ברכת הגומל לחולה

כבוד הרב כונתי אחת היתה ׳הרמבם ורסג למדו מהגוים כול מיני נושאים בטענה שהיה בדבריהם אמת בלי קשר לטעויות השקפה אחרות שהיה בהם

האם אני טועה???

לא הוסיף עוד בנושא תודה מראש

אני מאוד מאוד מחכים מדבריך אתה ממש בעל כישרון

ככתוב יהללך זר ולא פיך

תודה

שתי הערות ברשותכם:

1) שרעבי אמר לעיל כך: "עם זאת ההרגשה באתר שדעותיהם נמחקות כליל וזה לא דרך האמת ברמבם כך הרגשתי מדבריך בתשובה כלפיהם". ובכן, ביחס לגדולי האסלה, לאחר שהוכח שהם שגו ביסודות הדת ונטו אחרי המינות, מצוה גדולה היא למחוק את דעותיהם כליל, אין לדון אותם לכף זכות ואין לחפש בדבריהם דברי אמת. וכמו ששורפים ספר תורה כשר שכתבו מין עם כל האזכרות שבו, כך מצוה גדולה לבער מן העולם את דעותיהם השקפותיהם וכתביהם של המינים והכופרים למיניהם המתעים את העם אחרי ההבל.

2) איני מבין מה הקשר בין הכלל ש"בטל הטעם לא בטלה התקנה", לעניין הנדון. הננו עוסקים בהלכה שקובעת כיצד לברך בנסיבות שונות, והוכחנו לעיל מה הן הנסיבות הללו, ומהו חוט השני שעובר בכולן (סכנת חיים ממשית וקיצונית). כלומר, שום דבר בעניין זה לא השתנה, אין כאן גזירה או תקנה שיש לה טעם מיוחד, אלא הלכה שנועדה לעורר את האדם להודות לבוראו ולקשור אותו במחשבתו לצור העולמים.

ואם יורשה לי להוסיף, דומני שהאריכות בעניין זה מיותרת.

ראשית נראה בעיני שהכלל "אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה" נאמר רק לגבי מצוות דרבנן אך לא לעניין ברכות.

שנית בנידון דידן לא בטל הטעם שכן טעם הברכה הוא הצלה מסכנה ממשית ולכן איפה שאין סכנה ממשית אין לברך.

אגב, יתכן מאוד שכיום הנוסעים בים לא יצטרכו לברך ברכת הגומל.

אשמח שר' אדיר יוסיף מדבריו המחכימים בעניין זה.

לא הבנתי את דבריך האחרונים, אם תוכל לפרטם ולחדדם. תודה

"היתכן שכיוון שנגזר במניין ההלכה אמרינן....אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה כמבואר במספר רב מאוד של דוגמאות ודברים בנושא".

בוקר טוב לקבוצה היקרה

אציין לך דבר שיעזור לקרב את האמת של ההלכה בינינו והיא בזכרוני עכשיו שתי דברים שכתבתה שהפנמתי כי מצאתי לנכון ודברי טעם.

1תפילין בחול המועד אני הולך להניח ב השם השנה אחרי אולי 15 שנה שלא הנחתי

2 תפילין ר תם אני לא מקפיד להניחם וזה מתשובתך החכמות.

ועוד עוד תשובות דברי חכם שלך ישר כוח. כך שדברי נאמרים לאמיתה של תורה ולא להתנגח.

[[[קודם כול שמחתי על שכתבת שאינך מערבב בין הנושאים זה מאוד חשוב זה חיפוש האמת]]] רמבם דיבר גדולות על אריסטו אף שהיה בו טעויות השקפתיות קשות מאוד רב אדיר באחד המקומות כתב על זה כך זוכרני טעויות שגובל בעולם הבא שלו.יש הרגשה מאוד חזקה שרבנים באלף האחרון שתעו טעויות קשות מאוד ומצווה לגנותם כמפורש בצורה ברורה מאוד באתר כאן אם זאת ההרגשה באתר שדעותיהם נמחקות כליל וזה לא דרך האמת ברמבם כך הרגשתי מדבריך בתשובה כלפיהם.

כלפי ההוזים דבריהם באמת טפשיים בנושאים אחרים כיוון שלא למדו דברי הרב אדיר שהסביר מה פשר עברה מטמטמת לבו של אדם [דברים המתישבים על הלב]אבל לשתתנו שהדברים לא נאמרו על דרך המגיה אז דבריהם יכולים להיות אמיתיים בנושאי ההלכה במיוחד שהשקיעו כול ימיהם בזה ואין נגועים בהלכות רבות שכתבו פסקי הלכה.אשר גם בזה הרב אדיר כתב דברים אמיתיים וברורים כשמש איך משכורות הענק שלהם רצחו את הדת בדידי היתה עובדה איך הם מחמת הכיסא מוכרים את הדת כולה בשביל לשמור על הכיסא [בית הדין הרבני הרבה מהם שם רוצחי דת הלכה ובני אדם בשביל לשמור על הכיסא ]רעי לב פושעים יפלו היום ולא יקומו.

בקשר לדבריך האחרונים בברכת הגומל וזה גם לרב המיוחד שלנו אדיר שענה לי

יתכן מאוד שדבריכם צודקים אף שעדיין קשה לי בעניין חולה מהראיה מהמזמור ולגבי הולכי דרכים היתכן שכיוון שנגזר במניין ההלכה אמרינן....אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה כמבואר במספר רב מאוד של דוגמאות ודברים בנושא.

בוקר טוב חג'בי. ראשית אני שמח מאוד שהמאמרים באתר גרמו לך להחשף לאפיקים חדשים וללמוד דברים חשובים שלא ידעת. ויהי רצון שירבו כמותך שמבקשים וחותרים אל האמת.

כתבת לי: "כתבתי מילים הזיה על דבריך כיוון שאתה מערבב בין הנושאים וכותב על דבריהם הזיה בגלל טעויות של נושאים אחרים שהם הלכו שולל."

ישנה טעות בדבריך. איני מערבב בין הנושאים ואיני כותב על דבריהם הזיה בגלל טעויות בנושאים אחרים.

הלכה זו ספציפית היא הזיה קשה מאוד.

חז"ל ורבנו כתבו "והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב".

הדבר פשוט וברור שבזמנם היה מצוי שהיו הולכים בדרכים מרוחקות מישוב והסיכוי להימצאות של ליסטים וחיות רעות היה גבוה מאוד.

כיום רצו להשוות בין הסיכון הנ"ל לסיכון של תאונות דרכים. אולם הדבר ברור שהשוואה כזו היא בגדר דמיון שווא. שכן המחקרים מראים שאחוז תאונות הדרכים ביחס לכמות הרכבים בכבישים הוא מועט מאוד. ומתוך כל התאונות האחוז של פגיעה בגוף או נפש הוא מזערי מאוד. ואידך זיל גמור...

שרעבי שלום,

יש עניין חשוב מאד שלצערי נמחק מדת האמת, והוא שימוש בשכל הישר בעת לימוד הלכה. כאשר חז"ל ורבנו פסקו את פסקיהם הם התכוונו שאנחנו נפעיל את השכל הישר ולא נלמד את הלכותיהם כמו תוכים או קופים מחוסרי דעת. כלומר, בכל מקום יש להפעיל את ההיגיון והשכל הישר, יחד עם קריאת ההלכה ולימודה.

ובענייננו, ולאור הראיות שהובאו בעניין הלכת הגומל, ולאור המזמור שהוא המקור לפסק ההלכה הזה, השכל הישר מורה באופן די ברור שמדובר בברכה שנועדה למקרים יוצאי דופן בלבד, אשר בהם האדם מתפעל ומתרגש מהצלת ה', וחכמים ביקשו לרתום את ההתפעלות הרגשית הזאת, להודיה לה' ולהוספה באהבתו וביראתו.

ולעניין קבל את האמת ממי שאמרו, אין ספק בכך, ואם תשכנע אותי שהנני טועה אחזור בי. ברם, בעניין זה יהיה עליך להביא ראיות חזקות מאד, כי הדברים פשוטים.

הוסיף דבר חשוב מאוד לדבריך נאור.

אף שהדעתי מודה על האמת.וקבלתי תאמת באתר כאן על הזיותיהם המרובות של האלף האחרון של הרבניים אשכנז וכו גם ספרדיים.עדיין ועדיין גדול מה זה קשור לאיך שהם הסבירו את הרמבם בהלכות הגומל. הרי הרמבם כתב קבל תאמת וכו.......והיא חביבה מכול אז מה זה משנה שהם טעו בדברים אחרים גם עליהם אמר הרמבם קבל תאמת פשוט מאוד מאוד מאוד. אין קשר בהזיות הזוהר ללימוד ברמבם אין קשר לגינויים הגדולים על אותם רבניים בשביל להציל את מדמיונותיהם של הציבור כמוני שאצלכם אותי לבין לקבל עמל עצום בלימוד הרמבם על נושאים שונים. מאה אחוז שרבנו לא היה פוסל הסברים בנושאים שהם לא טעו בהם בהשקפותיהם.

לכן אני גם כתבתי ְמילים הזיה על דבריך כיוון שאתה מערבב בין הנושאים וכותב על דבריהם הזיה בגלל טעויות של נושאים אחרים שהם הלכו שולל.

הדברים נכתבו מחמת דברי רבנו אשר הדגיש שהאמת חביבה מכול. גם מגוי שמאמין במוחמד או שתווית אחרות ויש הרגשה שפוסלים את הטועים בצורה גורפת וזה ממש ממש ממש לא בסדר ולא דרך של רבנו.

אני אשמח מאוד לתשובה מימיך נאור על דברי ובמיוחד מרב אדיר.

חגבי שרעבי תודה

אדון חג'בי.

דברי רבותינו ורבנו פשוטים ומובנים אלא שהאחרונים עיקמו אותם ושיבשו אותם.

צר לי שלא הבנת את כוונתי בעיון ראשון. בדבריי התכוונתי לומר שלא די להם שהם מברכים ברכה לבטלה אלא שהם חוזרים ומוציאים שם שמים לבטלה פעם בשבוע ואף כמה פעמים בשבוע. וכמובן שההשוואה שלך לברכת שהכל היא הזויה למדי.

קודם כול אסיר תודה גדול אני לך הרב אדיר וגם לרב נאור שלמדתי באתר כאן למעלה ממאה שעות והחכמתי מאוד.2 אני כתבתי לשון הזוי כיוון שהדברים לא מפורשים ברמבם בדיוק ואפשר לדייק גם אחרת לכן לכתוב בצורה גורפת שמי שמברך כול פעם זה הזוי זה ניראה לי לא מדויק.

אני מסכים איתך.

כל פעם אני תמה מחדש כיצד נפרצה הלשון בנוגע לברכה זו...

כל אדם שנוסע הלוך חזור מעל שעה ורבע מברך ברכה זו כי "כל הדרכים בחזקת סכנה"...

אנשים באופן קבוע כל שני וחמישי אחרי ספר תורה מברכים את הגומל... פשוט הזוי!

החולה שנזכר כאן לדעתי הוא חולה כבד מאד אשר הגיע לסכנת חיים.

וכמו שנאמר בתהלים מזמור (קז, יז-כא):

"אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ.

כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.

וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם.

יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם".

כלומר, רק לאחר שהגיעו "עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת" -- רק לאחר מכן: "יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ".

כמו כן, משום החשש של ברכה לבטלה החמורה (לא תשא את שם אלהיך לשווא) יש לצמצם את ברכות הגומל רק לחולי כבד של ייסורים וסכנת חיים.

אגב, אין זה כבוד גדול לברך את ברכת הגומל, שהרי המברך מודה שהוא היה אוויל והלך בדרכי הפושעים והחטָּאים עד שהגיעו לו ייסורים שהביאו אותו עד שערי מוות...