גדר היסח הדעת בתפילין
שלום !
מרי רושם בהלכות חמץ ומצה פ''ח סימן יח' שגדר היסח הדעת בתפילין עדיין אינו ברור דיו בדעת הרמב''ם.
הדעה הרווחת היום שהיסח הדעת בתפילין זהו שחוק וקלות ראש , אך לפי דעתי מאוד קשה להגיד שזוהי כוונת הרמב''ם בהיסח הדעת מהתפילין שהרי רשם הרמב''ם (תפילין ד,יג):
"...מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן ..."
זה נראה שדווקא אדם שמוטרד ולאו דווקא בקלות ראש פטור מהתפילין , ועוד הרמב''ם רשם להסיח דעתו מהן - משמע מהתפילין עצמם ולא סתם היסח הדעת (שהרי אם המצווה ניתנה גם לעמי הארצות ומצוותן היא כל היום כמעט לא אפשרי שלא לחשוב מחשבות שונות) ועוד בכמה מקומות במשנה תורה זה נראה שהיסח הדעת זה בעצם אי השמירה על הדבר(ואולי פה בתפילין זה דברים שקשורים לקדושתן -שמא ישכח ויכנס לבית הכסא, יישן איתם וכו'). אבל באמת עדיין קשה להגדיר באופן ברור ,
רציתי לדעת אם מישהו יכול לשפוך קצת אור על הנושא?
@Charles Philip
נראה לי שאדם טרוד מאד כמו שאתה מתאר, יקום בבוקר, יניח תפילין ויקרא שמע ישראל במשך כמה דקות, ואם הוא יכול יאמר גם תפילת שמונה-עשרה. אך נראה שאדם כזה צריך להתפלל לה' יתעלה, שיסייע לו להקדיש לתפילה את הזמן הראוי לכך בבית הכנסת -- כלומר להתפלל במנין.
ומכל מקום, נראה לי שאדם בריא בנפשו, טרוד ככל שיהיה, מסוגל להקדיש כמה דקות בבוקר לתפילין ושמע ישראל ותפילת שמונה עשרה.