שלום וברכה.
כידוע תפילות העמידה בסידור מופיעות באופן שהש"ץ אינו חוזר על התפילה, כביכול כתקנת רבנו הרמב"ם.
אולם ראוי לציין כי הרמב"ם תיקן זאת רק בתפילות השבת והמועדים או בתפילת מנחה של חול במקרה והזמן היה מצומצם.
אולם בתפילות החול היה מתפלל עם חזרת הש"ץ כתקנת חז"ל ומעולם לא עלה על ליבו לבטל את תקנת חז"ל אפילו בשבתות ומועדים אלא באופן שישנו חילול השם כמבואר בתשובתו.
ולכן לעניות דעתי ראוי להדפיס את הסידור באופן שיופיע בו "מודים דרבנן" ושאר העניינים התלויים בחזרת הש"ץ למען אלו המתפללים כתקנת חז"ל הראשונה.
וכדי שדעתי תבואר דיו, אני מצ"ב לשון רבנו בתשובתו (בלאו חלק ב סימן רנו):
"בתפלת שחרית ומוסף בשבתות וימים טובים לבד, בגלל ריבוי האנשים, אעשה אותה לתפלה אחת [...] וכן אם אירעה לנו תפלת מנחה באיחור מאד, עד שאחוש שמא תשקע החמה, אעשה, ששליח צבור יסדיר התפלה בקול רם וקדושה. וראינו, שאין בזה הפסד כלל, לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה, והבקי יתפלל לעצמו עם שליח הציבור מלה במלה.
ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא, שהאנשים כולם בשעת תפלת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר, אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה. וכל מי שאינו בקי, כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחין וכחין ורקין ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפלת שליח ציבור, עושה גם הוא כזה ונקבע בלבות האנשים כולם, שאין תפלה אלא בעת הלחש. ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך ומכל שכן בתקנת התפלה ובזה יש משום הסרת חלול השם, שחושבים בנו שהתפלה אצלנו שחוק ולעג [...] אבל כשנתפלל בשאר ימות החול באנשים מועטים בקיאים, אנו מקיימים התקנה הראשונה ומתפללים לחש ובקול רם. וכתב משה."
והוסיף רבנו בתשובה רנ"ח (שם):
"הראוי, אשר צריך לסמוך עליו, הוא מה שתיקנו החכמים ז"ל, והוא שיתפללו הכל בלחש ויצא ידי חובתו כל מי שהתפלל, אין הבדל בין ש"ץ או זולתו מן הקהל, ואחר כך יחזור שליח הציבור ויתפלל בקול רם בקדושה כדי להוציא את מי שאינו בקי. וזוהי דעת החכמים, והיא ההלכה."
בברכה.
