תוצאות החיפוש

. *** נמשיך עתה ליסוד השישי משלושה-עשר יסודות הדת, וכֹה דברי רבנו שם: " והיסוד הששי הנבואה. ההגיוניות בלי ספק; [ב] ועשיר, היא מן המעלות המידותיות, כלומר עין טובה, לפי שהם קוראים לבעל עין טובה – עשיר , והוא אמרם בהגדרת העשיר: 'איזהו עשיר? ובמלים אחרות, לעתים רבנו משתמש במלה "נבואה" על דרך "אי ההקפדה" בלשון, כלומר רבנו עשוי לומר את הביטוי במשיח הראשון שהוא דוד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו

ופרסום לקרב את לב הבריות לתורה ולמצוות [=אל עבודת אליליהם]; כולל ישיבות ערב; פתיחת מעונות יום ומטבחים עבור

ילמֵּד לאחד מבעלי הדין טענה שתועיל לו, ויֹאמר לו: אמור כך וכך או כפור באופן כך וכך, ואפילו ידע שהוא עשוק

כי רק כך המסר עשוי לחלחל, דהיינו שקאפח וערוסי ודומיהם זיהמו קשות את דרך האמת, בהתעותם את תלמידיהם לא קארו הקראי, שהתיר לקחת כסף על לימוד תורה משום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", הוא תירוץ שהיה עשוי מרחיק אנשים" נובע מלב נכלולי, אך ערוסי, שהוא לדעתי המקור לתירוץ הזה, אינו מבין דבר פשוט: התירוץ הזה עשוי

רבנו פוסק ומבאר את דבריהם בהלכות יסודי התורה פ"א, וביסוד השלישי משלושה-עשר יסודות תורתנו: " והיסוד השלישי מכל מקום, אין זו הפעם הראשונה שרש"י מציג את אבות האומה וגדוליה האמיתיים באור מאד עכור, ואין לי צל של לצרכך  ועליך", כאילו יעקב אבינו ע"ה התעניין בעושר חומרי ולכן הקב"ה נאלץ להרגיע אותו שהוא אכן ייתן לו עושר לעקור את המדרש הזה מענייני הלכה, לפרשנות הזויה לפיה היה ליעקב ספק שמא הבטחת ה' לאברהם ניתנה לזרעו של עשו

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]". כאשר הדבר קשור בשררה, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת לחלוטין! חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור

חי העולמים קשור בשמאל, ושכינה תחתונה מצד שמאל [...] מצד הימין [...] ובכן, תחילה טוענים מכשפי-האופל ש"הצדיק" "נוסע משמאל", ומוסיפים ש"חי העולמים" "קשור בשמאל", ועוד משרבטים משל על ישראל אלא דיונֵי מחשבה עמוקים במהות הייסורים, ומה שאמר איוב: "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ", אינו קשור ובתפילת מנחה שור נוחת לקבל תפילה בקרניו וכנפיו, וזה גבריאל. ברור אם הם אמיתיים או דמיוניים, הקב"ה משוטט ב-180,000 עולמות עליונים וכדלקמן] שבהן משוטט הקב"ה בשמונה-עשר

ונצרף דוגמה אחת להפיכת עצמם לאלילים: יעקב אבינו ע"ה פחד וחשש לפני פגישתו עם עשו אף-על-פי שהקב"ה הבטיח ולמרות זאת הוא נזהר וערך את כל ההכנות הדרושות כדי להגיע מוכן ככל שניתן לפגישתו הגורלית עם עשו אחיו. כך לדוגמה עשו כומרי השואה הארורים אשר ברחו והותירו את חסידיהם לבאר שחת, ולאחר שחלפה השואה, החליטו בחסידויות ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]" (עמ' קלא). ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשׂררה, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת לחלוטין

ארה"ב, ארץ אוכלת יושביה, אשר 85% מתושביה עניים, ו-15% חיים טוב, כאשר אחוז מזערי מאד מתוכם חיים בתנאֵי עושר

דהיינו שהתארים העצמיים שמייחסים לבורא], בלתי דומים [לחלוטין] לשאר התארים ואין הגדרה אחת כוללתם – ולא כן עשו יסודות דת האמת וסילק מקרבו דעות קדומות עקושות ויקושות למיניהן (וכמובן אינו אוכל מן התורה), רק אדם כזה עשוי חלקות ופיתויים והזיות גדוּלה ורוממות – חושפים את טלפיהם כלפי חוץ וטוענים "טהורים אנחנו", בעוד ששחור לבם עכור עצמים או יותר שאמנם יש ביניהם דמיון, אך הוא לא בעניין מהותי שמייצב ומעמיד את המהות, כגון השם "אדם" אשר עשוי

ואם באופן עקיף: לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע בריא נפלא ומופלא, עשיר

והם עשו ועושים עסקים על גבנו! בתור אוהב מושבע של ארץ-ישראל ואדם ימני מאד בדעותיי, הגעתי למסקנה הכואבת כי דווקא "השמאל" עשוי להיות טוב

ודבריו הם ערעור היסוד השמיני משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דברי רבנו: "והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים ומה דינו של המפקפק, דהיינו אפילו במשתמע, ביסוד משלושה-עשר יסודות הדת? ראו נא את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר היסודות: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם [לעצמו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו אגב, הונו של הזבל הזה הוערך בכשבעים וחמישה מיליון ש"ח לפני כעשור.

דרכו של יעקב אבינו יעקב אבינו היה יכול לבקש עושר ומותרות, אך הוא בחר לבקש רק את מה שהכרחי לקיומו: "לֶחֶם ולפיכך עשו מטרתם מה שהייתה הכוונה בהם מחמת היותם אדם [=הואיל והם בני אדם מטרתם:] והיא ההשגה [=השגת ה'

ולא מי שהוא יותר שלם ממנו", והוא מוסיף שם ואומר (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

עוד עשר, עשרים, שלושים, ארבעים שנה? מי יפסוק את הדין? מי יורה את ההוראה? מי יכתוב את הגט? דבריו בסוף שיעורו: "כל חכמי הדורות לא הסכימו למה שחשבו בהרמב"ם שנראה שאסור לעולם לקחת אספקה מן הציבור עבור ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

האמת חייבת להיאמר, ברם, קשה ככל שתהיה, יש לאומרה ביישוב הדעת, לא מתוך זעם עצור חלילה אלא מתוך שלוות נפש וראוי לחתום את מסכת הראיות בדברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת אשר מכֻוונים כלפי כל הולך-על-שתיים אשר בתקופה כזו איש האמת אכן עשוי לזכות לאהבת הבריות, אך בדורנו, בדומה מאד לדורותיהם של נביאי ישראל, אי-אפשר

בנוסף, הממשלה דורשת לשלול מהעיריות את סמכותן לקבוע תנאים סביבתיים עבור מפעלים מזהמים, ועוד.

כמעט שני עשורים שהביב המושחת מנהל את המדינה, וברגע אחד כשלונו נחת על ראשנו.

כלומר רוב כזה, בעת שתתפתח בו תודעה של היותו רוב, עשוי לדרוש את זכותו הדמוקרטית ליטול את ההגמוניה במדינה

אשר באה לידי ביטוי בפירושו של רס"ג למשלי (יח, כג): "אבל הראוי הוא שיהא בעל האמת מדבר בתוקף, בין שהיה עשיר

והנה דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת: " והיסוד החמישי,  שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו במהלך הגילוח נוהגים המאמינים לשאת תפילה, כשהם כמובן לא מקבלים כל תמורה כספית עבור שערם. עבור אדם מן השורה (תרתי משמע) הדהארשן מול האל מסתכם בכך שעוד בטרם הוא מצמיד את כפות ידיו זו לזו ואומר

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי

קצבת שארים שמנה ונפוחה, או אפילו כספי פרסים, כגון פרס ישראל, הוא לא נמנע מלקחת, למרות שהוא כבר היה עשיר

התורה שעל כל אדם ואדם, וכאמור בהלכות תלמוד תורה פרק א: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה: בין עני בין עשיר

אותו אדם עשוי לתמוה: מדוע הם זורקים את שׂכלם? וכי הקב"ה לא נתן לאדם כוח מחשבה אשר נקרא "צלם אלהים"? ובכלל 'אַנְשֵׁי חַיִל' שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק מיד גוזל, כעניין שנאמר: 'וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן ואצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה , כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ

ואצרף גם את דברי ישעיה (י, ה–יא), ומהם עולה שגם אשור הינו כלי משחית בידיו של הקב"ה, כדי להוציא לאור משפט ההזיה שהקב"ה פועל עוול – וזו מינות וכפירה מוחלטת בתורה (שהרי שכר ועונש צודקים ומדוקדקים הוא אחד משלושה-עשר

לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים במלאכתם "לשם שמים" (וראיתי גבאים אשכנזים שהתעשרו עושר השחתת יסוד השכר והעונש האשכבה משחיתה את יסוד השכר והעונש, והנה דברי רבנו ביסוד הזה: " והיסוד האחד עשר "בצרה מן הצרות" כל-שכן בעניין דמיוני פגאני אשר מדרדר את האדם להשקפות רעות, ואף משחית יסודות משלושה-עשר

עני תמיד, שהרי יקשה עליו עד מאד להוציא מִממונו עד שכאילו אינו בידו, וכבר הכרתי רב ממסדי שכיר ובכיר עשיר והכרתי פעם ר"ב ממסדי שכיר ובכיר עשיר גדול וצייקן עוד יותר גדול, אשר מתעטף בבית-הכנסת ובבית-המדרש בטלית אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע", וכֹה דברי רבנו בהלכות סנהדרין (ב, ח): "ובכלל אנשי חיל שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק כלומר, אם יש צורך להציל עשוק מיד גוזל מותר לבוא בהרשאה.