השמטות הרמב"ם
פורסם ברשת- ואשמח לדעתך
מצינו בספר משנה תורה כמה השמטות של דינים הלכתיים, ששייכים להלכות שיש עליהם מסכת מסודרת, אך משום מה לא הוזכרו כלל באותה מסכת, והוזכרו רק במסכת אחרת אגב גררא. אם אכן יש כאן 'השמטה כשיטה', הנימוק יהיה או מחמת שאישתמיטיתיה לרמב"ם דינים אלו מחמת גודל המלאכה שנטל על עצמו, או מחמת שהרמב"ם סבור שכיון שלא הובאו בדוכתייהו, שמע מינה שאינם הלכה. אמנם בחלק מההשמטות ודאי אי אפשר לומר שאינם להלכה. אתן כמה דוגמאות שמצאתי באקראי ויתכן שיש עוד רבות.
א. בכתובות ז., מבואר שמותר מן התורה לעשות ביום טוב מלאכות לצורך אוכל נפש רק אם מלאכות אלו שוות לכל נפש. דבר זה פסקוהו להלכה כל הראשונים אף על פי שלא הוזכר כלל במסכת ביצה, והוזכר רק פעם אחת בתלמוד אגב גררא. אך הרמב"ם השמיטו ולא הזכירו כלל בהלכות יום טוב - מבחינת חשיבות דין זה שיש לו השלכה מדאורייתא על מלאכות רבות ביום טוב, יתכן שזו אחת ההשמטות המשמעותיות ביותר בספר משנה תורה.
ב. באותה סוגיא בכתובות מבואר דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך, לגבי חבורה, וחבורה לפי דעת הרמב"ם בהלכות שבת ח,ח, אסורה משום מלאכת דש, ומבואר מזה שדין מתוך נאמר בהרבה מלאכות ולא דוקא בהוצאה והבערה, אבל הרמב"ם בהלכות יום טוב ד,ד, כתב דאמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה - ובאמת במסכת ביצה הוזכר 'מתוך' על שני מלאכות אלו בלבד, ונמצא שלפנינו השמטת דין מחמת שהוזכר רק במסכת אחרת.
ג. תקיעת שופר ביום ולא בלילה - כך נשנה במשנה במגילה כ:, והרמב"ם השמיטו בהלכות שופר, אף על פי שהוא ודאי הלכה. (בספר מעשה איש כתוב שרב אחד מחוץ לארץ ביקר בארץ וכשנכנס לראות את החזון איש, שאל את החזון איש על השמטה זו, ולתדהמת השואל השיב החזון איש שלגודל המלאכה הרמב"ם שכח להביא דין זה).
ד. בתרומות ב,ג, תנן הנוטע בשבת, בשוגג יקיים ובמזיד יעקור, והובא דין זה בגיטין נג:, ושם נחלקו בזה רבי יהודה ורבי מאיר, והרמב"ם השמיט דין זה בהלכות שבת, וכמו כן הושמט מהטור והשו"ע, ובאמת דין זה לא הוזכר במסכת שבת, והביאור הלכה בסימן שיח,א ד"ה אחת, כתב שדין זה ודאי הלכה שהרי כן איתא בהדיא בגיטין, ע"כ.
ה. בב"ק ב., אמרינן שאדם שעשה שתי תולדות בשבת בהעלם אחד חייב שתי חטאות, וכ"כ הרמב"ם בהל' שגגות ז,ו, אמנם כתב על דין זה 'יראה לי' - והכסף משנה הביא שכבר נשאל רבי אברהם בן הרמב"ם, למה אמר 'יראה לי', והלא היא גמרא ערוכה בריש בבא קמא - ובאמת לא הוזכר דין זה בדוכתיה בפרק כלל גדול בשבת או בדיני שגגות במסכת כריתות.
ו. בהמה שנפלה לבור יש חשש שנעשית טריפה ואסורה, ובב"ק נא., מבואר שאדם ובהמה יכולים למות מנפילה של עשרה טפחים, ומבואר שם גבי נפילה שיהיה בה חשש טריפה - דהיינו רק אם נפלה מגובה י' טפחים, וכיון שמכריסה לקרקע יש ד' טפחים, מצטרפים ד' טפחים אלו עם הגובה שבבור, ואם יש בבור עוד ו' טפחים חשיב נפילה לגבי טריפה, ואם התגלגלה על גבה ונפלה לבור, צריך עשרה טפחים כי נפלה מגבה ולא מרגליה, ע"כ, והרמב"ם בהלכות שחיטה ט,ח, אמנם כתב דבעי עשרה טפחים, אך לא הזכיר שהטפחים שמרגליה עד הקרקע מצטרפים, ושאם נפלה על גבה אין מצטרפים, וכבר תמה על זה הכסף משנה שם והבית יוסף ביו"ד נח,א, ובאמת דין זה לא הוזכר בדוכתיה בחולין, אמנם, גם שיעור עשרה טפחים לא הוזכר בחולין, ואותו הרמב"ם כן כתב.
ז. הרמב"ם בהלכות שחיטה א,ג, כתב שמותר לאכול חגבים חיים, ע"כ, והעיר בעל הגהות מימון שם, דאמנם אין בהם איסור אבר מן החי, אבל מכל מקום אסור לאוכלם משום בל תשקצו כדאיתא בשבת צ:, וכן תמה על הרמב"ם המגיד משנה, והדרכ"מ והרמ"א ביו"ד סי' יג,ב, הביא להלכה את דברי הגהות מימון דמותרים משום אבר מן החי ואסורים משום בל תשקצו, ע"כ, אבל הרמב"ם השמיט את דין בל תשקצו בחגב חי, ובאמת דבר זה הובא רק במסכת שבת אגב גררא.
בתשובת רבינו אברהם בן אברהם הנזכר במאמר, שהובא בכסף משנה בהל' כריתות שם, לגבי למה כתב הרמב"ם 'יראה לי' - מסיים רבי אברהם - 'ואפשר שנעלם ממנו זה המקום בשעה שכתב יראה לי'.
מתוך אגרות הרמב"ם מהדורת הר"י שילת ח"ב ע' תמד:"בא אליי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור בידו, יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, אמר לי: קרא זו. קראתי אותה. אמרתי לו: מה ספק יש בזו? אמר לי: באיזה מקום נאמרו דברים אלו? אמרתי לו: במקומן, או באלו הן הגולין או בסנהדרין בדיני רוצח. אמר לי: כבר חזרתי על הכול ולא מצאתי. אמרתי לו: שמא בירושלמי? אמר לי: בקשתי ולא מצאתי, לא בירושלמי ולא בתוספתא. השתוממתי כמו שעה, ואמרתי לו: אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו. הוצאתי גיטין וחיפשתי ולא מצאתי. תמהתי ונבהלתי ואמרתי: היכן נאמרו דברים אלו? הנח עתה עד שאזכור מקומן. הוא יצא, ואני נזכרתי. שלחתי שליח והחזרתיו, והראיתי לו הדברים מפורשין בגמרא יבמות אגב גררא. תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבוא השואל וישאל: היכן נאמרו דברים אלו? ... ואם כך אירע לי ואני המחבר, מה יארע לשאר בני אדם?"
אבל הוא נמצא באמת גם בגיטין ע: וגם ביבמות, וצ"ע
אין לשכוח שפסקי הרמב"ם נסמכים גם על תשובות הגאונים שהיו בידו ומיטב הנוסחים של ספרות התנאים והאמוראים.