אדיר דחוח-הלוי

השמחה במצוות עשה היא עבודה גדולה מאד, ואין לחובת השמחה הזו שום קשר לחובה להימנע ממצוות לא תעשה שהנפש מתאווה להן ומחמדתן. כלומר, מי שיש לו צער בקיום מצות עשה כגון השמחה במקדש אין להללו ולשבחו ויש עליו עוון גדול מאד, לעומת זאת, מי שיש לו צער כאשר הוא נמנע מלעבור על מצוות לא תעשה מסוימות (הקרויות 'שמעיות') שהנפש מתאווה להן ומחמדתן שכרו גדול מאד. מקווה שהבנת את ההבדל וההבחנה בין הדברים ברורה.

שלום עליכם, בהלכות שבת (כט, כז) רבנו פוסק כך: "שאין מברכין במוצאי יום הכיפורים אלא על אור ששבת, אף על פי שהודלק לחולה או לחיה ביום הכיפורים -- מברכין עליו, שהרי שבת מעבודה". מהלכה זו עולה שאין חובה להדליק לכתחילה נר של שבת בערב יום הכפורים כדי שנוכל לברך עליו בהבדלת יום הכפורים, וכל שכן שאין לברך עליו בעת ההדלקה ברכה כלשהי. והטעם שמברכים רק על נר ששבת, אולי כדי להזכירנו את ייחודיותו של יום הכפורים שהוא שבת שבתון, ולכן רק נר ששבת במשך יום הכפורים ראוי לברך עליו בצאתו.

האם תוכל בבקשה להפנות אותנו למקור המדויק?

שלום עליכם, לדעתי מדובר בהשקפת הבל ורעות רוח אשר מובילה להזיות ולייחוס עוול לבורא יתעלה, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם יזכה לטובה בעולם הבא בלא שעשה טוב בעצמו, וזו השקפת תורת האמת וכל דברי הנביאים. רבנו בחיי שגה אפוא שגיאה חמורה בהחדירו את ההזיה הרעה הזו לספרו, כמו ששגה שגיאות אחרות. יש לזכור שהוא לא היה קרוב לשלמות המחשבתית וההלכתית כמו רבנו הרמב"ם, ואף אין מה להשוות ביניהם. לפיכך, יש לדחות את ההשקפה הזו כמו שאנו דוחים השקפות מסוימות של רס"ג, כל שכן של רבנו בחיי. ועם כל הכבוד הראוי להרמב"ם אם הוא שגה נדחה את דבריו, כל שכן רס"ג וכל שכן רבנו בחיי. ולעולם אין לזנוח את יסודות תורתנו ואת השכל הישר בבואנו לבחון את השקפות דתנו, כלומר לעולם אין לומר: אף שההשקפה הזו מנוגדת באופן מוחלט ליסודות השקפתנו ולשכל הישר, הואיל והיא נאמרה על-ידי אדם שהוא נאמן בדרך כלל, נקבלה -- אלא, לא נהסס לדחותה מיניה וביה, כי צלם האלהים שניתן לנו, יחד עם מסורת התורה-שבעל-פה ועם אדני יסודות תורתנו, מורים שמדובר בהשקפת הבל מהובל שאין לה שחר.

נראה שיש שנאה גדולה בין המינים מתוך מלחמה על רדיפת הבצע ונתח השוק של ההמונים, כמו שבימינו יש שנאה גדולה מאד בין הכיתות והחצרות בחברה החרדית. בינתיים אהבתם לכסף גוברת על שנאתם זה לזה ולכן הם משתפים פעולה כדי לשדוד את הקופה הציבורית.

אני קובע שהם מינים לפי הגדרות ההלכה שבספר המדע, מה אכפת לי מה המינים יאמרו עלי? ומה אכפת לי מה אתה תאמר עלי? ואם הם חושבים שאנכי מין ואפיקורוס, אדרבה, עוד יותר טוב, אסור להם לשיטתם להיפגש עמי... לגבי רס"ג, א) לדעתי הוא לא כתב את הפירוש לספר יצירה; ב) לסבור שהקב"ה ברא את העולם באותיות זה לא בגדר מינות זה בגדר טמטום, ורס"ג נכשל בכמה הזיות נדירות, וזו אחת מהן. כמו כן, מצוה להשיב למינים במסגרת של תשובות כתובות, כדי להרחיק את עם-ישראל מהתעיותיהם ומנזקיהם, אך לשוחח עמם פנים מול פנים אסור באיסור חמור, כי בדרך זו קל מאד לתעתע ולהתעות, שהרי ניתן לנצח ניצחון רטורי ולא ענייני, ולהראות את השקר כאמת בשקרים. וזו בדיוק מטרתך, שאפגש עם איזה כסיל שמומחה ברטוריקה ואכלה את נפשי במחלוקות... והואיל והחשד כלפיך במינות התחזק מאד, לא אאפשר לך יותר להגיב. ושבט לגו כסילים. ואגב, מעניין שכל המינים ואתה בכללם, לא כותבים איזה מאמר טוב שיסתור את דבריי... מעניין מאד, כל מה שיש לך לומר זה איזו נקודה רחוקה על רס"ג? האשמות כלליות? זהו? אתה פשוט מגוחך, וכל נבון יבין שאתה כסיל שמתרברב ומחפש להציק ותו לא.

ציווי התורה לפיו דווקא העדים שראו את מעשה העבירה במו עיניהם, שדווקא הם יהרגו את העובר, יש בו רעיון מוסרי מיוחד לפיו מי שראה את העבירה הוא הנאמן ביותר להעיד שהדבר אכן התרחש, ולכן הוא הנאמן ביותר לבצע את העונש. ובשל ייחודיות הרעיון המחשבתי הזה רבנו אמר בו שהוא "נפלא".

אסור באיסור חמור להתדיין עם המינים, וכפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ט): "ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל". ומי שמוכן להתדיין בפרהסיה כנגד תורת ה' ולהצדיק את ספר-האופל הוא מין גמור, שדינו מורידין ולא מעלין. ומי שדוחף לקיים דיון כזה חשוד על המינות.

הייתכן ששלמה המלך היה חכם בחכמת הטבע יותר מאשר יהיה המלך המשיח? והלא המדע בימינו משוכלל אלף אלפי מונים מן המדעים שהיו בימי שלמה, וקשה מאד להניח כדבריך.

המילה "מצוה" כאן משמעותה עניין חשוב שיש להשתדל לעשותו, אף שאיננו מעכב לכשרות המזוזה.

שלום רב, א) דבריך אינם מדויקים, לא רק ששלמה לא מיחה בנשותיו, אלא שיש לראות בו כאילו הוא זה אשר בנה את הבמות, וכך רבנו פוסק בהלכות איסורי ביאה פרק יג שהזכרת: "ובנו להן במות, והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן, שנאמר 'אז יבנה שלמה במה' [מ"א יא, ז]". ולכן תקין בעיניי לומר על שלמה שהוא בנה את הבמות, כי כך העלה עליו הכתוב, כדברי רבנו וכפשט המקראות. ב) בסוף הפסוק שציינת נאמר "על ירושלים", דהיינו החכמה הזו נוגעת לענייני ממשלה ושלטון. ג) דברי רבנו בפירוש המשנה נוגעים למידה מסוימת כלשהי שהנביאים שגו בה, אך לא מדובר חלילה על רדיפת נשים וכיו"ב מן התאוות, שהרי מתנאי הנביא הוא ש"לא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר לעולם", ואילו שלמה יצרו התגבר עליו אלף פעמים, ועוד כהנה וכהנה בריבוי הסוסים, ועוד. ד) שלמה נקרא ידידיה בתחילתו אך לא בסופו, נאמר עליו במפורש שהוא לא הלך בדרכי דוד אביו, והעונש על הליכתו אחרי אלהים אחרים, הייתה קריעת הממלכה למלכות יהודה ולמלכות ישראל. ואני מבין שאתה מחפש בנרות למצוא בי פגם, וזה בסדר, אך להבא תנסה לראות קודם את הטוב, כלומר אם פניך לשלום ולידידות מן הראוי והנימוס שתגובתך הראשונה לא תהיה תגובה קנטרנית.

זכית. האם אתה מתגורר בבית בשטח פתוח רחוק ממתחמים עירוניים?

אם כוונתך לאמור במגילה יג ע"א, אין זו ראיה כי שם מדובר במדרש ואין מקשין בהגדה, וכדברי רבנו בסוף הקדמתו למורה.

נראה די ברור שכן, שהרי כך קבעו חכמים: "הרואה לבנה בחידושה מברך" וכו'. אגב, מעולם לא שמעתי על אדם שראה את הלבנה בליל ראש החודש טרם שהחשיך. ואף איני זוכר ששמעתי שמישהו ראה את הלבנה בליל ראש החודש הראשון. ויש לקחת בחשבון גם את הראות הלקויה בימינו בשל זיהום האוויר, יש לו השפעה רבה מאד.

אין לי ספק שדברי רבנו בזה מיוסדים על דברי חז"ל, ואיני יודע איך הדבר מסתדר עם החישובים של האתר האסטרונומי שציינת. אולי חז"ל לא דקדקו בדבריהם ובמקום לומר "סמוך ללילה" כתבו "לילה". ועל-כל-פנים, בשל זעירותה של הלבנה, בימי החודש הראשונים לא ניתן לראותה במהלך היום אלא רק בסופו ורק באותן דקות בודדות לפני שקיעתה.

שלום וברכה, השבתי לשאלתך בפוסט נפרד, ראה נא כאן.

שלום, ראיותיך חלושות מאד ואין בהן כדי לשלול את הראיה החזקה שבידי והיא שחז"ל תיקנו ברכה לכיסוי ראש, וברור שלא מדובר בכיפה אלא בכיסוי ראש מהודר כמנהג יהודי תימן הקדום אשר שמרו על רבות ממנהגותיהם של חכמי המשנה והתלמוד, ועל כך גם מורה השכל הישר. ומדוע ראיותיך חלושות מאד? ובכן: א) מסכת שמחות הינה זיוף פרו נוצרי אירופי, ראה במאמר: "מסכת סופרי המינים". ב) מה שאמר המין הפרו נוצרי המכונה "אור זרוע" אין בו ראיה לכיפה הנוצרית אלא לכיסוי ראש. וגם אם התכוון לכיפה מה בכך? זה אינו שולל את העובדה שמדובר במנהג שהועתק מהנצרות. ג) לא אתייחס להמשך ראיותיך מכל מיני מינים ארורים שהחריבו את תורתנו, והסיבה פשוטה, גם אם הם אכן חבשו כיפה פרו נוצרית, עדיין אין מכך ראיה שמדובר במנהג שיסודו בחז"ל. ואני מאחל לך ללמוד ולהבין שהעיון בכל המינים הפרו-נוצריים שהזכרת הוא בזבוז זמן מוחלט והרס הדעת. ד) לגבי רב הונא בגמרא, מדובר באגדה, ואין מביאין ראיות מאגדות. ואם אתה מתעקש להביא ראיה מפשט האגדה, סוף-סוף נאמר שהיו הולכים עם כיסוי ראש, אז איך אתה אומר בסוף דבריך שחז"ל "לא כיסוי את ראשם"? ה) גם לגבי רב נחמן מדובר באגדה, וכי אתה מבין אותה כפשוטה?! אתה רציני? וכאמור, לא יעלה על הדעת שחז"ל יתקנו ברכה אם לא היה מנהג קבוע בקרב החכמים לכסות את ראשם. ולעיון באגדה הזו ובביאורה ראה כאן, רק כדי שתבין עד כמה הזוי להבינה כפשוטה לענייני הלכה. ו) אמרת: "מנהג ארץ ישראל היה כמעט עד מאה 19 בהרבה קהילות, שלא חבשו כיסוי ראש. קהילת איטליה, קהילת גרמניה, קהילת בלקן", ומה אכפת לי מה קרה בכל מיני קהילות נידחות שלא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו?! ומה זה קשור לעצם הדיון שאנחנו בו? והנני מזכיר לך, השאלה היא האם חז"ל כיסו את ראשם בכיסוי ראש מהודר אשר עליו נתקנה הברכה עוטר ישראל בתפארה. אנא, אל נא תייגעני בדברים ריקים, כל-שכן כאשר בראשם אתה מתעתע: "אענה על כל דבר, אחד אחד" כאילו אתה עומד להשיב דברים ישרים ונכוחים, דברים אשר מבוססים באותות ומופתים.

שלום וברכה, דבריך אינם מדויקים, אינם מבוססים, וחלקם אף אינם ברורים, ואסביר: א) עד כמה שראיתי, במחקרים שמתומצתים בויקיפדיה נאמר שמנהג הכיפה לא נמצא לפני זמנו של קארו הקראי. ב) איך מדובר במנהג שהוא נגד הנצרות לפי דבריך, אם הוא הועתק מהנצרות? ג) הכומרים הנוצריים הולכים עם כיסוי ראש בין בכנסיה ובין מחוץ לכנסיה, ומהם למדו יהודי אירופה התועים להניח כיפה על ראשם. וברור שהיהודים שהעתיקו את המנהג הזה העתיקו אותו כמו שנהגו בו כומרי הנצרות, דהיינו להניח כיפה על ראשם בין בכנסיה ובין מחוץ לכנסיה. ד) אין ספק שחז"ל הלכו עם כיסוי ראש אחרת חז"ל לא היו מתקנים את ברכת עוטר ישראל בתפארה. ומה שציינת שמדובר בחסידות אכן כן, אך כל חז"ל נהגו בחסידות הזאת. ה) טענתך שברכת עוטר ישראל בתפארה נתקנה על עניין השכל שזכינו לו פשוט הזויה, שהרי ברכה זו נתקנה לאומרה דווקא "כשמניח סדינו על ראשו", ואם אכן היא הודיה על השכל היה ראוי לאמרה בלי שום קשר לפעולה כלשהי. כמו כן, ההודיה על הנפש כבר נזכרה ב"אלהי נשמה", שהרי אנחנו מודים לה' יתעלה על המודעות השכלית, ההיפך מזמן השינה שבה היינו מנותקים.

שלום וברכה יצחק, השבתי לך כאן.

להבנתי אין סיכוי לראות את הלבנה בצהריים למחרת ראש חודש, ולא רק מפני שהיא קטנה מאד אלא בעיקר מפני שהיא מופיעה לזמן קצר מאד ומיד שוקעת. ברם, באופן תיאורטי ניתן לברך על הלבנה בכל שעות היום.