נאור טויטו

ישר כח! שאלה שעלתה לי מזמן: האם שיעור העיסה שחייבת בחלה נמדד על פי כמות הקמח, או על פי נפח העיסה כולל המים? ואם הולכים על פי הכמות של העיסה המעורבת עם המים, האם מסתכלים על הנפח של העיסה לפני ההתפחה או לאחריה?

לפני שר' אדיר יאריך בתשובה מפורטת כדרכו בקודש, אומר כמה מילים. העניינים שהזכרת שבהם לכאורה לא דייק רבנו הם עניינים של השקפה על פי הממצאים המדעיים שהיו בזמנו, והוא עצמו הודה שהם לא בהכרח נכונים. אולם העניין שלא להתפרנס מהתורה היא הלכה פסוקה של חזל והם פסקו שהעובר על כך נוטל חייו מן העולם. אותם שנקראו חכמי ישראל עברו על כך בשאט נפש ועיקמו את ההלכה כדי שתתיישב עם דרכם הרעה.

פשוט הזוי!!! מה הם מצפים?! מגיל 3 מאכילים אותם סיפורי עליבאבא של בעל שם טוב שחזה התגלויות והם הולכים עם זה בתודעה עד שהם ממש מאמינים שחזו התגלות גם כן.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94

"גם בנושא העבודה, גדולי ישראל כולם עבדו. מספיק להזכיר את רש"י ורמב"ם שעבדו במשרה מלאה. כל הדרישה הזו שתלמידי ישיבות לא צריכים לשרת ולא צריכים לעבוד זה זיוף היהדות".

זה מזכיר לי את הזייתם של הברסלבים שבטוחים ששגיאות הכתיב וההגיה בספר של רבם הם מכוונים ויש בהם "עניין".

אכן כדברייך. רוב קהילות מרוקו (למעט המקובלים חדשים מקרוב באו), דבקו במנהגי אבותם ולכן לא שינו את הנוסח המקורי, אולם בשנים האחרונות כאן בארץ החלו להתפלל בסידורי הספרדים ושינו את הנוסח.

אוסיף על דברייך ואומר, שעד לפני כארבע מאות שנה רוב ככל הספרדים גרסו בתפילה "דעה בינה והשכל", והראשון שבא ושינה זאת הוא שמואל ויטאל שר"י, בנו של חיים, ולא בגלל שכך קיבל ממישהו, אלא כך דייק מסברתו (וגם בזה הוא טעה), בגלל איזה משפט שכתב אבא שלו. והיום רוב ככל הספרדים גורסים "חכמה בינה ודעת" בעקבות דבריו. ואם בנוסח ברכה כה חשובה נכשל העולם האורתודוקסי על אחת כמה וכמה בהשקפותיו ודעותיו.

תשובה נהדרת! תעדכן במידה וישיב...

ראשית כל ברוך בואך לאתר. אחד המאפיינים של חברי האתר הוא שהם מזדהים בשמם האמיתי. לגבי קבוצת וואטסאפ אכן רעיון נחמד מאוד וכבר הועלה רעיון זה. ככל הנראה בימים הקרובים יצא לפועל.

כנראה שעבר זמן רב מאז שראיתי מאמר זה ונשכח ממני. תודה שהארת את עיניי על כל פנים. מכל מקום, גם אם נצא מנקודת הנחה שלדעת רבנו נכון יותר שלא להתפלל עם חזרה, ישנם כאלו שמתפללים עם חזרה ולדעתי ראוי לכל הפחות להוסיף "מודים דרבנן" כנוסח רבנו. למשל חבר שלי שמתפלל קבוע מהסידור במניין רגיל אינו מכיר עד היום את נוסח רבנו ל"מודים דרבנן".

שלום וברכה. כידוע תפילות העמידה בסידור מופיעות באופן שהש"ץ אינו חוזר על התפילה, כביכול כתקנת רבנו הרמב"ם. אולם ראוי לציין כי הרמב"ם תיקן זאת רק בתפילות השבת והמועדים או בתפילת מנחה של חול במקרה והזמן היה מצומצם. אולם בתפילות החול היה מתפלל עם חזרת הש"ץ כתקנת חז"ל ומעולם לא עלה על ליבו לבטל את תקנת חז"ל אפילו בשבתות ומועדים אלא באופן שישנו חילול השם כמבואר בתשובתו. ולכן לעניות דעתי ראוי להדפיס את הסידור באופן שיופיע בו "מודים דרבנן" ושאר העניינים התלויים בחזרת הש"ץ למען אלו המתפללים כתקנת חז"ל הראשונה. וכדי שדעתי תבואר דיו, אני מצ"ב לשון רבנו בתשובתו (בלאו חלק ב סימן רנו): "בתפלת שחרית ומוסף בשבתות וימים טובים לבד, בגלל ריבוי האנשים, אעשה אותה לתפלה אחת [...] וכן אם אירעה לנו תפלת מנחה באיחור מאד, עד שאחוש שמא תשקע החמה, אעשה, ששליח צבור יסדיר התפלה בקול רם וקדושה. וראינו, שאין בזה הפסד כלל, לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה, והבקי יתפלל לעצמו עם שליח הציבור מלה במלה. ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא, שהאנשים כולם בשעת תפלת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר, אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה. וכל מי שאינו בקי, כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחין וכחין ורקין ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפלת שליח ציבור, עושה גם הוא כזה ונקבע בלבות האנשים כולם, שאין תפלה אלא בעת הלחש. ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך ומכל שכן בתקנת התפלה ובזה יש משום הסרת חלול השם, שחושבים בנו שהתפלה אצלנו שחוק ולעג [...] אבל כשנתפלל בשאר ימות החול באנשים מועטים בקיאים, אנו מקיימים התקנה הראשונה ומתפללים לחש ובקול רם. וכתב משה." והוסיף רבנו בתשובה רנ"ח (שם): "הראוי, אשר צריך לסמוך עליו, הוא מה שתיקנו החכמים ז"ל, והוא שיתפללו הכל בלחש ויצא ידי חובתו כל מי שהתפלל, אין הבדל בין ש"ץ או זולתו מן הקהל, ואחר כך יחזור שליח הציבור ויתפלל בקול רם בקדושה כדי להוציא את מי שאינו בקי. וזוהי דעת החכמים, והיא ההלכה." בברכה.

לגבי שאלתך הראשונה, עיין קאפח שם: דווקא כשהפסולת והאוכל מעורבים זה בזה, אבל אם הם נבדלים זה מזה אלא שהם מחוברים באופן טבעי - מותר.

למען האמת מדובר במחלוקת פנימית בין המקובלים והם סותרים זה את זה. חלקם טוענים שתורה זו ניתנה בסיני והועברה על ידי אחיה השילוני שהאריך ימים. וחלקם טוענים שאליהו הנביא נגלה לסבו של יצחק סגי נהור וגילה לו תורה חדשה. כמובן ששני טענות אלו הזויות לחלוטין והמחלוקת הפנימית הזאת רק מוכיחה ומחזקת את העובדה שהכל שקר וכזב.

היום התפללתי בסידור ובתפילת נעילה כתוב "כתבנו לחיים" וכו'. אולם אחר בדיקה ראיתי שרבנו כתב בסדר התפילות של ראש השנה; "ובתפלת נעילה של יום הצום אומרין בברכות אלו מקום 'זכרנו לחיים' - 'חתמנו לחיים'.

אכן אנכי מסכים עמך. כוונתי בנעלי בד היינו לנעלי בד שיוצרו במיוחד ליום הכפורים וסולייתם דקה עד מאוד.

עוד נראה לי לחדד כי נעילת הסנדל היא אחת מחמשה עינויים, כלומר שאדם צריך להרגיש עינוי בעניין זה. אולם בנעליים הסנטטיות המצויות היום אין כלל עינוי, אדרבה הן נוחות להפליא. לעניות דעתי ניתן לקיים עינוי זה כיום או בנעלי בד המצויות, או בנעלי אצבע, או בחיקויי הקרוקס למיניהם (בקרוקס מקורי אני מסתפק).

לעניות דעתי אין מדובר בהיקש אלא בפשט ההלכה. דווקא אם נועל סנדל משעם או מגומא וכדומה מכיוון שאין הם נוחים. וכן אם כורך בגד על רגלו מותר מכיוון שקושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. הא לאו הכי לא יהיה מותר.

ערב טוב לכל החברים, ערב טוב ר' אדיר היקר. כתבת: "נוסח הברכה לפי כתבי היד הוא כמו שמופיע בסידור וכדלקמן [...] 'מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'". אך מחילה מכבודו, כי ברוב כתבי היד וכן ב"חתום" מופיע נוסח הברכה בלא המילה "מלך". וכך גם העיד רבי יהושע הנגיד מצאצאי רבינו (בתשובותיו, סימן ז), שהיה בידו טופס כתב יד רבינו ובו היה כתוב בלא המילה "מלך". (ועיין "סידור הרמב"ם מהדורת נוסח תימן עמוד סא וכן במהדורת משנה תורה של מקבילי בספר אהבה עמוד 205). כמו כן כך משמע גם מתשובת רבינו (בלאו קפב) וז"ל: "ונוסח הברכה הי"א הוא שיחתום 'בא"י אוהב צדקה ומשפט', ואינו חייב להזכיר 'מלך' אלא בעשרת הימים". ותשובה זו הובאה גם על ידי רבי אברהם בן הרמב"ם (מובאת בהקדמה לספר "מעשה רקח" על הרמב"ם). ובהמשך כתבת: "כמו כן, ניתן לפרש שראוי כל השנה לומר מלך בברכה זו מפני שהיא נוגעת למשפט, ושמירה על קיומה של מערכת משפטית נאמנה וישרה הוא תפקידו המרכזי של המלך". אולם, טעם זה אינו מצדיק אמירת "מלך", שכן חתימת הברכה מכוונת על הקב"ה שהוא אוהב צדקה ומשפט ולכן ציווה למנות שופטים ודיינים שינהלו מערכת משפטית וצודקת, ואינה מכוונת על המלך. ורק בעשרת הימים אנו רוצים להדגיש את מלכותו של הקב"ה ושהוא כביכול שופט בימים אלו את כל יושבי תבל ולכן משנים לומר "המלך המשפט".

לעניות דעתי ניתן לחדד את דבריו של ר' אדיר. מקובלי הזוהר אינם זייפו רק ספר, הם זייפו דמות מפוברקת שנקראת בפיהם "רבי שמעון בר יוחאי", כלומר אין זה באמת רבי שמעון התנא הגדול אלא זיוף זול שנוצר מכח מדמה סרוח של מקובלי ספרד. ואם כן כאשר אנו מבזים את אותו רבי שמעון, אנו בעצם מבזים את דמותו המזוייפת והדמיונית ולא את התנא הגדול.