זכורני שבליל הסדר האחרון, בתום אכילת ה״אפיקומן״, חלק רב ממשתתפי הסדר לקחו לעצמם חתיכת מצת דיקט מעופשת כ״סגולה לשמירה״. עד כה לא שמתי לזה לב ממש מלבד המחשבה שזה שטות וסכלות גמורה. אולם השנה היכתה בי המחשבה ששיתפתי עמהם: מדוע אנו אוכלים אפיקומן? ובכן רבינו פסק כך בהלכות חמץ ומצה ח ט:
וּבָאַחֲרוֹנָה אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַפֶּסַח אֲפִלּוּ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלָל. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶפְסֵק סְעֻדָּתוֹ וְטַעַם בְּשַׂר הַפֶּסַח אוֹ הַמַּצָּה בְּפִיו שֶׁאֲכִילָתָן הִיא הַמִּצְוָה:
האפיקומן הוא זכר לקרבן הפסח. ומה היה קרבן הפסח? ובכן הוא היה אליל של מצרים! אם כך, יוצא שהמינים בימינו החדירו לעם ישראל את ההשקפה שאליל מצרים הוא בעל כח וסגולה לשמירה מפני הפורענות. כמובן שדברי אלו נפלו על אוזניים אטומות, אך בכל זאת החלטתי לשתף עם אנשים אשר שכלם בראשם ולא ניטמטמו בהזיותיהם של המינים.
אכן המטרה היא לעקור את האלילות ולקרב אל ידיעת ה' והם בשמירת המצה שהזכרת מתעלמים מיסוד ההשגחה ומיסוד שכר ועונש, והיית שואל, במה תועיל המצה לניקוי עוון?
אגב, יישר כוחך על התוכחה אבל תשתדל לומר ולקחת בקלות.