אדיר דחוח-הלוי

קרוב לוודאי שמדובר בתערובת חמץ שאסור להשהותה בפסח, מפני שמרשימת הרכיבים עולה שאחוז החיטה משמעותי מאד: 16% פולי סויה, אלכוהול פחות מ-3%, מים אחוז לא ידוע, וחיטה אחוז לא ידוע. כלומר, קרוב לוודאי שאחוז החיטה הוא יותר משניים-שלושה אחוזים, ולכן מדובר בתערובת חמץ שיש לבערה לפני הפסח.

איני כימאי לכן אין בידי הסבר מדעי ברמה שאתה מבקש. מן ההלכה עולה שתהליך החימוץ וההשבחה של הבצק אינו מתרחש אלא במים.

מכיוון שהן מסמלות את יהדות המינות האורתודוקסית הפרו-נוצרית: 1) הן פסולות מבחינה הלכתית הואיל והן נפסלו מאכילת הכלב וכדברי רבנו בהלכות חמץ ומצה (ד, י): "הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב [...] – אינו צריך לבער", ובניסוי שנערך הוכח שאפילו הכלב מואס במצת מכונה (ראה כאן בדקה 4:20 ואילך); 2) וכן מפני שהן פוגמות בשמחת החג (מצות קשות כחרבות); 3) הן מזיקות לבריאות (גורמות לעצירות ולבעיות עיכול); 4) הן הוכנו יבשות וחסרות טעם כדי לעמוד בסטנדרטים הזויים של חומרות אורתודוקסיות פרו-נוצריות (הן יבשות כעץ משום חשש חימוץ אף שאין שום חשש חימוץ בחום התנור או המחבת); 5) הן הוכנו מתוך חשיבה מסחרית להרוויח כמה שיותר כסף תוך התעלמות מוחלטת מן ההלכה ומחובת שמחת החג. קצרו של דבר, הן מסמלות את יהדות המינות האורתודוקסית הפרו-נוצרית, הן לא ראויות מבחינה הלכתית, נגעלות ויבשות, מזיקות לבריאות, ונעשו מתוך חשיבה מסחרית תוך התעלמות מוחלטת מכללי ההלכה. ובקיצור, הן-הן פניה של היהדות המעֻוותת של ימינו. חגים וזמנים לששון.

וכן למר ולכל בני ביתו ולכל בית ישראל.

להבנתי הלוחות אינם מוטעים, בגלל זיהום האוויר הכוכבים לא נראים מיד בצאת הכוכבים. ראה על כך במאמר על השקיעה.

שלום עליכם, היכן אמרו חכמים ע"ה שלא ראוי לטבל לחם עוני? וזו הזיה אשר גורעת מעונג מצוות החג ועוון גדול. וברור שהנני נוהג כפי המובא בהלכה דהיינו לטבל בחרוסת, גם את המצה וגם את החסה (המרור). אגב, גם החרוסת שעל שולחני איננה כחרוסת של האירופים, אלא כחרוסת שמובאת בהלכה (ספ"ז). והפוחז הצרפתי נחפז להחמיר כדי להראות שהוא חכם גדול יותר מהרמב"ם... ובעניינו של הפוחז אצרף את איגרת רבנו ליהודי תימן, שם הוא מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. רבנו מסיים את דבריו שם בניתוח הסיבה להיווצרות הדתות השקריות, שאינן אלא חיקוי ודוגמה לתורת משה שנחקקה בחכמה אלהית, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד): "אותן התורות המדומות, [עמוסות] בדברים שאין להם תוכן [=אין בהן פנימיות אלהית], אלא חיקוי ודימוי ודוגמא. וְהַמְּדַמֶּה [=יוצר אותה התורה וּבוֹדָהּ] נתכוון בכך לגדל את עצמו ולהיראות שהוא כמו פלוני ופלוני, ונתגלתה חרפתו אצל הבקיאים [=בעלי ההשׂגה, המעמיקים לחקור], ונעשה לשׂחוק וללעג כמו ששוחקין ולועגין מן הקוף כאשר מחקה פעולות האדם".

לא ניתן, לך לפי הזמנים המקובלים זה לא עניין שמשנה הרבה, וכך גם אנכי נוהג. אם בכל זאת תרצה לדעת, עיין בלוחות מתי יציאת הכוכבים, 20 דקות לפני זמן זה הוא כניסת החג או השבת.

ברשותך האדיבה, הרשיתי לעצמי לערוך מעט את דבריך הנפלאים, והנה הם לפניך: עלה בדעתי שרוב האנשים שמקפידים לאכול את האפיקומן לפני חצות בוודאי מאמינים שבכך הם מבטיחים לעצמם באורח מאגי-פגאני כל מיני הבטחות ותגמולים, ושאם לא יעשו כן יקוללו בכל מיני טרגדיות וסבל. והואיל וכך היא מחשבתם בכל אורחות חייהם הדתיים, נראה לי שבלתי אפשרי לצפות מהם לקבל את הסיבות המשכנעות שהוצגו לעיל. ולא ניתן למנוע מהם למהר ולסיים את ליל הסדר לפני חצות. וילכו אחרי ההבל ויהבלו. כל זה מלמד שהיהדות הקבלית ממלאת את חיי חסידיה באימה, חרדה ופחד מתמשכים ומקיפים, בעוד שיהדות הדעת של הרמב"ם מציעה לנו שחרור מכל הייסורים הפסיכולוגיים והרגשיים הללו – ובמקומם מעניקה לנו שפע של שמחה ותענוג, הנובעים מחיים דתיים שאינם מוּנעים על-ידי האימה המתמשכת של ריצוי עריץ שמימי חמום-מוח, אלא מן החכמה של תורת-האמת, המנחה אותנו ליהנות באופן המיטבי מן המתנה הנשׂגבה של חיי דעת.

דומני שראוי להסביר באופן כללי על חשיבות הצניעות ואולי יהיה בדברים הללו לסייע במשהו. ובכן, איסורי העריות שנקבעו בתורה ברורים ומפורשים בספר ויקרא פרק יח ופרק כ, ועוד. ופוסק רבנו בסוף הלכות איסורי ביאה: [יז] "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים: בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומת ובבכייה, שנאמר: 'בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו' [במ' יא, י], על עסקי משפחות. ואמרו חכמים: גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן. ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות. ואמרו חכמים: רוב בגזל ומיעוט בעריות, והכול באבק לשון הרע". [יח] "לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה [ולקמן תוסבר הזיקה שבין הצניעות לקדושת המחשבה] ובדעת נכונה כדי להינצל מהן, וייזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם: היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי, כדי ללמד לתלמידים שלא יתביישו מדבר זה, ויתרחקו מן הייחוד". [יט] "וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים – שאלו גורמין גדולים הם [לעריות], והם מעלות של עריות [=מובילים ומדרדרים לעריות]; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא [=שלמה] אומר: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' [מש' ה, יט]". הוי אומר, הואיל וענייני העריות קשים מאד לרוב בני האדם, השכל הישר והמוסר האנושי מורה שיש להוסיף סייגים ומגבלות כדי שבני האדם לא ייכשלו ויתדרדרו לעוונות ולפשעים חמורים ולחיי צער ואומללות (ואפילו אצל הגויים הפרוצים יש סייגים לתועבות). כלומר, הואיל ומדובר במדרון חלקלק מאד-מאד, יש לעמוד איתן בראשו ולא להתדרדר בו ולוּ מעט, כי גם התדרדרות מעטה עלולה להוביל להתדרדרות רבתי, הואיל וכאמור מדובר בעניינים כלל לא פשוטים. ואצרף הלכה מהלכות נזיקי ממון (ג, יז) אשר ממנה ניתן ללמוד על צניעותם הגדולה של חכמים, מעתיקי התורה-שבעל-פה, ועל הדרך הישרה שהם מורים לנו, וכֹה דברי רבנו שם: "ומעשה באשה שנכנסה לאפות בתנור בבית שכנותיה, והניחו אותה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה [=ואפילו שהיא הייתה לבושה בצניעות וכלל לא באה במגע עם בני הבית], ובא עז של בעל הבית ואכל את הבצק ומת, וחייבוהָ חכמים לשלם את דמיו [=הואיל וחכמים לא התבוננו בה ואף לא השגיחו בה ובסובב אותה משום צניעות – היה עליה להבין זאת ולהשגיח שלא תבוא תקלה על ידה ושהעז לא תאכל ולא תינזק], וכן כל כיוצא בזה". ויש עוד עניין שנוגע לחשיבות הצניעות, לאשה וגם לאיש, והוא שייך לקדושת המחשבה ולהרהורי העבירה, דהיינו גם אם האיש והאשה לא יתדרדרו לתהום העריות אשר מוציאה את האדם מן העולם, בסטייה מגדרי הצניעות הם יפגמו בקדושת המחשבה, ויזהמו את האמצעי הטהור שבו האדם קושר את מחשבתו וישותו לבורא-עולם – ולכן אמרו חכמים שהרהורי עבירה קשים מעבירה. ועל חומרת ההרהורים וקדושת המחשבה, ראי נא כאן: "על השכרות בפורים".

הזמן שאורך לך לאכול בנחת ובדרך-ארץ, מאכל כלשהו שנפחו שלוש ביצים בינוניות.

חד גדיא נראה לי סתם שוטות, ואחד מי יודע נראה לי שיש בו משהו טוב.

פוסק רבנו בעקבות חז"ל ומסורת התורה-שבעל-פה בהלכות אישות (כד, יא): "ואיזו היא דת יהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן, עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד כשאר הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת [כלומר, לפי דין תורה על האשה לחבוש שני כיסויי ראש]; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש; או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה". ועוד בענייני צניעות וייחוד ראי בשני הפרקים האחרונים בהלכות איסורי ביאה. ומן ההלכה לעיל עולה גם שאסור לאשה לגלות את זרועותיה. ומספר במדבר (ה, יח) בעניין פרשת סוטה עולה שיש חובת כיסוי ראש: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה". כמו כן, נראה לי שיש בזה מחלוקות רבות בימינו מפני שגדרי הצניעות נשחקו. כלומר, עם-ישראל בימי קדם הקפיד מאד על הצניעות ולא היה צריך לדבר ולהבהיר עניינים אלה יתר על המידה, זה היה ברור שאשה לובשת מכנסיים מתחת לשמלה וזה היה ברור שאשה לובשת שני כיסויי ראש, ושהיא איננה חושפת את זרועותיה, ועוד ועוד עניינים בלבוש ובהתנהגות אשר בימינו נפרצו לחלוטין, ועל-כן רבתה הזימה בארץ. כמו כן, נראה לי שלכל אשה יש תבונה רבה להבין מהו לבוש צנוע ומהו לבוש שאינו צנוע. לפיכך, עצתי לך לא להתעמק בכללי הצניעות שקבעו האורתודוקסים למיניהם, כי ניתן להתנהג בפריצות ואף להתלבש בפריצות ויחד עם זאת לשמור על כל "כללי הצניעות". לדוגמה, אשה נשואה אשר חובשת פאת קאסטם ולובשת חצאית צמודה ביותר, או חולצה צמודה ביותר, או שמתנהגת באופנים מוחצנים ומושכים -- נוהגת בחוסר צניעות הרבה יותר חמור מאשר חיילת צה"ל לדוגמה שלובשת בגדי ב' ומכנסיים רחבים. אלא, הפעילי את תבונתך והשתדלי בכל מאודך להתלבש באופנים מכובדים ונאים וצנועים.

בפירוש המשנה (מגילה ב, ד) אומר רבנו כך: "וחישבנו את היום מעלות השחר לפי שנאמר בעזרא מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא זמן זה יום". לגבי המשך דבריך, גם המלכים חייבים לקרוא קרית-שמע בזמנה, כל-שכן שאר בני האדם. כמו כן, כל עניין המלכים נעדר מפסקי רבנו בהלכות ק"ש ספ"א, משמע שחכמים הזכירום אך ורק כדי לסמן את הזמן ותו לא.

אתה חוזר על דברים שכבר אמרת, ומתעקש שלא להתייחס לראיותיי. ולכן אוסיף: לפי דבריך המימרות בעניין סידור השולחן עוסקות בחובת אכילת סעודה. ובכן, לפי דבריך יש חובת סעודה גם בערב שבת, שהרי ר' אלעזר פוסק שחובה "לסדר" את השולחן גם בערב שבת, דהיינו ביום שישי. ואם כך, מדוע הלומדים מדברי ר' חנינא שחובה לקיים סעודה רביעית אינם פוסקים שחובה לקיים סעודה נוספת, סעודה חמישית, בערב שבת דהיינו ביום שישי? ולפי דבריך, חובה עליך למלא את כרסך לא רק במוצאי שבת אלא גם ביום שישי... ועל התעקשות כפייתית שכזאת מצדך אומר רבנו הרמב"ם במורה (ב, כג): "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו". אגב, הרמב"ם אינו פוסק שחובה לסעוד סעודה רביעית, משמע שהבין כפי האמת והדעת.

אין קשר ישיר בין דברי ר' אלעזר לדברי האמורא ר' אבהו, ואחזור על עיקר הסוגייה שם: "אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית". מן הסוגייה עולה בבירור שאין חובה לאכול, לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, שהרי נאמר בה: "אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית", כלומר האכילה בערב שבת ובמוצאי-שבת היא אך ורק לפי צורך וכלל איננה חובה. ולכן, הואיל ומדובר בסעודת רשות, החובה האמורה איננה לאכול, אלא החובה הינה לסדר את השולחן, דהיינו מכבוד השבת שגם האכילה בערב שבת ובמוצאי שבת תהיה אכילה מכובדת ומסודרת על-גבי שולחן מסודר ונקי, ולא באופן חפוז וארעי. כמו כן, מיד לאחר דברי ר' אלעזר נאמר: "חמין [=שתיית מים חמים] במוצאי שבת – מלוגמא [=רפואה]". כלומר, כלל לא מדובר במימרא הזו על אכילה וסעודה אלא על שתיית מים חמים לרפואה, ללמדנו שאין קשר ישיר בין המימרות, אלא כל אחת מהן עומדת בפני עצמה. ומה שאומר לאחר-מכן ר' אבהו: "ר' אבהו הוו עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כולייתא", זו הנהגה אישית-פרטית של ר' אבהו אשר כלל לא נפסקה להלכה, וכמו שלא נפסקה המימרא שהובאה לפניה: "חמין במוצאי שבת מלוגמא [=רפואה], פת חמה במוצאי שבת מלוגמא". ואין ללמוד מאומה ממעשיו יוצאי הדופן של ר' אבהו, כל-שכן הלכה שתחייב את הכלל, שהרי לא יעלה על הדעת לחייב את בני האדם לשחוט עגל שלם רק כדי לאכול ממנו כליה, או לעשות כל השתדלות קיצונית מעין זו כדי לקיים סעודה במוצאי שבת.

בעניין מה שמכונה "סעודה רביעית", ראה: "סעודה רביעית -- היש לזה מקור נאמן?". לגבי המשך דבריך, איני בטוח שהבנתי את כוונתך.

אני מסופק אם ראוי להשקיע בספר המספיק... ובוודאי לא לפני סיום משנה-תורה, והמורה, ואונקלוס ויונתן בן עוזיאל, ועוד ועוד. צר לי, אך ממה שראיתי עד עתה לא התרשמתי כל-כך מר"א בן הרמב"ם. אך במחשבה שנייה גם המעט שראיתי אצלו זה הרבה יותר ממה שיש אצל אחרים.

שלום וברכה, א) פירושיהם מיותרים לחלוטין לדעתי, התמקד באונקלוס ורס"ג ומשנה-תורה ומורה-הנבוכים. אגב, לדעת רבנו האבן עזרא היה ממחוסרי הדעת (ממעריצי האסטרולוגיה), וגם הרד"ק לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, ראה: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם (חלק א)". ב) לא. וכאמור בנקודה א. ג) הרחק מעליו דרכך. יש כל-כך הרבה מה ללמוד, בתורה ובמדע. ד) אתה יכול ללמדו בתרגומו של קאפח, אך אין בכך צורך בוודאי לא בשלב הראשון, וכבר דליתי מתוכו את העניינים החשובים לתוך מאמרי אור הרמב"ם. יתר-על-כן, בלימודי המדעים בבית-הספר כבר למדת עניינים רבים שקשורים ליישור המחשבה ולאופן שבו יש לגשת ללימודים ולהבנת החכמה. ה) מומלץ מאד ללמוד את מסכת אבות עם פירוש הרמב"ם ועם שמונת פרקי הקדמתו. אך לאחר לימוד הקדמות רבנו לספר זרעים ולפרק חלק. אתה יכול להתחיל בלימוד שלוש ההקדמות הללו. ו) כן, כבר אמרתי לך מה עליך ללמוד, ומכל השאר -- תתעלם. לאחר שתשכיל הרבה, אוכל להפנות אותך לספרים בודדים נוספים, אך זאת רק לאחר שתעלה על דרך המלך העולה לארמונו. אגב, התרחק מלימוד המדרשים כעת, הסכנה בהם רבה מאד למי שלא מכיר את דרכי חז"ל. ז) כרגע יש שלושה ספרים במדור "ספרים", בהם מובאים המאמרים במהדורותיהם המעודכנות ביותר (למעט הספר אפיקים להרמב"ם ששגיתי בו בגישתי בעניינים רבים). בעז"ה בעתיד אמשיך להעביר את המאמרים לספרים, לאחר שאשכלל ואצחצח ואדייק ואדקדק את המאמרים עוד ועוד. קצרו של דבר, התחל בספרים "אפיקים לדרך האמת" חלק א וחלק ב. אולי עד שתסיימם כבר ייצא חלק ג בעז"ה.

שלום וברכה, א) תתחיל עם שניים מקרא ואחד תרגום מדי שבוע, כך תלמד ארמית. רצוי ללמוד עם תאג' תימני, "כתר שלום" או "כתר ישראל" שיש בהם תרגומים נבחרים לאונקלוס (לעברית), וכן מפירושי רס"ג. בנוסף, למד היטב את פירוש רס"ג לתורה ולכתובים. את הנביאים ניתן ללמוד בינתיים עם פירוש הרטום, לאחר שתלמד ארמית תלמדם עם תרגום יונתן של "מקראות גדולות הכתר", נמצא ברשת בחינם. במקביל אתה יכול לעיין במצוות התורה שבפרשת השבוע כפי פסיקתן במשנה תורה, וכן כפי ביאורן במורה הנבוכים. ב) מניסיוני ראיתי שלעתים הנוסח של קאפח מדויק יותר, אך אין הדבר משמעותי מאד, וגם כך מקבילי מציין את נוסחתו של קאפח בהערות. כמו כן, למקבילי יש פירוש קצר, ואילו קאפח מביא את כל המינים לתוך פירושו. ג) מקבילי. כמו כן, שלל מצוות והלכות ועניינים מבוארים במאמרי אור הרמב"ם. ד) אין צורך ללמוד כעת את ספר המצוות (למעט אולי ההקדמה) ואת פירוש המשנה (למעט ההקדמות שבו לספר זרעים ולפרק חלק), תוכל ללמדם לאחר שתלמד היטב את יסודות הדת והשקפותיה, וכן לאחר שיהיו בידך הלכות רבות יסודיות ונחוצות. כמו כן, במאמרי אור הרמב"ם דליתי את הפירושים החשובים בענייני מחשבה והלכה. לגבי המורה, תלמד בהחלט, אך לדעתי לאחר שתלמד את ספר המדע. ה) אנכי מעדיף את תרגומו של קאפח למורה, משתי סיבות: הוא ידע ערבית ועברית היטב, וכן מפני שיש לעתים בהערותיו ניצוצות לדרך האמת. אגב, יש סדרת מאמרים באתר שנקראת "מורה הנבוכים" ובו הנני מסביר את פרקי המורה לפי הסדר (הגעתי לחלק א פרק סד למיטב זכרוני). ו) כדאי מאד ללמוד את אגרות הרמב"ם שהוציא קאפח, אלה הן אגרות שבוודאי יצאו תחת ידו, שאר המהדורות מלאות זיופים ושיבושים, ועל חלק מהן הצבענו ושפכנו אור במאמרי אור הרמב"ם. ז) למיטב זכרוני והבנתי הפירוש לגמרא המיוחס להרמב"ם הוא זיוף. אגב, מומלץ ללמוד את הספרים: "אפיקים להרמב"ם", ו"אפיקים לדרך האמת" חלק א, וחלק ב. הם נמצאים באתר במדור "ספרים" ניתן להורידם בחינם, ובחודשים הקרובים ייצא לאור בעז"ה גם חלק ג (דיגיטלי).

שלום עליכם, היו מעטים מאד, וכדברי רבנו שניתן לקרוא להם "כת" כמו שניתן לתאר את השמש כ"מין". ניתן להביא כדוגמה את מרי יחיא קאפח ע"ה שהתנגד לספר-האופל, אך גם הוא לא היה שלם בדרך האמת. והיו עוד חכמים אשר הלכו בדרך האמת למחצה ולשליש ולרביע (כמו שאר מתנגדי הקבלה למיניהם, ועוד). אך על-כל-פנים, להבנתי, הם לא השאירו אחריהם ספר כלשהו שראוי להשקיע בו, ואפילו ספר "מלחמות השם" של קאפח נכתב באופנים בלתי מובנים ומאכזבים, לפחות בשבילי, והתייאשתי מלהשקיע בו. נזכרתי, יש ספרון אחד שראוי ללמדו, והוא "המעלות לימות המשיח" של מחבר תימני בלתי ידוע. נמצא בתוך הספר "גן השכלים" של פיומי, שהוא אגב ספר מאכזב מאד, ויש בו פרקים שלמים בהערצת האסטרולוגיה. אגב, היו שקדמו להרמב"ם כגון רס"ג ורבנו בחיי בן פקודה, וראוי לעיין בספריהם אך רק לאחר עיון מקיף ומעמיק בתנ"ך (עם פירוש רס"ג ותרגומי אונקלוס ויונתן) ובספרי רבנו (משנה תורה ומורה הנבוכים).