נאור טויטו

אכן אנכי מסכים עמך. כוונתי בנעלי בד היינו לנעלי בד שיוצרו במיוחד ליום הכפורים וסולייתם דקה עד מאוד.

עוד נראה לי לחדד כי נעילת הסנדל היא אחת מחמשה עינויים, כלומר שאדם צריך להרגיש עינוי בעניין זה. אולם בנעליים הסנטטיות המצויות היום אין כלל עינוי, אדרבה הן נוחות להפליא. לעניות דעתי ניתן לקיים עינוי זה כיום או בנעלי בד המצויות, או בנעלי אצבע, או בחיקויי הקרוקס למיניהם (בקרוקס מקורי אני מסתפק).

לעניות דעתי אין מדובר בהיקש אלא בפשט ההלכה. דווקא אם נועל סנדל משעם או מגומא וכדומה מכיוון שאין הם נוחים. וכן אם כורך בגד על רגלו מותר מכיוון שקושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. הא לאו הכי לא יהיה מותר.

ערב טוב לכל החברים, ערב טוב ר' אדיר היקר. כתבת: "נוסח הברכה לפי כתבי היד הוא כמו שמופיע בסידור וכדלקמן [...] 'מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'". אך מחילה מכבודו, כי ברוב כתבי היד וכן ב"חתום" מופיע נוסח הברכה בלא המילה "מלך". וכך גם העיד רבי יהושע הנגיד מצאצאי רבינו (בתשובותיו, סימן ז), שהיה בידו טופס כתב יד רבינו ובו היה כתוב בלא המילה "מלך". (ועיין "סידור הרמב"ם מהדורת נוסח תימן עמוד סא וכן במהדורת משנה תורה של מקבילי בספר אהבה עמוד 205). כמו כן כך משמע גם מתשובת רבינו (בלאו קפב) וז"ל: "ונוסח הברכה הי"א הוא שיחתום 'בא"י אוהב צדקה ומשפט', ואינו חייב להזכיר 'מלך' אלא בעשרת הימים". ותשובה זו הובאה גם על ידי רבי אברהם בן הרמב"ם (מובאת בהקדמה לספר "מעשה רקח" על הרמב"ם). ובהמשך כתבת: "כמו כן, ניתן לפרש שראוי כל השנה לומר מלך בברכה זו מפני שהיא נוגעת למשפט, ושמירה על קיומה של מערכת משפטית נאמנה וישרה הוא תפקידו המרכזי של המלך". אולם, טעם זה אינו מצדיק אמירת "מלך", שכן חתימת הברכה מכוונת על הקב"ה שהוא אוהב צדקה ומשפט ולכן ציווה למנות שופטים ודיינים שינהלו מערכת משפטית וצודקת, ואינה מכוונת על המלך. ורק בעשרת הימים אנו רוצים להדגיש את מלכותו של הקב"ה ושהוא כביכול שופט בימים אלו את כל יושבי תבל ולכן משנים לומר "המלך המשפט".

לעניות דעתי ניתן לחדד את דבריו של ר' אדיר. מקובלי הזוהר אינם זייפו רק ספר, הם זייפו דמות מפוברקת שנקראת בפיהם "רבי שמעון בר יוחאי", כלומר אין זה באמת רבי שמעון התנא הגדול אלא זיוף זול שנוצר מכח מדמה סרוח של מקובלי ספרד. ואם כן כאשר אנו מבזים את אותו רבי שמעון, אנו בעצם מבזים את דמותו המזוייפת והדמיונית ולא את התנא הגדול.

על אותו משקל נשאל: כיצד האמינו מליוני בני אדם לספר הברית החדשה והקוראן? דרך בני האדם לכסוף אל ה"לא נודע", מה שמעבר להשגת האדם. אדם שלא הכשיר את שכלו ודעתו נוטה בקלות אחרי המאגיה וההזיות. וכבר בתחילת מורה הנבוכים הדריך אותנו רבינו הגדול כיצד להתנהג בעניינים אלו, וז"ל (ח"א פ"ה): וכך נאמר אנו, שאין ראוי לאדם להתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה [מדעי האלוהות\מעשה מרכבה] בהשערה ראשונה בלי שיכשיר את עצמו בחכמות ובמדעים, ויטהר את מידותיו ככל הראוי, וירסן תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. וכאשר ילמד הקדמות אמיתיות נכונות וידע אותם, וידע חוקי הדיון והלמידות, וידע דרכי ההישמרות משיבושי המחשבה, אז ייגש לחקור בעניין הזה.

ישר כח ר' אדיר שהארת את עינינו. אגב, אם כבר הזכרנו את עניין ה"עיטוף", זה המקום להעיר על אופן העיטוף המצוי היום בדת האורתודוקסית. עוד לפני שה' האיר עיניי בדת האמת, התגלגל ליידי קונטרס של ר"ב אחד תימני על נושא זה. שם הוא הוכיח בראיות שהדרך בה מתעטפים היום בטלית גדול (שמעלים את צדדי הטלית על הכתפיים) אינה דרך עיטוף ולא יוצאים כך ידי חובת המצווה, והדרך הנכונה והמקורית היא כשיטת התימנים.

אמנם רבינו לא הזכיר טלית קטן ונראה שמנהג זה לא היה קיים אז. אולם, האם יש חילוק בין מלבוש לעיטוף? שהרי לכאורה החיוב הוא על בגד שיש לו ארבע כנפות ולא חילקה תורה בדבר... כלומר, מלבוש טלית קטן אכן מחוייב בציצית והלובשו אכן מקיים מצוות "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", הלא כן? ולעניין תחילת מנהג זה יש לשער כי בארצות הנכר חששו היהודים להתעטף בציצית ולכן התחכמו והכינו לעצמם "טלית קטן". וכמו כן היום אם יתהלך אדם עם טלית עליו ברחוב במשך היום יהיה הדבר תמוה ומשונה בעיני הבריות, ואם כן, לכאורה, הטלית קטן מהווה תחליף ראוי? או שלא?

לחיצת יד שלא לשם חיבה אלא כבוד בעלמא, לא מצאתי סמך מפורש לכך. אבל גם אם נרצה לומר שדבר זה הינו אסור, ברור לי שלשיר בפניו זה הרבה יותר חמור. כלומר לשמור נגיעה אחרי ששרת לפניו בקול ערב, קצת תמוה בעיניי.

כמדומני שאין שום מקור למעשיה. מה שכן ברור ששירת נשים אסורה.

חזק וברוך ר' אדיר. ברשותך אוסיף מעשה קצר שהייתי נוכח בו, כדי להבין עד כמה עקומה דרכן של הישיבות בכלליות. חמי (בעל בית פשוט שעובד קשה למחייתו) התארח אצלי בשבת ובא לבקר אחיין של אשתי (בן 14 לומד בישיבה). חמי לתומו שאל אותו מה הם לומדים בישיבה, והלה שיתף אותו כי הם עוסקים במסכת בבא בתרא ב"עיון" ובמסכת סוכה ב"בקיאות". חמי שאל אותו, לאורך כמה זמן? והלה השיב לו: לאורך כל השנה. כלומר, שנה שלימה (מתשע בבוקר עד בערך שמונה בערב עם הפסקה באמצע) הם לומדים שני מסכתות של גמרא. נערים בני 14 שיכולים לקנות את עולמם בבניית השקפות ודעות אמיתיות, מכלים את זמנם על פילפולי סרק שנועדו "לחדד את מוחם". כמה זה כואב ועצוב.

יוצא אם כן שכל הפוסקים והמפרשים טעו בהבנתם את דברי הגמרא, שכן הם הבינו שכוונת חז"ל שיש מצווה לסעוד במוצ"ש שכן אמרו "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש", היינו שמצוה עליו לקיים סעודה במוצ"ש, אך האמת שלא כיוונו כלל לאמת.

כלומר, לפי דברייך יוצא איפוא, שכוונת חז"ל ורבינו במשפט: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש וכו'", היינו להורות לנו שאדם יקפיד לסדר את שולחנו באופן מכובד לסעודה, ואין כוונתם להורות לנו שיש מצווה לסעוד סעודה נוספת במוצ"ש. האם הבנתי נכון?

יהי רצון שיזכנו ה' בקרוב לכתוב מאמר על כמה מההזיות והשיבושים המופיעים בספרו.

אשרייך מתן לוי. אם כך הם פני הדברים, פקח נא גם את עיניינו. הוכח נא את טעותיינו. כמוך היו עשרות ש"זרקו" פצצות לאוויר ולאחר מכן חזרו לאחוריהם עם הזנב בין הרגליים. אנחנו פה ואתה יותר ממוזמן לדבר דברי טעם, אם ישנם כאלה...

מתן לוי, יהי רצון שתזכה להשתחרר מדעות קדומות ולקבל האמת ממי שאמרה. כולנו היינו במשבצת שלך, ורק אחרי שמסרנו נפש על מידת האמת זכינו לפקוח את עינינו.

בראבו רבינו, בראבו ! שיחקת אותה! כל כך הרבה מלל ואפילו טענה אחת או ראיה אחת אין בידך. "ואוכל לכתוב ספר של 99999 עמודים עם דברי ראיה והוכחה על כל דברי הכסילות והתמימות אשר הנכם אוחזים במוחכם המעוות ובליבכם המפוצץ בגאווה". נו, לפחות תתחיל... "אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה, יצא עתק מפיכם". אגב, אפילו פשט של מצוה פשוטה מתורתנו הקדושה אינך יודע... כתבת: "למשל איך אין בידו פחד להסתובב ללא ציצית קטן, הרי מצווה מן התורה "ועשו להם ציצית .."... עליך נאמר: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד".

הטענה שהצגת משמם הינה שקרית ומהובלת משרשה. שכן אותם יהודים שהולכים לקברים, מחלקים את זמנם והולכים גם לשאר המקומות שהזכרת...

ככלל שמתי לב בהתעסקות המועטת שלי בהערות של קאפח, שבמשנה תורה הוא כתב באיפוק, ולעומת זאת במורה הוא הרשה לעצמו לכתוב יותר בתקיפות. לדעתי הסיבה לכך היא פשוטה. הוא ידע שבמשנה תורה עוסקים הרבה מלומדי התורה של ימינו, לעומת המורה שרק מעטים מכירים אותו. וזה רק מראה שהוא מאוד חשש לתפקיד שלו, וחבל שזנח את מדת האמת הצרופה של רבינו.

לא מבין דבריך...