא כנשבע לשווא, ואסור לענות אחריו אמן". דברים קשים ביותר, ומקורו של רבנו הרמב"ם בתלמוד מסכת ברכות (לג ע"א), שם נאמר: "ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוויהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תישא".

יתר-על-כן, אין זו הפעם הראשונה שסידור רס"ג זויף בעניין הטבילה, ובעמ' צד שם נאמר:

"ואחר שגמרנו [...] עלינו להתחיל ולבאר ברכת המצוות, והוא החלק השני, ונֹאמר: על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן, כגון הציצית שקודם לבישתן מברכים: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית' [...] וכגון התפילין, כשמהדקים של היד על היד ושל הראש על הראש צריך לברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין', וכן כל המצוות חוץ מהטבילה שמברכים אחריה: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה'".

ונראה ברור כי התוספת "וכן כל המצוות חוץ מהטבילה" היא תוספת של איזה זייפן, שהרי רס"ג כבר אמר בראש דבריו: "על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן", מדוע אפוא הוא חוזר ואומר "וכן כל המצוות" וכו'? והלא כבר אמר זאת בראש. יתר-על-כן, כאמור, לא יעלה על הדעת שרס"ג יפסוק באופן כֹּה בוטה כנגד דין תלמוד מפורש.

וזיופי המינים הרשעים הם מן המפורסמות, ראו: "מאסֵּף לזיופי ספרות הגאונים".

3) לפי הזייפן לעיל, "היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים [...] אחר-כך יתפלל מנחה [...] ויתוודה את חטאיו" וכו', ואיך יעלה על הדעת שרס"ג יורה לאדם להתוודות לאחר הסעודה המפסקת? והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות תשובה (ב, ט): "ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא ייחנק בסעודה קודם שיתוודה", ואין ספק שזהו נוסח התלמוד המקורי במסכת יומא פז ע"ב (שזייפוהו המינים), שהרי כך גורס הרי"ף במסכת יומא שם:

"וחכמים אומרים: צריך שיתוודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו, ואף-על-פי שהתוודה קודם שאכל ושתה צריך שיתוודה אחר שיאכל וישתה [דהיינו בערבית של יום הכיפורים], ואף-על-פי שהתוודה ערבית יתוודה שחרית ויתוודה במוסף ובמנחה ובנעילה".

זאת ועוד, בעמ' רס בסידור שם, נאמר כך:

"אחר-כך [דהיינו אחרי תפילת מנחה של כל אחד ואחד בלחש] יתפלל לפניהם החזן כדרכו בכל תפילת מנחה, וילכו להם ויסעדו, אחר-כך יבואו לבית-הכנסת ויתפללו מעריב" וכו'.

ואיך ייתכן שיתפללו תפילת מנחה ואחר-כך "ילכו להם ויסעדו" וכו'? והלא לעיל בסמוך נאמר בסידור (עמ' רנט) שהטבילה היא בסוף היום: "וכך צריך לעשות: היהודי ילך בסוף יום תשיעי למקווה מים ויטבול בהם [...] ואחר-כך יתפלל מנחה" וכו', ואם ההליכה למקווה היא בסוף היום, איך יישאר פנאי לאדם לסעוד את סעודתו? שהרי לפי הזייפנים הללו האדם צריך להספיק בסוף היום: גם לטבול במקווה, גם להתפלל בציבור בבית-הכנסת, וגם לסעוד את הסעודה המפסקת בלחץ אדיר, ולא יעלה על הדעת שהאדם מסוגל לעמוד בלחץ כֹּה גדול. כל-שכן שכבר הזהירו חכמים ע"ה מלחץ בסעודה המפסקת שעלול לגרום לאדם להיחנק בסעודה.

קצרו של דבר, הבל הוא מעשה תעתועים: "הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ, לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (יר' י, טו–טז).