top of page

אדיר דחוח-הלוי

אדמין

בשם ה' אל עולם

More actions

פוסטים בפורום

אדיר דחוח-הלוי
29 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי בעניין. ובכן, לדעתי ג'ל-לק איננו חוצץ לטבילת אשה לבעלה, משתי סיבות: הראשונה, בהלכות מקוות (ב, כא) נאמר שכוחל שאשה צובעת בו את עיניה אינו חוצץ לטבילת אשה לבעלה, ונראה ברור שהוא הדין לג'ל-לק, שהרי שניהם נועדו לנוי ועוביים דק מאד. והשנייה, עוד נאמר שם בהלכה, שכל העניינים הללו כגון צבע הכוחל: "כל הדברים האלו וכיוצא בהן אינן חוצצין אלא מדבריהם, ולעניין טהרות גזרו, [אך] לעניין בעילה לא גזרו". כלומר, יסוד כל העניינים הללו הוא בגזירות דרבנן לעניין טהרות, ולכן יש להקל בהם בכל דבר שלא נאמרה בו הלכה מפורשת: גם כי יסוד הגזירות הינו בדינים דרבנן, וגם כי כל מה שגזרו בו חכמים בעניינים אלה הוא לעניין טהרות – וכל-שכן שמצאנו דימוי בין הכוחל לבין הג'ל-לק. והוסיף חברי השואל נקודה חשובה מאד, וזה לשונו: "בנוסף, ה'רבנים' היום מרבים דווקא להגיד כמה זה לא בסדר. האם זה נכון או לא? האם ראוי בכלל להחמיר בזה כי ייתכן מצבים שנשים שאינן דתיות אלא מסורתיות יוותרו על ההלכה הזאת אם נקשה עליהן". ואם אכן הכומרים האורתודוקסים הטיפשים מטיפים בעניין זה, ומקשים על הנשים להיות מותרות לבעליהן – וזאת בניגוד מוחלט לחכמים ע"ה שהקלו במפורש בגזירותיהם כמו שראינו לעיל בעניין טבילת אשה לבעלה – אם אכן כך, עוונם חמור מאד מפני שהם מערימים איסורים אורתודוקסים פרו-נוצרים שמכשילים את עמֵּנו בענייני טהרת המשפחה וקדושתה, ובזה מרחיקים את עמֵּנו מתורת ה' צבאות, ומייאשים את הרחוקים מלשוב לה'-אלהים-אמת. והנה פסק רבנו בעניינם בהלכות מאכלות אסורות (יז, כא), וכֹה דבריו: "שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו". כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין! כל-שכן מי שמרבה איסורים בענייני נידה, שהרי ידוע שבימי קדם עובדי האלילים החמירו מאד בענייני הנידה, ומי שמחמיר בזה מעבר למה שציוו עלינו חכמים הולך בדרכי האלילים והאטִּים. יתר-על-כן, אם הם מחמירים בהזיה שמדובר באיסור תורה, הרי שהם יוצאים לתחום חמור עוד יותר, שהרי הם מוסיפים חוקים שה'-אלהים-אמת לא ציווה בהם: "וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם" (מ"ב יז, ט), וכֹה דברי רבנו ביסוד התשיעי: "והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה] [...] וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
2
0
17
אדיר דחוח-הלוי
26 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: לצערי יש מישהו ממשפחתי שאינו מרגיש כל-כך טוב. סיפרתי את זה לכמה מחבריי הדתיים וישר הם התחילו עם ההזיות. חלק אמרו לקרוא תהילים (ידוע שהרמב"ם אוסר לקרוא תהלים על החולה, ומתיר אך ורק לבריא לקרוא תהלים כדי שקריאת הפסוקים תעמוד לו לזכות וכו', וכן למחוסר-דעת שיש סכנה לחייו כגון הלוחש על המכה), והיה איזה אחד שהִפנה אותי לרב מקובל "הרטנגן" שמעתי שאומרים שהוא עושה קסמים וכו' (הזיה פגאנית שברור שרבנו וחז"ל היו פוסלים). אמרתי להם שהסגולות וההזיות הללו נוגדות את תורתנו והדרך היחידה היא להתחנן בצער בלב נשבר ונדכה, ולהתפלל באמת ובלבב שלם לה' יתעלה (ממש רבתי ומחיתי נגדם) האם נהגתי נכון שככה מחיתי? מה הרמב"ם חושב על לקבל ברכה מרב? תשובה: ראה במאמר "תורה מגנא ומצלא", בסוף המבוא שם מתואר כיצד דוד המלך ע"ה התנהג בבוא עליו ייסורים. בעניין הברכות, אין לקבל ברכות מרבנים, הואיל ומבקש הברכה מאמין שיש בכוח ברכתו של הרב לפעול גדולות ונצורות, כלומר מבקש הברכה מאמין שהרב הוא מתווך וצינור שעשוי להושיעוֹ ולהוריד לו שפע – וזו עבודה-זרה, כל-שכן כשרבני ימינו הידועים בציבור כמחלקי ברכות וסגולות הינם מינים ומחללי-שם-שמים. אמנם, אדם יכול לקבל ברכה מחברו או מרבו וכו', אך רק במטרה שהברכה תעודד ותחזק ותרומם אותו מבחינה נפשית ורגשית. עשית טוב מאד שמחית כנגדם, ועל-כל-פנים רצוי לזכור תמיד שלא להתרגז בשעת התוכחה, כי הכעס מוציא מן האדם את הדעת, משבש את התוכחה במידה רבה ומחטיא את המטרה. אמנם, לאחר שמחית בם וראית שהדברים הגיעו למקומות של ריב ומצה הנך פטור מלהוסיף ולהוכיח, ועל גדרי התוכחה ואופני חיובה, ראה: "חובת מצות הוכח תוכיח את עמיתך".
1
1
50
אדיר דחוח-הלוי
25 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: לעתים השרטוט על הגוויל יוצר חתך דק מאד על הגוויל, ולעתים בעת הכתיבה על הגוויל הדיו זורם לחתך הדק הזה (מעין תעלה), ועלול ליצור דיבוק בין האותיות. המתבונן הרגיל לא יבחין בזה, אבל בעיון מעמיק ניתן לראות לעתים שפס דק מאד של דיו, ממש כחוט השערה (בקושי, ולא שערת זקן) נמשך בין האותיות ויוצר מגע. האם זה פוסל וצריך להפריד? בנוסף, האם לדעתך נכון להגות כל מילה לפני הכתיבה שלה? הם חושבים שחובה, כמו כן, הם הוסיפו המצאה של טבילה לפני כתיבת שמות ה' כ"הידור", מה דעתך? תשובה: 1) שערת הדיו האפסית הזו אינה נכלל בגדר של דיבוק אותיות שפוסל, משלוש סיבות: א) התורה לא ניתנה למלאכי השרת. ב) חוקי התורה לא נועדו לייגע אותנו מעבר ליכולת האנושית. ג) רבנו פוסק בהלכות תפילין ספ"א: "וצריך להיזהר בכתיבתן, כדי שלא תדבק אות לאות, שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה – פסולה, וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה – פסולה" וכו'. נמצא, שחכמים קבעו גדר מפורש לכשרות האותיות, והוא כל שנער קטן יכול לקרותן, ומזה ניתן בהחלט ללמוד גם לעניין החיבור האפסי הזה שציינת, דהיינו כל שנער קטן אינו יכול להבחין בו – כשר, כל-שכן מתבונן בוגר, וכל-שכן בר-דעת. 2) בנוגע להזיות שהמינים וצאצאיהם מוסיפים ללא שום צורך על התורה-שבעל-פה: אם הם סבורים שמדובר בדין תורה – הרי שהינם מוסיפים על התורה והינם בגדר מינים ואפיקורוסים שדינם מורידין ולא מעלין, וכדברי רבנו ביסוד התשיעי: "והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה] [...] וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]". ואם הם סבורים שמדובר בדינים דרבנן – הרי שהם עומדים בחטא גדול, מפני שהם ממרים על-פי הסנהדרין שלא חייבה במאומה מהזיותיהם, וכדברי רבנו בהל' מאכלות אסורות (יז, כא): "שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו". כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין! והסיבה להזיותיהם הוא רצונם להצטייר כ"צדיקים וחסידים אלהיים" אשר ראויים להערצה ולמימון.
2
1
32
אדיר דחוח-הלוי
25 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: שלום, רציתי לשאול על דבריך [כוונתו לדברים שנכתבו במאמר: 'מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית'] שהרי ציטטת את דברי הרמב"ם שכתב שהסנהדרין פסקה כמה שנים קודם התלמוד, ואם כן, אינו מובן מדוע אנו מחויבים לדברים שהסנהדרין לא הסכימו עליהם? ואי-אפשר לומר שהדברים כפשוטם שכל ישראל הסכימו עליהן, שהרי היו יהודים שמזמן גלות בבל לא חזרו למושבותיהם וחלקם עדיין אין אנו יודעים היכן הם, וחלקם אנו יודעים שאינם מודעים לאיסור מוקצה, כמו כמה מיהודי הודו מאתיופיה וכדומה. תשובה: לא עלי קושייתך כי אם על רבנו הרמב"ם, והנה לפניך דבריו בהקדמתו ל"משנה תורה": [כט] "וכל בית-דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה, וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות, לא פשטו מעשיו בכל ישראל – מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים, והיות בית-דין של אותה מדינה יחידים, ובית-הדין-הגדול של שבעים ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד". [לא] "ודברים הללו בדינים וגזרות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור התלמוד. אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי חייבים כל ישראל ללכת בהן, וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים בתלמוד, ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם". [לב] "[מדוע כופין ללכת אחר פסיקת התלמוד?] הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל [לאחר שהדינים נפסקו על-ידי הסנהדרין כאמור] ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובן, והן ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו עליו השלום". רבנו אפוא משיב לך בשתיים: א) די ברוב מכריע כדי שהוא יחייב את כלל עם-ישראל, וכמו שרבנו פוסק: "הם כל חכמי ישראל או רובן"; ב) חכמי המשנה והתלמוד הינם חכמי ישראל "ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבנו ע"ה", דהיינו מדובר במעתיקי השמועה שקיבלו את התורה-שבעל-פה במסורת נאמנה, ולא בסתם חכמים. ולזה יש להוסיף, שבאותם הימים רובו המכריע של עם-ישראל ישב בבבל ובארץ-ישראל (וכידוע, המשנה ושני התלמודים חוברו ונערכו בבבל ובארץ-ישראל), וגם המיעוט שישב מחוץ למקומות הללו, רובו שמר על קשר אדוק עם מרכזי היהדות של אותם הימים. אגב, גם על מרדכי היהודי נאמר: "ורצוי לרוב אחיו", וברור שהוא היה רצוי לרובו המכריע של עמֵּנו. קצרו של דבר, ברגע שמעתיקי השמועה הנאמנים הסכימו על הלכה מסוימת, והם רוב חכמי ישראל או כולן, פסקי ההלכה של הסנהדרין שהם הקימו מחייבים את כלל עם-ישראל לדורי דורות.
1
4
52
אדיר דחוח-הלוי
22 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי בעניין פסק רבנו בהלכות אבלות (ספי"ג): "ואחד מבני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה", והנה שאלת השואל: "מדוע כולם צריכים לדאוג? הלא כל אדם וחשבונו?". תשובה: החבורה שדיברו בה חכמים ורבנו היא חבורת תלמידי החכמים אשר נקראו כידוע "חברים", וכמו שאומר רבנו בפירושו למשנה דמאי (ב, ג): "חבר – קורין לכל תלמיד חכמים. וכן קורין לתלמידי חכמים 'חברים'. וקראוּם בשם זה מפני שחברותם זה-לזה היא החברות האמיתית מפני שהיא לשם שמים". ולכן, הואיל ורק זו היא החברות האמיתית – כאשר אחד מבני החבורה, דהיינו אחד מחבורת תלמידי החכמים – מת, על כל החבורה לדאוג, כי לא יעלה על הדעת שאבדן וצער וייסורים שכאלה באובדן תלמיד חכמים, חבר נדיר של אמת, מן השׂרידים אשר ה' קורא – לא ייתכן שהסתלקותו לא נועדה לייסר גם את חבריו ולעוררם לפשפש במעשיהם, ולראות מה ניתן לדייק ולשפר או מה מֵהֶם יש לתקן ולזכך מסיגי הזמן והחומר.
2
0
36
אדיר דחוח-הלוי
21 בפבר׳ 2024
In :)
להלן מכתב קצר שנשלח אלי, יש בו כדי ללמד על האור הזך והצלול של דרך האמת: שלום רב, כותב את ההודעה הזאת כדי להגיד תודה. גדלתי בבית חילוני, רוב חבריי אתאיסטים/חילונים גמורים, אך תמיד הייתה לי זיקה לדת (מגיל 13 מניח כל יום תפילין). לקראת הגיוס שלי התחלתי להתקרב עוד יותר לדת (הרגשתי שמשהו שם לא סגור), אך ככל שהתקרבתי התרחקתי וסבלתי מייסורים קשים (פחדים של רבנים, הזיות חמורות שנוגדות את דת משה, דברים שרחוקים ממשנת רבנו). סבלתי כמה חודשים, אך לא וויתרתי, חיפשתי וחרשתי את האינטרנט (גאונים, ראשונים, אחרונים) ופשוט כל פעם התייאשתי מחדש, הרגשתי שמרמים אותי, כבר הייתי קרוב לצאת לגמרי מהדת אבל עדיין לא וויתרתי, ידעתי שהאמת קיים אבל זה לא האמת של הדרשנים, שדורשים ומדברים כל-כך הרבה שטויות – הפכו את התורה לדת נצלנית להפקת טובות בעולם הזה. עד שנחשפתי לאתר אור הרמב"ם ששינה לי החיים, והכיר לי את הרמב"ם, וכל מאמר ומאמר ריתק אותי מחדש (הייתי קורא שעות על גבי שעות) ואני יכול להגיד שחזרתי בתשובה (אבל תשובה אמיתית מהלב שאני מרגיש שלם איתה במאה אחוז). אני שומר שבת, מתפלל שלוש תפילות, לומד שעות בשבת מורה-נבוכים (של מקבילי) והלכות מידי יום (מקבילי גם) ובנוסף עוד קורא באתר קבוע כל מאמר ומאמר. אני כיום בצבא ולומד מדעי המחשב, גם בתיכון הרחבתי בלימודי מתמטיקה פיזיקה והנדסה, שהם דברים חשובים מאוד לפי הרמב"ם, והמדעים גרמו לי להבין כמה ההשקפה של הדתיים כיום שגויה. ברוך השם גם מדבר מידי יום עם המשפחה וחברים על משנת רבנו והם פשוט בהלם, אומרים שאין לדתיים שום קשר היום לרמב"ם ורק מתרשמים לטובה! (אפילו באים איתי לתפילת מנחה בצבא ולומדים איתי תורה, אפילו חבר שלי שיצא מהדת וחזר בשאלה, אני מדבר אתו על משנת רבנו והוא בהלם כל פעם מחדש וצמא לדעת עוד ועוד!). הכל זה בזכותכם. תודה שאתם מנגישים את תפישׂת רבנו ככה, ותודה שהכרתם לי אותו בצורה הטובה ביותר.
1
0
44
אדיר דחוח-הלוי
18 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: מצאתי שרש"י כותב על הפסוק בישעיה (מג, יב): "אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וַאֲנִי אֵל", ואלו דבריו: "וְאַתֶּם עֵדַי – שפתחתי לכם שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה". ומה תשיב? תשובה: הבה נעיין בפסוק: "אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וַאֲנִי אֵל" (יש' מג, יב), ועתה לפירוש רש"י שם: "וְאֵין בָּכֶם זָר – באותן הימים שעשיתי כל אלה לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר להראות גדולתו ואלהותו בפני; וְאַתֶּם עֵדַי – שפתחתי לכם שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה". שים לב, מן המלים "וְאֵין בָּכֶם זָר" רש"י מוכיח שבאותם הימים שהתרחשו האותות והמופתים העצומים "לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר", ומדוע ישראל עדים לכך שלא נראה אל זר באותם הימים? ובכן, מכך שהקב"ה פתח "שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה", כלומר הקב"ה פתח שבעה רקיעים ולא נראה בהם אל אחר, רק הוא לבדו... קצרו של דבר, רש"י אינו אומר שאין לה' גוף ותמונה, אלא שלא נראו גוף ותמונה באותם הימים לאלהים אחרים, והקב"ה פתח את שבעת הרקיעים כדי להוכיח שהוא לבדו... ודווקא מפרשנותו זו עולה מינותו! שהרי רש"י מעוות את פשט הפסוק בדברים (ד, טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", ואסביר: לפי פשט הפסוק לא נראתה להקב"ה כל תמונה במעמד הנשׂגב שבהר סיני – ואילו לפי רש"י, לפי פשט הפסוק לא נראתה לאלהים אחרים כל תמונה במעמד הר סיני, כלומר, הפסוק הנורא הזה לא נועד להרחיק מן ההגשמה, אלא להוכיח שאין אלהים אחרים בשמים! ובמלים אחרות, הפסוק לא נועד ללמד על שלילת הגשמות אלא על שלילת השיתוף! אך רש"י הכסיל לא ידע ולא יבין שההגשמה היא השיתוף החמור והקיצוני מכל סוגי השיתופים, כי בו הריבוי הגדול ביותר, שאין ריבוי גדול יותר מריבוי הגוף שנחלק לאינסוף תאים וחלקיקים. לכל האמור יש להוסיף את דברי רש"י בסוטה (מט ע"ב), וזה לשונו: "עצה – שהיה [ר' יהושע] בקי בתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרינן בחגיגה כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן: מאי תהוי עלן ממינים? [ה ע"ב]". כלומר, לפי רש"י המינים אינם חושפים את מינותם באופנים מפורשים וגלויים לכֹּל, אלא ברמזים – ובזה הוא שוב חושף את מינותו, שהרי זוהי בדיוק דרכו לעיל ובמקומות רבים, לחשוף את מינותו ברמזים או באופנים שאינם גלויים בעיון ראשון.
1
0
35
אדיר דחוח-הלוי
15 בפבר׳ 2024
In :)
סיפר לי חבר על סיור שהוא ערך במפעל לייצור עורות לספרי-תורה, ושם הוסבר לו שהעורות המעובדים בימינו הם עורות שגירדו אותם: בגוויל מגרדים מצד הבשר את השומנים ועוד הרבה מן העור, אבל נשאר גם קלף וגם דוכסוסטוס בוודאי; ואילו בקלפים מגרדים משני הצדדים, גם מצד בשר וגם מצד שיער הרבה מאד, כדי שהקלף יהיה דק ונוח לכתיבה כמו נייר מחברת. ולא מזמן ראיתי ספר-תורה חדש-חדש שהקלף שלו כמעט שקוף ואף דק יותר מנייר בריסטול. אותו חבר הוסיף ואמר, שהם מגרדים הרבה מאד מן הגוויל, ולפי חישוב שערך עובי הגוויל של ספר-התורה של רבנו היה 0.56 מ"מ, ואילו עובי הגוויל התעשייתי הינו 0.45. ובכן, נראה שאין הדבר פוסל, אך לא ראוי לעשות כן, אלא להשאיר את העור כמה שיותר עבה ומהודר. כמו כן, בסיור הוסבר לחברי שבערך בעשרים-השנים האחרונות מפעלי העורות מכווצים את הקלפים באמצעות אלום, שהוא תרכובת כימית של ארבעה חומרים: מים, אלומיניום, אשלגן וסולפיט. לאלום הזה יש תכונה של כיווץ העור, בדומה לעפצים. ולכן יש לבדוק, האם האלום הזה מבחינה הלכתית מתאים להכשרת עורות לספרי-תורה? ובכן, כאשר שמעתי על האלום הזה בתחילה, השבתי כך: אם האלום הזה מכווץ את העור כמו העפצים הוא כשר ומתאים. ברם, אם בדיקה מדעית תעלה שהוא מכווץ באופן משמעותי פחות טוב אין להכשירו בשום פנים ואופן. ובכן, אותו חבר בדק אצל מומחה לעורות אשר מוכר ספות מעור, והנה דבריו: "מעבד עורות לספות שדיברתי אתו אמר לי שוודאי שהוא מכיר גם אלום וגם עפצים וכו' (הוא לא יהודי ירא שמים או משהו) ואמר שאין מה להשוות מבחינת האיכות. עפצים טוב יותר. הוא אמר על ספות למשל, שאם היה משתמש באלום כנראה היה לו קשה למכור את הספה". והואיל וכן, אין צל של ספק שהאלום הנ"ל אינו כשר להכשרת עורות לספרי-תורה, כי מה שלא מספיק טוב לספות רביצה מול הטלביזיה לא יכול להיות מספיק טוב בשביל ספר-תורה. כמו כן, לעניין הקמח, למיטב הבנתי מפעלי התעשייה אינם משתמשים בקמח בתהליך עיבוד העורות. אמנם, יש הטוענים שהם משתמשים בתחליפים כימיים שונים, ברם, בשונה מן העפצים, לא נאמר בעניין הקמח בהלכה: "וכיוצא בו", כך שאין להכשיר מאומה זולתו. קצרו של דבר, ספרי המינים וצאצאיהם עדיין פסולים ולא רק מבחינת עיבוד עורותיהם, אלא גם מבחינות מהותיות נוספות שבעניינן הרחבתי במאמר: "דיני ומנהגי כתיבת ספר תורה".(https://www.orharambam.com/post/%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%99-%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94) ואחתום בנקודה למחשבה, חברי סיפר לי שהוא הִשרה במים קלף שעובד באלום וקלף שעובד בעפצים, ולאחר זמן-מה הוא הניחם לייבוש במרפסת ביתו. במהלך הייבוש הוא הבחין שהקלף שעובד באלום משך אליו ברחשים אשר רחשו עליו, בעוד שאֶל הקלף שעובד בעפצים הם לא נמשכו והוא היה נקי מהם – וייתכן מאד שהדבר מעיד על-כך שהעור שעובד באלום לא עובד באופן מיטבי, והוא נותר בגדר נבלה אשר מושכת אליה את שקץ העוף. "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ", "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ" (שמ' טז); "וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם" (יש' לד, ג); "וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ" (יואל ב, כ); "הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ" (תה' לח, ו); "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ" (קה' י, א).
2
0
37
אדיר דחוח-הלוי
13 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: היום המליחה לא טובה כי אחריה חותכים את הבשר, ולכן הדרך הנכונה לאכול בשר הוא רק צלוי. השאלה שלי: האם צריבת הבשר מכל צדדיו על מחבת חלקה רותחת כך שתצמית את הדם, מועילה להכשירו לבישול? או דווקא צלייה על רשת של גריל וכדומה? תשובה: א) ניתן למלוח את הבשר למשך כ-24 דקות וכך הנני עושה טרם הכנת בשר מבושל. ב) הדרך שהצעת אינה טובה, מפני שהבשר מתבשל יחד עם הדם שבקליפתו. כלומר, הואיל ואין לדם מקום להישאב אליו הוא נשאר במחבת ומתבשל יחד עם הבשר (גם החליטה אינה מצמיתה דם שבקליפת הבשר, ולכן מולחים אותו כדי לשאוב את הדם שבקליפתו). כמו כן, הואיל והבשר לא מוצמת באופן אחיד ומיידי, נפלט ממנו דם והוא נותר במחבת ומתבשל יחד עם הבשר. ולמה הדבר דומה? לאיסור למלוח בשר בכלי שטוח ומאוזן, שהרי מליח כרותח, וכשאין לדם מקום לרדת ולהתקבץ בו, הדם שנפלט מן הבשר חוזר ונבלע בבשר שנמלח. עוד נשאלתי: האם צריך להוכיח אדם שאני יודע שלא יקשיב לי? ברגע שאני מוכיח עם ראיות וכו' האדם יהפוך מעובד עבודה-זרה בשוגג (שלום עליכם, וכדו') למזיד, לכאורה מוטב לי לשתוק? כמו כן, מה קורה אם האדם הזה מגיע אלי הביתה בשבת, ואז שואל אותי מדוע איני אומר את הפיוט "שלום עליכם", או אם הוא מתחיל "שלום עליכם" ואני לא מצטרף אלא שותק – האם עלי להסביר לו מדוע? כי גם אם יקשיב לי בבית שלי, שבוע אחרי זה הוא כבר מזיד. תשובה: בהנחתך לפיה יש להימנע מתוכחה שמא השוגג יהפוך למזיד ביטלת את מצות התוכחה, שהרי ניתן באמצעות טיעון זה להכחיד כמעט לחלוטין את מצות התוכחה ובמיוחד בעניינים ששייכים למינות ולעבודה-זרה, שעקירתם ומחייתם היא הציר שעליו סובבת כל התורה כולה. כמו כן, מְעניין מה היו נביאי ישראל אומרים על דבריך, שמא הם נהגו שלא כהוגן? ואולי בגללם חרב בית-המקדש? שהרי אם הם היו נמנעים מלהוכיח את עם-ישראל על עוונותיו ופשעיו, שמא עם-ישראל לא היה נכנס לגדר של "מזיד" ולא היה גולה ובית-המקדש היה עומד על תילו עד עצם היום הזה... ובמלים אחרות, יש לקלל את נביאי ישראל על שהמיטו עלינו חורבן! מה עליך לעשות אפוא? ובכן, כל פעם עליך להתמקד בעניין אחד בלבד ותו לא, לדוגמה הפיוט שהזכרת: טרם שהאורח יגיע לביתך, לְמַד עניין זה היטב והכן את כל המקורות בהישג יד. המתן עד שהאורח ישאל אותך מדוע אינך אומרו, ואז שב עמו לאחר הסעודה, הראה לו את המקורות, הסבר לו את האיסור החמור לפנות למליצי יושר – ואת כל ההסברים והראיות עשֵׂה בנועם ובנחת, כפי כל כללי התוכחה שהוסברו במאמר: "חובת מצות הוכח תוכיח את עמיתך".(https://www.orharambam.com/post/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%9B%D7%97-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%9A) ובעניין הכלל השגוי שעולה מדבריך עיין במאמר: "מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין?".(https://www.orharambam.com/post/%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%91-%D7%A9%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%92%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9F)
1
0
42
אדיר דחוח-הלוי
13 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: במאמר "ראית דרדעי חכם בעיניו",(https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%99-%D7%97%D7%9B%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%A0%D7%95) הבאת "ראיה" אחת שהביא לך דרדעי אחד כדי "להוכיח" שרש"י לא הגשים את הבורא. האם היו לו עוד ראיות? כלומר, יש אנשים שטענו בפניי שרש"י כותב בכמה מקומות שהביטויים הגשמיים בפירושיו באים רק "כדי לסבר את האוזן מה שיכולה לשמוע" וכדומה. האם באמת יש מקומות שרש"י כתב כן? כי לא מצאתי. תשובה: שלום עליכם, זו הראיה הראשונה והמרכזית שלהם, וגם היא זיוף כמו שהוּכח במאמר שצוין. אותו דרדעי (שמו א' כהן, והן נשלחו אלי שוב ע"י מ' לביא) שלח אלי עוד תשע ראיות, וטען שיש עוד (ראה כאן)(https://www.orharambam.com/forum/e65a34e7/shlvm-rb-lvhby-tvrtk-vyn-lmv-mkshvl). רוב הראיות שלו מבוססות על-כך שרש"י הוסיף את המילה "כביכול" למשפט, והביא מזה ראיה לכך שרש"י לא היה מן המגשימים. עד עתה התייחסתי בהרחבה לשלוש מתוך עשר "הראיות" שלו, הראשונה במאמר האמור,(https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%99-%D7%97%D7%9B%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%A0%D7%95) השנייה בניתוח פירוש רש"י לשמות (כ, יא)(https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%A9-%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%A2), והשלישית בניתוח פירוש רש"י לברכות נט ע"א.(https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%A9-%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%A1) ולעוד תעתוע ראה חלק ד דוגמות יד ו-יו (https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%A9-%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%93)בעניין ימין ושמאל. כמו כן, התייחסתי לתעתועי המינים במאמר שנזכר לעיל. טרם התייחסתי וניתחתי את שאר "הראיות", וגם יומן יגיע בעז"ה. ביחס למקומות שרש"י הוסיף בהם את המילה "כביכול", ובכן, יש מקומות שמדובר בהעתקה של מילה זו מתוך לשון האגדה, ויש מקומות שרש"י מתעתע שהרי פירושו באותם המקומות מצחין מהגשמה – וכידוע, החזיר נבחר לסמל הטומאה דווקא כי הוא פושט את טלפיו לומר "טהור אני". ומצאתי בינתיים גם מקום אחד שמדובר בתוספת מאוחרת שלא מופיעה בכתב-היד של פירוש רש"י, כלומר היה מאן-דהו שביקש לטשטש את הגשמתו ומינותו של רש"י. יתר-על-כן, רש"י חי בין מינים מגשימים וזו כבר מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה, ולא ייתכן שהוא לא היה כמותם על-סמך כמה מקומות ספורים שבהם הוא הוסיף את המילה "כביכול" או כל ביטוי אחר שמרחיק לכאורה מן ההגשמה – שהרי אם הוא התנער מהם היה עליו לציין זאת בעשרות מקומות ובאופן חד-משמעי כדי לנקות את עצמו מהשקפותיהם, כל-שכן שהוא עשה את ההיפך הגמור: שהרי הוא הפיץ את הגשמות במאות רבות של מקומות, ואף אין כמעט ולוּ השקפת הבל ומינות פגאנית אחת שהוא לא טרח להחדיר לפירושו. קצרו של דבר, "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (מש' כו, כה), שהרי ישנן מאות ראיות לכך שרש"י החדיר והפיץ את השקפות הגשמות, ובאחת מהן, לאו דווקא מן הראיות החזקות להגשמתו של רש"י, רבנו קובע במפורש בראש המורה שרש"י היה מגשים, וזאת בשל פירושו למילה "צלם" – דפוס. וכאמור יש ראיות חזקות אפילו מזאת לכך שהוא היה מין, ואחתום בפירוש רש"י לבראשית (א, כו): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בתבנית, באימום] שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא [!]".
2
0
38
אדיר דחוח-הלוי
12 בפבר׳ 2024
In :)
שלום לכל החברים היקרים, כפי שאולי הבחנתם, יש לאור הרמב"ם לוגו חדש. מי שהיה אחראי על הכנת הלוגו החדש הוא ידידנו איתמר שלו הי"ו, וברצוני להודות לו מקרב לב על תרומתו לאתר. יבורך הוא ויבורכו כל החברים היקרים בברכת צור עולמים.
3
1
40
אדיר דחוח-הלוי
12 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: "מה דעתך על הכשרויות בימינו?". תשובה: ביחס לכשרות המוצרים כל כשרות טובה, שהרי המשגיחים והחברות מקפידים על הרכיבים ועל התהליכים שיהיו כהלכה. ואם מעורב בישול במוצרים, ספק אם בישלום גויים או מחללי-שבתות-בפרהסיה, ולכן ספק אם יש לאוסרם משום בישולי גויים, וספק דרבנן – לקולא. ואם מדובר בשחיטה, רוב השוחטים אינם בגדר מינים אלא צאצאי מינים, ושחיטתם כשרה. כמו כן, נראה לי שמצוה רבה היא שלא לסמוך דווקא על כשרות כזו או אחרת (ובמיוחד לא על הברד"ץ שהם עדה ארורה של מינים שמתעה את עמֵּנו אחרי השחץ והמינות), כי בזה האדם תורם למלחמות האורתודוקסים הבזויות על כסף כבוד כוח ושׂררה, שאין להם שום דבר וחצי דבר עם כשרות ועם דעת-אלהים, רק עם חומרות אורתודוקסיות שחצניות פרו-נוצריות. ביחס לכשרויות של המסעדות ובתי-המלון, ובכן, מבלי כל קשר לעצם הכשרות, הטובה היא אם רעה, היש בהּ אמת אם אין, במאמר "דרכי תלמידי החכמים האמיתיים" (https://www.orharambam.com/post/%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90)הוּכח, כי לדעת חז"ל ורבנו יש לצמצם מאד את הסעודות ההמוניות דהיינו במסעדות ובבתי-המלון וכיו"ב. והמעיין במאמר לעיל יופתע לדעתי מן ההרחקה הגדולה של חז"ל מן המסעדות ודומותיהן. ועתה לשאלת כשרותם באופן כללי, ובכן, גם מי שאיננו ראוה עצמו כתלמיד חכמים (ודומני שכל מי שזכה והגיע לעיין במאמרים באור הרמב"ם הוא בגדר תלמיד חכמים) ראוי לו לצמצם ככל שניתן את אכילתו במסעדות ובבתי-מלון למיניהם, מפני שהמשגיחים גם אינם משגיחים לפי כל כללי ההלכה של חז"ל ורבנו והרמב"ם (מליחת הבשר איננה נעשית כדין, וכן חליטת הבשר איננה נעשית כלל), וגם אינם משגיחים באופן קבוע ומתמיד על הטבחים, אשר ברובם המכריע של המקרים בורים לחלוטין בסעיפי ההלכה, ולעתים לא רחוקות אף מחללי-שבתות-בפרהסיה, כך שכל בישוליהם דינם כדין בישולי גויים שאין לאכול מהם. ברם, אם האדם מקפיד לכל הפחות לאכול בשר שהוא צלוי (וכך אין משמעות להעדר החליטה והמליחה כדין) או דגים או אוכל חלבי, וכן אינו מרבה לאכול במסעדות ובבתי-מלון אלא רק במטרה לשמח את רעייתו או את בני משפחתו וכיו"ב, נראה שניתן לסמוך על-כך שאיסור בישולי גויים הוא איסור דרבנן, ולכן אין לדקדק ולהקפיד ולבדוק האם הטבח שומר שבת אם לאו, כי ספק דרבנן – לקולא.
2
0
42
אדיר דחוח-הלוי
09 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: "אשמח אם תסביר לי האם מותר ללטף חיות מחמד בשבת?". תשובה: בהלכות שבת בסוף פרק כה, שהוא פרק שעוסק בדיני מוקצה, נאמר כך: "בהמה שנפלה לבור או לאמת המים: אם יכול ליתן לה פרנסה [=מזון] במקומה [כדי שלא לצערהּ] – מפרנסין אותה עד מוצאי-שבת, ואם לאו – מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה, עלתה [...] ואסור להעלותה בידו. וכן אין עוקרין [=מרימים] בהמה חיה ועוף בחצר, אבל דוחין [=דוחפים בעדינות] אותן עד שייכנסו. ומדדין [=מסייעים] עגלים וסייחים. תרנגולת שברחה אין מדדין אותה, מפני שהיא נשמטת מן היד ונמצאו אגפיה נתלשין, אבל דוחין אותה עד שתיכנס". מן ההלכה הזו עולה באופן ברור שבעלי-חיים הם בגדר מוקצה. ברם, כל האיסור שקבעו לנו חכמים ע"ה בעניין זה הוא להרים אותם, ולא אסרו לדחוף אותם בעדינות, כל-שכן ללטף. כמו כן, אין איסור לגעת במוקצה או לדחוף מוקצה (טלטול מן הצד מותר), האיסור הוא להרימו. ולכן, איני רואה שום סיבה לאסור ללטף בעלי-חיים, כל-שכן בימינו שרבים נזקקים להם כסוג של תרפיה רגשית להפגת לחצים וחרדות, וראיתי לא מעטים שהכלבים מועילים להם מבחינה זו: גם בני-אדם בודדים וגלמודים וגם נערים שסובלים מחרדות או ממצוקות נפשיות שונות. ברם, אדם שבריא בנפשו, שאינו זקוק לכלב לצרכי שמירה וכיו"ב, שלא יגדל כלב, כי אין הדבר מסימניהם של ישראל. כלומר, לפי תורת-משה הכלב הוא חיה מאוסה ובזויה מאד, והראיה מפסוק בתורה: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (דב' כג, יט). כלומר, אפילו מחירו של הכלב הוא דבר מתועב לפני ה' ולכן אסור להביא את מחירו כתשלום בעבור נדר לבית-המקדש: "כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם". ובמלים אחרות, הבאת מחיר הכלב לבית-המקדש הוא תועבה, כי הכלב בזוי ומאוס מאד בדת משה. והנה עוד פסוקים אשר מוכיחים זאת: 1) "אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד" (ש"א כד, יד); 2) "וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי" (ש"ב ג, ח); 3) "וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי" (ש"ב ט, ח); 4) "וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ" (ש"ב טז, ט); 5) "וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה" (מ"ב ח, יג); 6) "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה" (יש' סו, ג); 7) "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי" (תה' כב, כא); 8) "יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר" (תה' נט, ז); 9) "וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר" (תה' נט, טו); 9) "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (מש' כו, יא); 10) "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ" (מש' כו, יז).
2
0
41
אדיר דחוח-הלוי
08 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: היום, כאשר הנני מבין שאין מושג כזה של "גלגולי נשמות", איך אפשר להסביר שיש אנשים שנולדו פגומים או עם בעיות מסוימות? ואיך אפשר לשפוט אנשים כאלו בעולם-הבא כשנלקחה מהם זכות הבחירה כי הם נולדו פגומים, ומהי מטרת בואם לעולם? תשובה: ילדים שנולדו עם מומים קשים הם בעיקר עונש מאת ה' להוריהם על עוונות חמורים. וביחס לילדים הללו עצמם, ובכן, הם אינם סובלים כמו הוריהם ואף לא קרוב לכך, אלא, הואיל ונולדו כך יש בכוחם להתרגל למצבם. כמו כן, אם יש בהם דעת, והם בוחרים בדרך הטובה ולומדים לשמוח בחלקם ולראות את הטוב שה' העניק להם, הם גם יזכו לסיוע אלהי ולחיי אושר, סיפוק ועשייה – והם אף יהיו מאושרים פי אלף-אלפים מבני-האדם אשר נולדו שלמים והִפנו עורף לה'-אלהים-אמת, כי אלה, כל ימי חייהם מכאובים וצער ויגונות, ומחלות פיסיות ונפשיות. לגבי מומים אשר גורמים לחוסר-דעת, הללו אינם נדונים כבני האדם הרגילים. וזה ברור. ונראה לי שיש מטרה נוספת לבואם לעולם, והיא לעורר אותנו בני האדם הבריאים, להעריך ולשמוח על הבריאות ותקינות-החיים שהוענקה לנו, וכן להודות ולהלל ולשבח ולפאר ולרומם את ה' יתעלה יום-יום שעה-שעה על כל הטוב אשר העניק לנו. ורבים הם מקרב בני האדם "הבריאים" אשר שרויים כל ימי חייהם בדיכאון ומכורים לתרופות ולשאר מרעין בישין, וחייהם אינם חיים, ואינם שמים על לב להכיר ולהודות לה' יתעלה ויתרומם על כל הטוב שגמלם. ואותו אדם שישב על כיסא גלגלים כל ימי חייו – יזכה לחיי הנצח בעולם-הבא, ואילו אותו שהיה לו הכל בעולם-הזה ולא העריך את בריאותו ותקינות חייו, ונכשל ונחבל בעוונות ובתאוות, יכלה את ימי חייו בבהלה וברדיפת ההבלים שמפילים אותו לתהום, עד לאבדנו המוחלט: להכרתתו מחיי הנצח – ומה תועלת יש לו עתה בהיותו בשאול תחתיה, לבריאות גופו שעברה כרוח? לסיכום, האושר של האדם אינו תלוי במה שיש לו, אלא באופן שהוא תופשׂ את החיים, "איזהו עשיר השמח בחלקו": יש אדם שיש לו הכל והוא מכור לתרופות נגד דיכאון, ויש אדם שיושב על כיסא גלגלים והוא הצליח לרומם את חייו לחיי עשייה והשׂכלה ודעת, ולחיי משפחה ושלווה, וכן להערכת כל דבר קטן שה' יתעלה מעניק לו, עד שכל ימי חייו שמחה ואושר בחלקו.
1
0
36
אדיר דחוח-הלוי
05 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: היום אני מבין שאין דבר כזה עילוי נשמה, זאת אומרת הנשמה מקבלת רק מה שהכינה וזה המצב. הורי נפטרו, האם יש משהו שאני יכול לעשות למענם שישפר את מצבם? תשובה: שלום וברכה, אין באפשרותך לעשות מאומה שישפר את מצבם שם. ברם, יש באפשרותך לשפר את שמם הטוב בעולם-הזה, וזאת על-ידי שתלך בדרכים טובות, ובשמך הטוב ייזכר גם שמם לטובה. בהצלחה.
2
0
40
אדיר דחוח-הלוי
04 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: האם מצוה לנהוג עם האנשים במקומי כמינים לכל דבר, אם כן התפילין פסולות, הבשר טרף וכו' (אולי יש לומר שאינם יודעים מדברים אלו כלל גם אם רבותיהם כופרים). תשובה: במאמר: "כל המינים כרגע יאבדו" (https://www.orharambam.com/post/%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A8%D7%92%D7%A2-%D7%99%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95)הוסבר, שיש להבחין בין "המינים" לבין "צאצאי המינים". רובה המכריע של חברת המינות האורתודוקסית הם בגדר "צאצאי המינים", ולא חלים עליהם דיני המינים (עד גבול מסוים). אדרבה, רצוי לקרבם לדת האמת ככל שניתן, ורבים מהם שבים ומתקרבים לדרך האמת, ורבים עוד יתקרבו. ברם, גדולי האסלה והמנהיגים וכל העסקנים רודפי הבצע למיניהם, ואפילו השועלים הקטנים האוחזים בדתם האורתודוקסית ביד רמה כירבעם (כגון מפיצי דתם למיניהם), הם בגדר מינים לכל דבר ועניין, ויש להתרחק מהם.
2
0
49
אדיר דחוח-הלוי
04 בפבר׳ 2024
In :)
במסכת ברכות (יג ע"ב) נאמר כך: "תניא, סוּמכּוֹס בן יוסף אומר: כל המאריך באחד – מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב: ובדל"ת. אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת". ובהלכות קרית-שמע (ב, ט) רבנו פוסק כך: "וצריך שלא לחטוף בחי"ת כדי שלא יהיה כאומר אֵי-חַד". כלומר, לפי רבנו אין לקרוא את החי"ת בחטף, שמא "יהיה כאומר אֵי-חַד" (דהיינו אין אחד או אַיֵּה האחד, ומשמעות שניהם היא ערעור חמור על מציאותו יתעלה שמו). ולפי זה דברי חז"ל תמוהים, שהרי היה עליהם לומר שלא להפריד בין קריאת שתי ההברות! שהרי מה תועיל קריאת האות החי"ת באריכות אם הקורא את המילה "אֶחָד" הפריד בין שתי ההברות? ברם, אם קריאת האות אל"ף במילה "אֶחָד" היא כמנהג יהודי תימן דהיינו בפתח-סגול, אין חשש לאמירת "אֵי-חד" שמשמעותו כאמור הינה ערעור חמור על מציאותו יתעלה. אלא, כל הקפידא של חכמים ע"ה הייתה על-כך שלא יהפכו את הקמץ שתחת החי"ת לחטף-קמץ, דהיינו שמירה על כללי ההגייה הנכונים ותו לא. והדבר נראה לי הגיוני מאד, שהרי אם דברי רב אשי נועדו להזהיר מֵעניין כל-כך חמור אשר נוגע להצהרה על כפירה באמיתתו יתעלה, דבריו לא היו נאמרים כדרך אגב, וחכמים ע"ה היו מרחיבים בעניין זה ומבהירים את חומרתו. יתר-על-כן, כאמור, חכמים היו מוסיפים ומדגישים שלא להפריד בין שתי ההברות כי זה העיקר. אגב, מֵעניין זה יש ראיה מחשבתית לקריאת הסגול כפתח, שהרי קרוב לוודאי שה' יתעלה לא ייתן לנו את התורה באופן כזה שתצא ממנו תקלת מינות חמורה שמטיפה להעדר מציאותו.
1
0
33
אדיר דחוח-הלוי
02 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: איך מצד אחד היהדות היא תודעתית וכו', אך מצד שני יש דגש מוחלט על העניינים הגשמיים. כמו למשל העיר ירושלים שעליה נהרגו כל-כך הרבה ואם עם-ישראל היה למשל בניו-זילנד או במקום דומה בכלל לא היו כאלו מלחמות. או תפילין שעשויה מעור של פרה ויש בה הרבה דקדוקים איך היא צריכה להיות וכו'. תשובה: א) רובם המוחלט של בני האדם מחוברים מאד לעניינים החומרים והגשמיים, ולכן, בשל טבעם האנושי הם זקוקים לסמלים ולמצוות מעשיות, וכן לבית-מקדש ולטקסים מרשימים – רק בדרך זו הם מסוגלים לעבוד את בוראם. עבודתו ויראתו נועדו לעוררם לקיים את המצוות, וקיום המצוות נועד להרחיק אותם מן הרע ולעודדם לדבוק בטוב, וכך לכונן חברה תקינה ובריאה. ב) גם בני האדם הנדירים שיש להם יכולת להתרומם לגבהים מחשבתיים ולהתנתק מטבעם החומרי, כדי להגיע לפסגות הללו הם זקוקים לעלות תחילה במדרגות המעשיות. כלומר, עבודת ה' המעשית היא השער לעבודת ה' המחשבתית, כי באמצעות עיסוק במאפיינים מוחשיים וחזותיים, ובעיקר באמצעות העיסוק במצוות המעשיות, בציוויים ובאזהרות, האדם מכשיר את מידותיו ומסגל לעצמו את היכולת לקבל ולהבין את המדעים ועולם המחשבה. ג) ביחס למלחמות שעם-ישראל עבר ועובר מאז היותו לעם, ובכן, כל הייסורים הללו נובעים מסיבה אחת ויחידה: עזיבת ה'-אלהים-אמת והפניית עורף למילוי ייעודנו, ואין זה משנה היכן הקב"ה היה מורה לנו להקים את ארץ-ישראל – הסיבה והתוצאה היו זהות. כמובן שהקב"ה לא הורה להקים את מגדלור האנושות בניו-זילנד, כי למיקום הגיאוגרפי יש חשיבות רבה.
2
0
34
אדיר דחוח-הלוי
01 בפבר׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: שמי [...] בן 22, רציתי לשאול שאלה כללית אמנם, אבל חשובה, עד היום (עד התקופה שהתחלתי לקרוא ולעיין באתרך ובכלל להיפתח לעולם הרחב), הייתי "שבוי" (עכ"פ בצורה מחשבתית) בעולם החרדי/דתי, על כל המשתמע מכך – נרתעתי מלקרוא ספרי מחשבה (מורה נבוכים, ספר אמונות ודעות לרס"ג וכו'). אמנם למדתי מדעים (יש ברשותי תעודת בגרות מלאה, וסיימתי בית-ספר ממלכתי-דתי) אבל עדיין למדתי "כי צריך לתעודה" ולא יותר. כנ"ל לגבי לימוד תנ"ך (לא למדתי לצערי), צבא גם כן לא עשיתי, אמנם בגלל מחלה לא פשוטה (עברתי גם כימותרפיה, בשנים האחרונות השתפר המצב הבריאותי ב"ה), אבל כל שאר בני המשפחה (הורים, אחים ואחיות) כן עשו צבא/שירות-לאומי לשמחתי. השאלה שלי היא כזאת איך אני משלים כל זאת? להתחיל ללמוד תנ"ך? להתחיל ללמוד כוזרי ומורה נבוכים? או אולי להתחיל ללמוד תחום מדעים/מתמטיקה כלשהו (בנוסף למאמרי המדע שבאתרך) כדי לפתח את המחשבה? איזה מסלול מחשבתי/לימודי אתה ממליץ לי לעשות? אני באמת מוכן לשבת ולהשלים את כל מה שצריך בלי להביט על כל הטורח/בושה של "להתחיל הכל מחדש". תשובה: שלום וברכה, העובדה שיש ברשותך תעודת בגרות מלאה הינה חשובה מאד. רבים מקרב העולם החרדי בני גילך שואלים את אותן השאלות עתה, אך הם עומדים לפני שוקת שבורה. הנני מציע לך כך: 1) ללמוד מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום, מכתר תורה תימני מדויק בלבד: או "כתר שלום" שיש בו גם פרשנות קצרה לתרגום אונקלוס (ואולי גם מקצת מפירוש רס"ג לתורה, איני זוכר כעת), או "כתר ישראל" שיש בו גם פרשנות קצרה לתרגום אונקלוס וגם מפרשנות רס"ג אך המהדורה שלו מהדורה פחות מודרנית. את שתי המהדורות אתה יכול לרכוש למיטב ידיעתי בחנות "נוסח תימן" שברחוב בירנבוים בבני-ברק, יש לחנות גם אתר אינטרנט. 2) ללמוד את ספרי הנביאים היטב, אפשר גם בלי פרשנות, אבל רצוי עם פרשנות קצרה כגון של הרטום (קאסוטו). יש גם פירוש רס"ג לספר ישעיה אך קשה להשיגו. 3) ללמוד את ספרי הכתובים היטב (אפשר גם עם הרטום-קאסוטו), יש לרס"ג פרשנות על משלי, תהלים, איוב, דניאל, וחמש מגילות. גם את ספרי הפרשנות הללו של רס"ג לא ניתן להשיגם כעת, ויש לברר מדי פעם במכון מש"ה מתי הם מתכוונים להוציאם שוב לאור. 4) ללמוד את הספר "משנה תורה" להרמב"ם, עם המהדורה המפורשת של מקבילי. 5) ביחס לשאר די לך בשלב זה בספרים ובמאמרים הרבים שבאתר אור הרמב"ם. כמו כן, יש באתר סדרות מאמרים שעוסקות באופן שיטתי ב"ספר המדע" ובספר "מורה הנבוכים". 6) במקביל לכל האמור, עליך ללמוד מקצוע, דהיינו עליך למצוא תחום אקדמי/מקצועי אשר עשוי להתאים לך ולהתחיל ללמוד בהקדם האפשרי, אם יש צורך לעשות השלמות או שיפורי בגרויות תעשה במכינות הקדם אקדמיות שבאוניברסיטאות. בברכת בריאות איתנה, ובהצלחה רבה.
1
0
50
אדיר דחוח-הלוי
31 בינו׳ 2024
In :)
נשאלתי כך: האם גם בטלית (גדול וקטן) יש להקפיד על קשירת ציציות לפי הרמב"ם? דהיינו האם זו בגדר חובה? תשובה: כן, זו חובה. זו המסורת הקדומה והנאמנה. יתר-על-כן, אין ללכת במנהגות המינים שהרסו והחריבו את דת משה, ובזה להפיץ את תורתם. והוא הדין ללבישת מה שנקרא "טלית קטן", כלומר לפי דעתי אסור לגדול שעמד על דעתו ללבוש "טלית קטן", מפני שמדובר במנהגי המינים ובהפצת תורתם. כמו כן, המברך על "טלית קטן", מברך ברכה לבטלה החמורה.
3
0
47
bottom of page